גיל נדל משרד עורכי דין

 

גליון מס' 32 - מרץ - אפריל 2008

עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 135 – סיון תשע"ח – יוני 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 134 – אדר ב' תשע"ט – מרץ 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 133 – אדר א' תשע"ט – מרץ 2019.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 132 – חשון תשע"ט – אוקטובר 2018.
עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 130 – סיון תשע"ח – מאי 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 129 – ניסן- תשע"ח – מרץ 2018.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 128 – שבט תשע"ח – ינואר 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 127 – חשון תשע"ח – נובמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 126 – תשרי תשע"ח – ספטמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 125 – אב תשע"ז – אוגוסט 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 124 – ניסן תשע"ז – אפריל 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 123 – שבט תשע"ז – פברואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 122 – שבט תשע"ז – ינואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 121 – חשון תשע"ז – נובמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 120 – אלול תשע"ו – ספטמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 119 – אב תשע"ו – אוגוסט 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 118 – תמוז תשע"ו – יולי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 117 – סיוון תשע"ו – יוני 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 116 – אייר תשע"ו – מאי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 115 – ניסן תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 114 – אדר ב תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 113 – אדר תשע"ו – מארס 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 112 – טבת תשע"ו – פברואר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 111 – כסלו-טבת תשע"ו - דצמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 110 – חשון-כסלו תשע"ו - נובמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 109 – תשרי-חשון תשע"ו - אוקטובר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 108 – אב-אלול תשע"ה - אוגוסט 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 107 - תמוז תשע"ה - יולי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 106 - ניסן תשע"ה - מאי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 105 - ניסן תשע"ה - אפריל 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 104 - ניסן תשע"ה - מרץ 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 103 - אדר תשע"ה - פברואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 102 - שבט תשע"ה - ינואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 101 - טבת תשע"ה - דצמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 99, אלול תשע"ד - ספטמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 98, אלול תשע"ד - אוגוסט 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 97, אב תשע"ד - יולי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 96, תמוז תשע"ד - יוני 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 95, סיון תשע"ד - מאי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 94, אייר תשע"ד - אפריל 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 93, אדר ב' תשע"ד - מרץ 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 92, אדר א' תשע"ד - פברואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 91, שבט תשע"ד - ינואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 90, טבת תשע"ד - דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 89, כסלו תשע"ד - נובמבר דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 88, חשון תשע"ד - אוקטובר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 87, תשרי תשע"ד - ספטמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 86, אלול תשע"ג - אוגוסט 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 85 - אב תשע"ג - יולי 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 84, תמוז תשע"ג - יוני 2013
הודעה חשובה ללקוחות המשרד וידידיו + גליון מס' 83 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם"
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 82, אייר תשע"ג - אפריל 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 81, ניסן תשע"ג - מרץ 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 80, אדר תשע"ג - פברואר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 79, שבט תשע"ג - ינואר 2013
גיליון מס 78 דצמבר 2012
גיליון 77 נובמבר 2012
גיליון 76 אוקטובר 2012
גיליון 75 ספטמבר 2012
גיליון 74 אוגוסט 2012
גיליון 73 יולי 2012
גיליון 72 יוני 2012
גיליון 71 מאי 2012
גיליון 70 אפריל 2012
גיליון מס' 69- מרץ 2012
גיליון 68 פברואר 2012
גיליון מס' 67 - ינואר 2012
גיליון מס' 66- דצמבר 2011
גיליון מס' 65- אוקטובר 2011
גיליון מס' 64 - ספטמבר 2011
גיליון מס' 63 - אוגוסט 2011
גיליון מס' 62 - יולי 2011
גיליון מס' 61 - יוני 2011
גיליון מס' 60 - מאי 2011
גיליון מס' 59 - אפריל 2011
גיליון מס' 58 - מרץ 2011
גיליון מס' 57 - פברואר2011
גיליון מס' 56 - פברואר 2011
גיליון מס' 55 - ינואר 2011
גיליון מס' 54 - ינואר 2011
גיליון מס' 53 - נובמבר 2010
גיליון מס' 52 - אוקטובר 2010
גיליון מס' 51 - ספטמבר 2010
גיליון מס' 50 - אוגוסט 2010
גיליון מס' 49 - יוני 2010
גיליון מס' 48 - מאי 2010
גיליון מס' 47 - אפריל 2010
גליון מס' 46 - מרץ 2010
גליון מס' 45 - פברואר 2010
גליון מס 44 - ינואר 2010
גליון מס' 43 – דצמבר 2009
גיליון מס' 42 - נובמבר 2009
גיליון מס' 41 - אוקטובר 2009
גליון מס' 40 - ספטמבר 2009
גליון מס' 39 - אוגוסט 2009
גליון מס' 38 - יולי 2009
גליון מס' 37 - מאי 2009
גליון מס' 36 - ינואר 2009
גליון מס' 35 - נובמבר 2008
גליון מס' 34 - ספטמבר 2008
גליון מס' 33 - יולי 2008
גליון מס' 31 - פברואר 2008
גליון מס' 30 - דצמבר 2007
גליון מס' 29 - אוקטובר - נובמבר 2007
גליון מס' 28 - ספטמבר 2007
גליון מספר 27 - אוגוסט 2007
גליון מספר 26 - יולי 2007
גליון מספר 25 - יוני 2007
גליון מספר 24 - מאי 2007
גליון מספר 23 - מרץ 2007
גליון מספר 22 - פברואר 2007
גליון מספר 21 - ינואר 2007
גליון מספר 20 - דצמבר 2006
גליון מספר 19 - אוקטובר 2006
גליון מספר 18 - אוגוסט 2006
גליון מספר 17 - יוני 2006
גליון מספר 16 - מאי 2006
גליון מספר 15 - מרץ-אפריל 2006
גליון מספר 14 - ינואר-פברואר 2006
גליון מספר 13 - דצמבר 2005
גליון מספר 12 - אוקטובר-נובמבר 2005
גליון מספר 11 - ספטמבר 2005
גליון מספר 10 - אוגוסט 2005
גיליון מספר 9 - אפריל 2005
גליון מספר 8 - נובמבר 2004
גליון מספר 7 - ספטמבר 2004
גליון מספר 6 - מרץ 2004
גליון מספר 5 - ינואר 2004
גליון מספר 4 - ספטמבר 2003
גליון מספר 3 - אוגוסט 2003
גיליון מספר 2 - יולי 2003
עוד בנושא

יבוא ויצוא-ומה שביניהם

עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי

החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין 

 


15/04/08  01. הסכם הסחר עם מדינות המרקוסור

15/04/08  02. מתי ניתן לעכב מימוש אשראי דוקומנטרי?

15/04/08  03. אל תגעו לי במחיר – על פסילת ערך עיסקה לצרכי מכס

15/04/08  04. סוכן המכס וסיווג הטובין – בין הפטיש לסדן

15/04/08  05. תשלום מסים ביבוא דוגמאות ללא תמורה – האם לא מדובר בכפל מס?

15/04/08  06. בית המשפט ביטל מכירת טובין במכרז של המכס

15/04/08  07. בית משפט השלום: מחיר הטוארג שיובא ביבוא אישי לא ייפסל

15/04/08  08. בית המשפט העליון – צמצום הזכות לקבלת הישבון

15/04/08  09. מה חדש במשרדנו

15/04/08  10. סדרת ספרים ופרסומים בנושאי סחר בינלאומי בעריכת עו"ד גיל נדל

 

 


15/04/08  01. הסכם הסחר עם מדינות המרקוסור
 
עו"ד גיל נדל
 
חשיבות הסחר עם מדינות המרקוסור
 
אחת ההתפתחויות החשובות ביותר בתחום סחר החוץ של ישראל בעשור האחרון אירעה לאחרונה, עת נחתם הסכם הסחר החופשי בין מדינת ישראל לבין מדינות מרקוסור - השוק המשותף הדרומי  (MERCADO ECONOMICO DEL SUR – SOUTH COMMON MARKET), דהיינו – ברזיל, ארגנטינה, אורוגואי ופרגואי.
 
כבר לפני מספר שנים מצא מינהל סחר החוץ שבמשרד התמ"ת כי גוש הסחר של המרקוסור נמצא בסדר עדיפות גבוה מבחינת מדינת ישראל, מהטעמים הבאים: מדובר בגוש הסחר השלישי בגודלו בעולם (לאחר גוש הנפט"א (ארה"ב קנדה ומקסיקו) והאיחוד האירופי); מבין המדינות שלישראל אין עימן הסכם סחר, היצוא הישראלי למדינות המרקוסור (ובמרכזן ברזיל) הוא השלישי בגודלו (לאחר סין ויפן); גוש המרקוסור פתח במגעים לחתימת מספר הסכמי סחר, והיה חשש שמא מדינת ישראל "תאחר את הרכבת".
 
מינהל סחר החוץ גם מצא כי רמת המכסים במרקוסור הינה גבוהה באופן יחסי (11% בממוצע), באופן שביטולם במסגרת הסכם סחר חופשי ישפר את תחרותיות היצוא הישראלי, בעוד שהורדת המכסים בישראל בפני יבוא מהמרקוסור לא תפגע מהותית בתעשיות ישראליות. עוד מצא המינהל כי הסכם סחר חופשי יסדיר חסמי סחר מהותיים בגישה לשווקי המרקוסור (כגון, תקינה ורשיונות יבוא) וכניסה לשווקי הרכש הציבורי בגוש זה.
 
68% מכלל הסחר של ישראל עם גוש המרקוסור בשנת 2006 התנהל עם ברזיל, הגדולה בכלכלות מרקוסור, 22% עם ארגנטינה והשאר עם השותפות הקטנות יותר, אורוגוואי ופרגוואי. ישראל מייצאת לגוש המרקוסור בעיקר כימיקלים ומוצרי אלקטרוניקה ומייבאת בעיקר מוצרי חקלאות.
 
הסכם הסחר החופשי יכנס לתוקפו לאחר שההסכם יאושרר במדינות המרקוסור (כל מדינה בפני עצמה) ולאחר שתעריף המכס הישראלי יתוקן בהתאם. יתכן מצב ביניים בו ההסכם יהיה בתוקף לגבי ישראל וברזיל, למשל, ואילו לגבי מדינה אחרת ההסכם עדין לא יכנס לתוקפו אלא לאחר אישרור מצידה.
 
 
הפחתות מכסים וכללי מקור
 
בכל הנוגע להפחתת מכסים, קובע ההסכם מערך של חמש קבוצות מוצרים: קבוצה אחת -ביטול מיידי של כל המכסים שמקורם בישראל או במדינות המרקוסור. קבוצה שניה – הפחתה הדרגתית של מכסים במהלך ארבע שנים, עד לביטולם. קבוצה שלישית – הפחתה הדרגתית של מכסים במהלך שמונה שנים, עד לביטולם. קבוצה רביעית – הפחתה הדרגתית של מכסים במהלך עשר שנים, עד לביטולם. קבוצה חמישית – הקלות מכס ספציפיות המותנות בתנאים (כגון מכסות, רשיונות  וכו').
 
כבכל הסכמי הסחר, הקלות המכס מוענקת למוצרים שמקורם במדינות החתומות על ההסכם. לשם כך, כולל ההסכם כללי מקור הקובעים אימתי מוצר יוכל להיחשב כמוצר שמקורו באחת המדינות. בראש ובראשונה, מוצרים שהושגו בשלמותם באחת המדינות ייחשב במוצר מקורי של אותה מדינה. כמו כן, מאפשר ההסכם צבירה דו צדדית, דהיינו מוצר ישראלי שמשולבים בו חומרי גלם מארגנטינה ייחשב כמוצר ישראלי לצורך ההסכם. בכל הנוגע לשילובם של חומרי גלם זרים, מארצות שאינן מההסכם (סין, ארה"ב, קהילייה אירופית וכו') מציב ההסכם מספר דרישות על מנת "להכשיר" את חומרי הגלם הזרים: ראשית, המוצר צריך לעבור בישראל / מרקוסור פעולות שמעבר לפעולות פשוטות כמו אריזה, שימור, רחיצה, ניקוי, צביעה, ליטוש, גיהוץ קילוף ועוד (רשימה מפורטת מופיעה בהסכם). שנית, על חומרי הגלם לעבור שינוי ברמה של ארבע ספרות בפרט המכס (HS CODE) שלהם, או שערך חומרי הגלם הזרים לא יעלה על 50% ממחיר המוצר בשעה המפעל (ex-works) ( לגבי פרגואי – עד 60%).
 
בנוסף לעמידה בכללי המקור, המוצרים נדרשים להיות מובלים במישרין מישראל למרקוסור או להיפך. ניתן לאחסן את הטובין במדינת ביניים, ובלבד שהטובין יישארו בפיקוח המכס במדינת הביניים.
 
ההסכם קובע מנגנון של אימות תעודות מקור, ובו רשות המכס של המדינה המייבאת פונה לרשות המכס של המדינה המייצאת על מנת שזו האחרונה תבצע אימות של תעודות מקור שהוצגה במדינה המייבאת.
 
מבחינת הקונספט של כללי המקור ואימות התעודות, ניכר שההסכם עם המרקוסור צעד לקראת פישוט ההליכים וקביעת אחידות ככל האפשר. ההסכם קובע כללי מקור אחידים לכל המוצרים (בשונה מההסכם עם הקהילייה האירופית), הנגזרים מתוספת ערך או משינוי סיווג, ואינו נדרש להגדרות עמומות כדון שינוי מהותי (בשונה מההסכם עם ארה"ב). אימות התעודות נעשה באופן דומה לזה הקבוע בהסכם עם הקהילייה האירופית.
 
הסרת הגבלות סחר אחרות
 
בנוסף לענין המכסים, קובע ההסכם יעדים בדבר תקנים ונהלים טכניים לסחר – אימוץ תקנים בינלאומיים, מניעת מחסומי סחר בלתי מכסיים, הסכמי הכרה והדדיות ועוד. לענין זה חשיבות רבה מאד, שכן חלק ניכר מהגבלות הסחר (גם בישראל) אינו נובע מהטלת מכסים, אלא ממגבלות בלתי מכסיות לסחר – כגון תקינה, רשיונות, אישורים וכו'. לעיתים, פגיעתם של מגבלות אלו קשה יותר מאלו של המכסים, שכן מגבלות אלו עשויות למנוע כליל את הכנסת הטובין לשטחה של המדינה המייבאת. הפרקטיקה מלמדת שתהליכי השחרור מפיקוח המכס בברזיל הינם מורכבים, איטיים ומייגעים, ויתכן שההסכם יסייע ויקל על היצואנים הישראליים.

 

לראש העמוד



15/04/08  02. מתי ניתן לעכב מימוש אשראי דוקומנטרי?
 
עו"ד גיל נדל
בעסקאות בינלאומיות שבהן לא קיימים יחסי אמון מובהקים בין הצדדים, נוהג המוכר לדרוש את ביצוע התשלום באמצעות אשראי דוקומנטארי. מדובר במכתב שמוציא הבנק אל המוכר ובו מתחייב הבנק כי אם יוצגו בפניו המסמכים הנקובים במכתב האשראי, המעידים על משלוח סחורה אל הקונה (שטר מטען, חשבון מסחרי ומסמכים נוספים), כי אז ישלם הבנק למוכר את הסכום הנקוב במכתב האשראי. באופן זה המוכר מובטח שיקבל את התמורה, ומנגד מובטח הקונה כי התשלום יועבר למוכר רק אם יוצגו בפני הבנק מסמכים המעידים על  משלוח הסחורה לקונה.
ערכו של מכתב האשראי יכול להיות גבוה ביותר, וצדדים שונים עשויים לרצות לזכות בו, בדין או שלא בדין. המוכר, למשל, עלול לנסות ולעקוץ את הקונה בכך שיעביר לבנק מסמכים תקינים, בעוד שבפועל ישלח מכולה עמוסה בפסולת או בסחורה שאינה מתאימה למוזמן. הרוכש עלול לנסות ולעכב את מימוש מכתב האשראי בקבלו סחורה שאינה מתאימה למה שהזמין, או כאשר הוא נוכח לדעת שביכולתו לקנות סחורה דומה במחיר נמוך ביותר. צד שלישי – נושה של המוכר - עשוי לרצות להטיל עיקול זמני על מכתב האשראי שפתח הקונה עבור המוכר, לצורך גביית חוב שחייב המוכר לאותו צד שלישי. אימתי וכיצד ניתן לעכב מימוש אשראי דוקומנטרי?
עסקת אשראי דוקומנטרי מושתתת על שני עקרונות יסוד – עקרון ההתאמה ועקרון העצמאות. עקרון ההתאמה בא להגן על אינטרס הקונה, והוא מחייב התאמה בין המסמכים שהמוכר מציג בפני הבנק, לבין המסמכים המצויינים במכתב האשראי. בנוגע למסמכים מסוימים הנמצאים בשליטת המוכר (למשל – החשבון המסחרי – commercial invoice) נדרשת התאמה דווקנית, בעוד שלגבי מסמכים אחרים, כגון שטר המטען, נדרשת התאמה מהותית בלבד. במידה ולא מתקיימת ההתאמה הנדרשת יימנע הבנק מלהעביר למוכר את סכום מכתב האשראי, אלא אם כן יקבל אישור מהקונה. זוהי בעצם "נקודת היציאה" של הקונה, המעוניין שלא לשלם עבור הסחורה, במחיר של אי קבלת הסחורה. במצב של אי התאמה שלא תאושר על ידי הקונה, לא יעביר הבנק את התשלום למוכר, ולא ימסור את מסמכי ההובלה (המקנים את זכות החזקה בטובין) אל הקונה.  שאלה מעניינת בהקשר זה תהיה האם יוכל המוכר לתבוע את הקונה בטענה שפעל בחוסר תום לב באי מתן אישור לאי התאמה.
העקרון השני הוא עקרון העצמאות, אשר בא להגן על אינטרס המוכר, והוא קובע כי עסקת האשראי מנותקת מעיסקת היסוד (מכר הטובין) ומטענות הפרה שיכול הקונה להעלות כלפי המוכר. במלים אחרות, קיימת "חומה סינית" בין עסקת מכתב האשראי, שהיא עסקת מסמכים, לבין עיסקת היסוד, שהיא מכר של טובין, באופן שהקונה לא יוכל לעכב את מימוש מכתב האשראי בטענה של הפרת עסקת היסוד. אם לא תאמר כן, ניתן יהיה בכל מצב לסכל את מימוש מכתב האשראי ולמעשה לחסל את יעילות המכשיר.
אולם, קיים חריג לעקרון העצמאות והוא מקרה של מרמה. כאשר הוכח כי התקיימה מרמה חמורה של המוכר, אשר כלל לא מילא את חיוביו על פי חוזה המכר, כי אז ניתן יהיה לפנות לבית המשפט שיתן צו המופנה כלפי הבנק, המורה לבנק שלא להעביר למוכר את סכום מכתב האשראי. בפסיקה נקבע כי צו שכזה ינתן רק במקרה של מרמה חמורה "אשר תגרום לכך שהעיקרון החשוב של ניתוק מכתב האשראי מחוזה  המכר לא ישרת עוד שום מטרה לגיטימית, ושהמרמה לא תאפשר למבצעה לנצל יתרון לא הוגן ולהימלט עם כספו של הקונה". לכן, יכול הקונה לעשות שימוש בחריג המרמה רק כאשר המכולה שבה היה אמור להיות המטען כללה פסולת וכיו"ב, אך לא כאשר המכולה כללה מטען בעל ערך שאינו עומד במפרט שנדרש על ידי הקונה (מסכי פלזמה בגודל 29 אינטש במקום מסכים בגודל 34 אינטש). גם להתנהגותו של המוכר משקל חשוב בהערכת קיומה של מרמה: מוכר אשר מסביר שאירעה טעות ומביע נכונות לפצות את הקונה יוערך באופן שונה ממוכר שניתק מגע מהקונה ואינו משיב לפניותיו.
באשר לעיקול זמני של מכתב האשראי על ידי צד שלישי – נושה של המוכר -  נקבע בפסיקה הישראלית כי בית המשפט ייתן צו עיקול זמני בתנאים הבאים: ראשית: "שעיקול כספי האשראי הדוקומנטרי הינו בנסיבות העניין הבטוחה היחידה האפשרית". שנית, שהנושה הציג לפני בית-המשפט ראיות חזקות במיוחד לצדקת תביעתו. שלישית: שבית המשפט בישראל, גם אם קנה סמכות שיפוט על-פי דיני ישראל, אכן הינו פורום ראוי להתדיינות, וזאת על מנת למנוע מקרים שבהם ספק זר ייגרר להתדיינות משפטית במדינת ישראל רק בגלל שהיה מעורב בעסקה נוספת עם ישראלי אחר שפתח עבורו מכתב אשראי.
 

 

לראש העמוד



15/04/08  03. אל תגעו לי במחיר – על פסילת ערך עיסקה לצרכי מכס
 
עו"ד גיל נדל
 
לאחרונה נתקל ציבור היבואנים במספר הולך וגדל של פסילות ערך עיסקה או תיקוני ערך עיסקה המתבצעים על ידי רשות המכס, והתופעה כבר הספיקה לידון במספר פסקי דין. ברשימה זאת נבקש לבחון את השאלה אימתי רשאית רשות המכס לפסול / לתקן את ערך העיסקה.
 
ככלל, בעבר, עד לתיקונה בסוף שנות התשעים, קבעה פקודת המכס כי ערכם של טובין לצרכי תשלום מכס יקבע על פי "המחיר המקובל" של אותם טובין, דהיינו מעין מחיר רעיוני של הטובין - "בכמה יכולים הטובין להימכר בשוק הפתוח". המחיר ששולם בפועל על ידי הקונה יכל לשמש כאינדיקציה למחיר המקובל, אולם רשות המכס היתה רשאית לסרב לקבלו, או לבצע בו הרמות. תיקונה של פקודת המכס, בעקבות הצטרפות מדינת ישראל לארגון הסחר העולמי, הכניס לדיני המכס את העיקרון המרכזי לפיו ערך הטובין לצרכי מכס ייקבע לפי ערך העיסקה הספציפית שבה הם נרכשו, ולא לפי מחיר השוק של הטובין. חוות דעת 2.1 של הוועדה הטכנית לענייני הערכת מכס, שהוקמה על פי הסכם GATT, קובעת כי עצם העובדה שמחיר מסוים נמוך מן המקובל בשוק לגבי טובין זהים אינה עילה לפסילתו מלשמש לצורך קביעת ערך העסקה.
 
מדוע רשות המכס פוסלת מחירים?
 
אם כך הם הדברים, תשאל מדי השאלה, כיצד בכל זאת רשות המכס מבצעת תיקוני ערך, או, במלים אחרות, מהו הבסיס המשפטי של רשות המכס לבצע תיקוני ערך ולקבוע כי ערך הטובין הינו גבוה מערך העיסקה?
 
כמה תשובות בדבר. נתחיל בקל ונעבור אל הכבד. ראשית, פקודת המכס, בהסתמך על ההסכם הבינלאומי, כוללת רשימה של מקרים שבהם יש לבצע תוספות למחיר העיסקה, כמו הוספת מרכיבי הובלה (אם המכס אינו מתבצע בתנאי CIF ומקביליו, אלא בתנאי קבוצת ה – F, וה – E של האינקוטרמס), הוספת תמלוגים ועוד. אם היבואן לא כלל תוספות אלו בערך הטובין שהוצהר למכס, תתקן רשות המכס את הערך.
 
שנית, קיימים מקרים שבהם רשות המכס תפסול לגמרי את מחיר הבסיס עצמו, שעל פיו הוצהר ערך הטובין, וזאת כאשר חשבון הספק שהוצג לרשות המכס נגוע בתרמית. רשות המכס אינה מחויבת להסתמך על מסמכים כוזבים, והיא תקבע את ערך הטובין על פי חלופות אחרות הקבועות בחקיקה כמו ערך טובין זהים או דומים. חוות הדעת 10.0 של הועדה הטכנית לענייני הערכת מכס קבעה זאת מפורשות:
 
An administration cannot be required to rely on fraudulent documentation.  Further, should documentation prove to be fraudulent subsequent to the determination of a Customs value, invalidation of that value would be a matter for national legislation.

שלישית, וכאן ניצב הענין הקשה ביותר, על פי מאמר פרשנות 6.1 של הועדה הטכנית, רשות המכס זכאית לדרוש נתונים והסברים בדבר העיסקה שעליה הוצהר למכס, כאשר יש לה יסוד להטיל ספק בדיוקם או נכונותם של הנתונים שנמסרו לה כתמיכה לערך העיסקה. ואם, גם לאחר קבלת חומר זה, נותר בידי המכס ספק סביר בדבר נכונותו או דיוקו של המחיר שהוצהר היא רשאית שלא לקבל את ערך העיסקה שהוצהר על ידי היבואן. במצב דברים זה צריכה רשות המכס למסור ליבואן הסבר מנומק  לאי קבלת הערך שהוצהר, ולאפשר ליבואן להגיב על כך.
 
יש להדגיש כי פסילת מחיר תיעשה רק לאחר שלרשות המכס קיים יסוד להטיל ספק סביר בדיוקם או בנכונותם של הערכים שהוצהרו על ידי היבואן, וספק זה נותר גם לאחר המצאת המסמכים על ידי הקונה. הנסיון מלמד, שתיעוד טוב מצד היבואן, המציג מסמכי העברת כספים, עסקאות של טובין זהים או דומים, וטיעון המסביר מדוע מחיר הקניה של ספק נמוך באופן יחסי (סטוק, טובין מעונה קודמת וכו') ואת נסיבות העיסקה, ישכנע את רשות המכס בקבלת הערך שהוצהר.
 
בענין זה גם נציין כי החלטתה של רשות המכס, ככל רשות מינהלית, חייבת להיות מבוססת על תשתית עובדתית מתאימה ומנמקת כהלכה, ועל כן פסילה שרירותית אינה יכולה להתקבל. סעיף 138ח לפקודת המכס קובע כי "המנהל ימסור ליבואן הודעה בכתב על ערך הטובין שנקבע לפי הוראות סעיפים 130 עד 133ז, לפי העניין, ועל השיטה שלפיה נקבע הערך האמור; לבקשת היבואן, ימסור לו המנהל בכתב גם את פירוט החישוב". האמת היא, שגם בלי סעיף זה היינו מגיעים למסקנה זהה, שכן כל רשות מינהלית חייבת לבסס את החלטה על תשתית עובדתית, לנמק את החלטה, ולאפשר לאזרח לעיין במידע.
 
חלב מרוכז עם סוכר מליטא – פסק דין עם תוצאות מרות ליבואן
 
בפסק דין שניתן לאחרונה (26.3.08) דחה בית משפט השלום בחיפה את בקשתו של יבואן להצהיר על בטלותן של הודעות גרעון שהוצאו לו בטענה של הנמכת מחירים.
 
באותו ענין דובר בשני משלוחים של חלב מרוכז עם סוכר מליטא, אשר כשנה לאחר יבואם הוציאה רשות המכס ליבואן הודעות גרעון, בטענה כי ערך הטובין שהוצהר על ידי היבואן אינו מייצג נכונה את ערך העיסקה. רשות המכס התבססה על מסמכים שהתקבלו מהמכס הליטאי - חשבונות ספק, שהיצואן הציג למכס הליטאי עם ייצוא הטובין לישראל, ושכללו ערכים גבוהים מאלו שהיבואן הציג לרשות המכס בישראל.
 
בתשובה לכך, טען היבואן כי הוא ייבא את הטובין דרך מתווך שמקום מושבו בליטא, וכי מסמכים שהוצגו על ידו לרשות המכס הינם אותנטיים, והמחיר המצוין בהם משקף נכונה את ערך העיסקה. באשר למחיר הגבוה יותר בחשבונות שהוצגו למכס הליטאי, הסביר היבואן כי יתכן שהיצואן ניפח את ערך העיסקה לצורכי הלבנת הון.
 
בית המשפט דחה, בשורה התחתונה, את עמדת היבואן וקיבל את עמדת המכס, ואולם מהנמקתו של בית המשפט ניתן ללמוד מה היה על היבואן לעשות על מנת לשפר את סיכויי ההצלחה בתביעתו.
 
ראשית, בית המשפט ציפה מהיבואן שיגיש תצהיר מטעם אותו מתווך, המסביר מהו ערך הטובין האמיתי. ואולם תצהיר שכזה לא הוגש, וההימנעות מהגשת ראיה כל כך מהותית מחזקת את עמדת רשות המכס.
 
שנית, היבואן נמנע מלהביא לעדות את סוכן המכס, שהיה מסוגל להבהיר יותר אילו מסמכים הועברו לרשות המכס.
 
שלישית, היבואן נמנע מלהביא חוות דעת של שמאי, שהתמחותו בתחום המזון, שהיה יכול להעריך את שווי הטובין, גם בדיעבד, ואף לא הביא אסמכתא שהוא (היבואן) פנה לשמאי והלה סרב ליתן לו שומה. בית המשפט עמד על חשיבותה של חוות דעת שמאי, בייחוד לנוכח העובדה שרשות המכס קבעה את ערך הטובין לפי "טובין זהים או דומים", ואם רצה היבואן לחלוק על קביעה זאת, חוות דעת של שמאי היתה יכולה לסייע לו.
 
רביעית, היבואן נמנע מלהביא תחשיבים שיצביעו על כך כי תיקון המחיר על ידי רשות המכס יביא לתוצאה אבסורדית של מכירת הטובין בהפסד, וגם נמנע מלהביא מסמכי בנק וכרטסת חשבון המצביעים על העברת הכספים לספק (ה.פ. 1333/05, פ.א. סאבי נ' מדינת ישראל, ליבואן – ג'בארין, למדינה – פרקליטות מחוז חיפה אזרחי).
 
מה ניתן ללמוד מפסק הדין?
 
ומכלל לאו - נשמע הן. יבואן הרוצה להצליח בהוכחת ערך הטובין שהצהיר עליהם, אל מול מסמכים נוגדים שהשיגה רשות המכס מהמכס הזר, יזדקק לתשתית ראייתית טובה בנקודות הבאות:
 
א. סיוע ותמיכה באמצעות עדות של הספק הזר;
ב. הסבר אודות מחיר שהוצהר – במיוחד בהשוואה לטובין זהים או דומים;
ג. מסמכי בנק והנהלת חשבונות בדבר העברת התמורה לספק;
ד. הפרכת חישוב המכס, דהיינו – שאילו אכן הועברה תמורה בהתאם למחיר שנקבע על ידי רשות המכס – כי אז היה דבר מביא למכירת הטובין בישראל בהפסד.
 
היבואן המקביל של הוודקה - הצליח
 
ואכן, פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מחודש מאי 2007 מספק דוגמא לתיקון מחיר של רשות המכס שלא הצליח. באותו מקרה דובר ביבואן מקביל של וודקה פינלנדיה שייבא את הוודקה מהולנד. רשות המכס תיקנה את מחיר הוודקה בכעשרים אחוזים, וזאת בהתבסס על המחירים שמשלם היבואן הבלעדי של הטובין. בעקבות תביעת היבואן, דחה בית המשפט את תיקון המחיר, מכמה טעמים.

ראשית,  רשות המכס לא הניחה תשתית עובדתית מספקת לכך שהיבואן שילם מחיר אחר לספק, הגבוה מהמחיר שהוצהר על ידי היבואן, ואף לא הכחישה מחיר זה. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט כי: "כאשר 'ערך העסקה שבו נרכשו' אינו מוכחש, לא ניתן לקבוע ערך זה בהתאם למבחן אחר, תהא הסיבה המתבקשת לקביעת הערך האחר אשר תהא".

שנית, ולמעלה מן הצורך, מצא בית המשפט, בהתבסס על עדויות של הסיטונאים שרכשו את הוודקה מהיבואן, כי רק רכישה על פי שווי העסקה שהוצהר יכלה להניב ליבואן רווח מסוים, ואילו רכישה על פי שווי העסקה שקבעה רשות המכס, ובהתחשב במחירים שבהם היבואן מכר אותם בקבוקים, הפיקה לו למעשה, הפסד.

שלישית, וגם זאת – מעבר לנדרש, קיבל בית המשפט את הסבר היבואן למחיר הרכישה הזול, בכך  שחלק גדול מהבקבוקים שנכללו באותם משלוחים היה מסוג העיצוב הישן, המחוספס, כאשר באותה עת, היתה דרישה גדולה יותר לבקבוקים על פי העיצוב החדש, החלק. הסבר זה אושר על ידי הסיטונאים.

בית המשפט גם הדגיש, בהתבסס על פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, כי אין לקבל את ההנחה שמחיר הרכישה על ידי היבואן הבלעדי יהיה תמיד נמוך יותר ממחיר הרכישה על ידי יבואן אחר.
 
(ראה בסקירתנו כאן:
 http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=851&CategoryID=232&Page=1, ת.א. 42687/03, בית משפט השלום בתל אביב, פסק דין מיום 27.5.07, ליבואן – שדות, למדינה – פרקליטות מחוז תל אביב אזרחי)
 
יבוא אישי: מחיר הטוארג לא נפסל
 
בתיק שנדון לאחרונה על ידי בית משפט השלום בירושלים (ת.א. 9730/07, פס"ד מיום 9.4.08) דחה בית המשפט את עמדת רשות המכס שביקשה לפסול את המחיר שהוצהר על ידי היבואן שייבא רכב מסוג פולקסווגן טוארג מודל 2006, ולהסתמך, במקום זאת, על ערכם של טובין זהים או דומים, או על פי חלופות אחרות הקבועות בחוק. בית המשפט קבע כי: "החשבונית שצורפה על ידי התובע נראית על פניה תקינה, וגם מטופס הצהרת ערך ביבוא אישי (נספח א' 2 לכתב ההגנה), אותו מילא התובע ביום 13.3.07, אינו עולה חשד לקשר בלתי תקין בין התובע לבין המוכר..., אשר עלול להצביע על כך שערך העסקה המוצהר איננו אמיתי".
 
מוצרי חשמל ואלקטרוניקה: העתקת מחירים (SHIFTING)

 
ומן העבר השני, בפסק דין שניתן בחודש דצמבר 2007, תמך בית המשפט העליון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שאישר אי קבלת ערך שהוצהר על ידי יבואן (ע"א 4564/06).
 
באותו ענין דובר על "העתקת מחירים" (שיפטינג) שבוצעה על ידי יבואן, דהיינו העמסת ערך גבוה על מוצרים הפטורים ממסי יבוא והנמכת ערך של מוצרים החייבים במסי יבוא. בית המשפט המחוזי בנצרת, על בסיס מסמכים ועדויות שהוצגו בפניו, קיבל את עמדת רשות המכס ודחה את עמדת היבואן. בין היתר, נמצאו אצל היבואן הצעות מחיר המציגות מחירים שונים מאלו שהוצגו בפועל, באופן שטובין החייבים במסי יבוא הופיעו בהצעות המחיר בערך גבוה יותר מזה שהופיע בחשבוניות שהוגשו למכס, ומנגד – ערך הטובין הכולל לא השתנה. כמו כן בית המשפט המחוזי עמד על חוסר מהימנותו של היבואן.
 
היבואן הגיש ערעור לבית המשפט העליון וערעורו נדחה. בית המשפט קבע כי בפני היבואן עמדה משוכה גבוהה והוא לא הצליח לעוברה, שכן קביעותיה של הערכאה הראשונה הן קביעות עובדתיות, המבוססות הן על מסמכים והן על ממצאי מהימנות, וערכאת הערעור לא תתערב בממצאיה של הערכאה הראשונה.
 
מהי רמת ההוכחה הנדרשת מהיבואן?
 
מהדברים שהובאו לעיל, רואים כי היבואן יצטרך לספק הוכחות בדבר נכונות הערך שנמסר על ידו. לאיזו רמה של הוכחה צריך היבואן להגיע בהתדיינות מול המכס על ענין המחיר?
 
למעשה, סעיף 239א לפקודת המכס קובע על מי מוטל נטל ההוכחה  "הליכים שסעיף 229 לא חל עליהם, הטוען ששילם את המכס המגיע או שהגיש רשומון כדין או שהותרו טובין כדין, עליו הראיה".
 
אלא שסעיף זה מקדם את הדיון רק במעט, שכן הסעיף אינו קובע כמה רחוק צריך ללכת היבואן בהוכחותיו. יוכל היבואן לטעון כי די בכך שהוא יציג חשבונות ספק אותנטיים ומסמכים נוספים הרלוונטיים לעניין התוספות למחיר העסקה, כגון מסמכים לגבי עלות אריזתם של הטובין, הובלתם וכיו"ב, הסכמים עם הספק, והצעות מחיר וחשבוניות של ספקים אחרים בגין טובין זהים. אם רשות המכס תרצה להפריך ראיות אלו ולהביא ראיות נגדיות למחיר – נטל ההוכחה באותן ראיות נגדיות יעבור אליה.
 
הד לדברים אלו אנו מוצאים בהחלטת בית משפט בשלום ברמלה בבש"א בת.א. 1846/05 מיום 13.12.06 (היבואן יוצג על ידי משרדו של הח"מ, עו"ד גיל נדל) הקובעת כך:
 
"בשלב זה אני קובעת כי סדר הבאת הראיות יהיה "ברגיל", קרי, המבקשות יביאו את ראיותיהן כדי להוכיח את טענותיהן, ונטל ההוכחה על המבקשות; יחד עם זאת אומר כי אין זה מן הנמנע כי בסוף ההליך, אם יעלה בידי המבקשות להוכיח את טענותיהן העובדתיות לענין עלות הטובין, ובית המשפט ישתכנע בדבר 'אמיתות' ערך הטובין וכי המסמכים קבילים נכונים ואמינים, הרי שנטל הראיה יעבור אל המשיבה, כדרכם של נטלים שעברו מצד למשנהו על פי הראיות שיובאו".
 
ואכן פסקי הדין שהובאו לעיל בענין הוודקה והפולקסווגן טוארג תומכים בכיוון זה, וכאשר הסברו של היבואן הגיוני וסביר, יעבור הכדור למגרשה של רשות המכס.
 
וכיצד יוכל היבואן להוכיח שחשבון שהוצג לרשות המכס הוא אותנטי, בעוד שרשות המכס השיגה מהמכס הזר חשבון בערך גבוה יותר? נראה שבמצב זה, הדרך הטובה ביותר תהיה להביא את עדותו של הספק הזר. עקרונית, ניתן לקבל גם עדויות תומכות אחרות, אך בית המשפט עשוי לשאול את היבואן: "אם אתה והספק צודקים – למה הספק לא מסייע לך ונותן עדות", ולזה צריך לתת תשובה טובה.
 

לראש העמוד 

 



15/04/08  04. סוכן המכס וסיווג הטובין – בין הפטיש לסדן
 
עו"ד גיל נדל
 
האם מדובר בצירוף מקרים, או שיד נעלמה כיוונה את פרסומם הסמוך של שני מסמכים רשמיים, האחד מבית המשפט והשני מרשות המכס, הנוגעים לענייני סיווג טובין, ושנראים שהולכים בכיוונים שונים?
 
ממש לאחרונה (27.2.08), קבע בית המשפט השלום בחיפה קבע כי סוכן המכס לא התרשל בסיווג טובין של יבואן, כאשר הסתמך על הצהרת היבואן בדבר מהות הטובין (ת.א. 22272/06, לסוכן המכס – עו"ד יפת, ליבואן – עו"ד שחף).
 
באותו מקרה דובר בקנס שהטילה רשות המכס על סוכן מכס עקב סיווג שגוי מצד סוכן המכס. לטענת רשות המכס היה צריך לסווג את הטובין כצעצועים ולא כרהיטים, ואף כי שיעור המכס זהה בשני המקרים, הרי שיבוא צעצועים מחויב באישור תקן, אשר לא הוצג. עקב כך חויב היבואן בקנס (ככל הנראה – כופר כסף בגין הפרת חוקיות היבוא), והואיל והיבואן סרב לשפות את סוכן המכס בגין הקנס, הגיש סוכן המכס תביעה כספית כנגד היבואן לתשלום הקנס.
 
היבואן, מצידו, טען כי  מדובר בהתרשלות של סוכן המכס, ועל כן אין סוכן המכס זכאי לשיפוי. סוכן המכס טען, מנגד, כי אמנם בתחילה סבר לסווג את הטובין כצעצועים, אך לאחר קבלת הצהרה מהיבואן על סוג הסחורה המיובאת על ידו, אשר תאמה את האמור בשטר המטען ובחשבונית הספק, סיווג את הטובין כרהיטים.
 
בית המשפט קיבל את עמדת סוכן המכס, וקבע כי סיווג הטובין על ידי סוכן המכס כרהיטים לא חרג ממתחם הסבירות שלפיו היה נוהג כל עמיל מכס סביר. בית המשפט עמד על כך שמסמכי היבוא שעמדו בפני סוכן המכס בעת הסיווג, הצביעו, בין היתר, על יבוא רהיטים לגני ילדים, מה עוד שהיבואן אכן עסק במכירת רהיטים, והחברה ממנה נרכשה הסחורה אף היא עסקה בייצור רהיטים. בית המשפט הסביר, כי הספק "הלכאורי" שהתעורר בתחילה אצל סוכן המכס, נשלל באמצעות הצהרת היבואן.
 
חודש בדיוק לפני מתן פסק הדין, ביום 27.1.08, הוציא מר ראובן מלצר, סגן ראש מינהל המכס, מכתב אשר דן בשאלת "דרכי הסיווג של סוכני מכס". מכתבו של מר מלצר ניתן כהוראת רענון וכהבהרה "לאור טענות חוזרות ונישנות המועלות ע"י סוכני מכס על כי קבעו את הסיווג עפ"י הבהרה בעל פה של היבואן".
 
במכתבו, קובע מר מלצר כי "עקרונית, מלאכת הסיווג מתבססת על הנתונים של הטובין כפי שפורטו בחשבון הספק. בהעדר מידע כזה (כי החשבון מתייחס למס' הקטלוגי של המוצר, מבלי להבהיר את מהותו, או כי נתוני החשבון חסרים פרטים חיוניים לצורך הסיווג), על סוכן המכס לדרוש מהיבואן קטלוג, פרוספקט או דוגמא של הטובין, או לעיין באתר האינטרנט של הספק. רק אחרי שמוצו הדרכים שבסעיפים א' וב' דלעיל, ואם עדיין נשארה לא פתורה נקודה החיונית לצורך הסיווג, רשאי סוכן המכס לקבל הבהרה בכתב מאת היבואן, באשר לאותה נקודה. היה וסוכן המכס לא מיצה את האפשרויות המפורטות בסעיף ב' דלעיל ופנה ישירות לקבלת הבהרה מהיבואן, או אם הסתפק בהבהרה בעל פה מהיבואן, הדבר ייחשב לסיווג רשלני מצד סוכן המכס".
 
במקרה שלפנינו, כך עולה מהעובדות המתוארות בפסק הדין, היה לסוכן המכס ספק בדבר סיווג הטובין, אשר נפתר באמצעות עיון במסמכי המשלוח וקבלת הבהרה בע"פ מהיבואן. האם מהלך דברים זה היה מספק את רשות המכס? ספק בדבר. מצד אחד, מסמכי היבוא אמרו את דברם באופן ברור, שמדובר ברהיטים. מצד שני, היה לסוכן המכס ספק, אשר נפתר לא באמצעות עיון בקטלוג או קבלת דוגמא, אלא באמצעות הבהרה בע"פ מהיבואן.
 
האם מי מהצדדים (בית משפט השלום בחיפה או מינהל המכס) היה משנה את עמדתו אילו היה רואה את המסמך של הצד השני? מי צודק – השופטת ג'דעון מבית משפט השלום בחיפה או מר ראובן מלצר, סגן ראש מינהל המכס? ואולי בכלל מדובר בשני מישורים שונים – פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה דן המישור היחסים שבין סוכן המכס ליבואן, ואילו מכתבו של מר ראובן מלצר דן במישור היחסים שבין סוכן המכס לרשות? ואם זה כך – האם לא צריכה להיות השפעה בין שני המישורים?
 
הרבה שאלות. נשמח אם רשות המכס תתייחס לענין זה. אנו נביע את דעתנו בהמשך.
 

 

לראש העמוד



15/04/08  05. תשלום מסים ביבוא דוגמאות ללא תמורה – האם לא מדובר בכפל מס?

 עו"ד גיל נדל
 
לאחרונה (ביום 24.2.08) ניתנה פורסמה באתר האינטרנט של רשות המכס הנחייה בענין יבוא של דוגמאות ללא תמורה. כפי שמצוין בהנחיה "במסגרת פעילותם המסחרית, ישנם יבואנים המייבאים לעתים משלוחים שלמים של דוגמאות. לעיתים הדוגמאות ניתנות ללא תמורה ע"י הספק. במקרים אלו, על מסמכי הייבוא שמציג היבואן מצוין כי הטובין ניתנים ללא תמורה כספית ("value for customs","no charge" וכו'), זאת לצד ערך כספי המצוין לעיתים על גבי המסמכים, ערך שנקבע ע"י הספק, למרות שהטובין ניתנים ללא תמורה".
 
ההנחיה מסתמכת על סעיף 132 (א) לפקודת המכס ועל חוות דעת 1.1 של הועדה הטכנית שהוקמה במגרת הסכם GATT בענין הערכת טובין, וקובעת כי במקרים של ייבוא דוגמאות ללא תמורה, יש להעריך את הטובין בהתאם לשיטות ההערכה האלטרנטיביות, בהתאם לסעיף 130 (2-7) לפקודת המכס, ולא לפי הערך הנקוב במסמכי הייבוא, אותם מגיש היבואן, גם אם ערך כזה מצוין על גבי המסמכים.
 
אלא שבצד הנחיה חדשה זאת קיימת גם פרקטיקה קודמת של רשות המכס. במכתב שהוצא בשנת 2001 על ידי מר מאיר הורוביץ, מי שכיהן כממונה על מחלקת המחירים,  צוין, ביחס לדוגמיות קוסמטיקה, כי אף שהדוגמאות / טסטרים יובאו ללא תמורה, הרי שאין ספק (כך במקור!) כי מחירם כלול בערך הטובין שבאותו משלוח ומדובר למעשה בהנחה. עוד קבע אותו מכתב כי על מנת לוודא שמדובר אכן בדוגמיות, יש לבדוק האם מצוין על גביהן שהם אינן למכירה או שהן דוגמיות / טסטרים, ויש לזהותם זיהוי מוחלט ככאלו. הרעיון מאחורי כמתב זה הוא קיומה של מציאות מסחרית רווחת שבה הספק מעניק לרוכש דוגמאות "ללא תמורה", כאשר מחירם מגולם למעשה בתשלום עבור הטובין ה"רגילים", שאינם דוגמאות. יישומה של פרקטיקה זאת מנע גביית מס עודפת לא צודקת, שכן היבואן משלם מסי יבוא על הטובין הרגילים, שמחירם מגלם גם את מחיר הדוגמאות.
 
מנסיון העבר אנו יודעים שרשות המכס פעלה בהתאם למכתב הנ"ל. אכן, היה צריך להניח את דעתה של רשות המכס כי מדובר בהסדר שבין הספק לרוכש בדבר מתן דוגמיות כחלק מיעדי הרכישה השנתיים / רב שנתיים, אבל הענין עבד. חששה של רשות המכס בדבר הבאת משלוחים שלמים כ"דוגמאות" מתוך רצון להתחמק מתשלום מס הוא ברור, והד לכך עולה מדברי ההנחיה החדשה ("ישנם יבואנים המייבאים לעתים משלוחים שלמים של דוגמאות"), אלא שלא ניתן לנהל מדיניות שלימה של מיסוי על פי חשש מרמאים. אם לרמאים חיישינן, מדוע שלא נבטל לגמרי את כל ההסתמכות על ערך העיסקה ונחזור לשיטת המחיר המקובל?
 
יתכן שההנחייה החדשה מתייחסת למשלוחים שלמים של דוגמאות בעוד שההנחיה הישנה התייחסה למשלוחים "רגילים" שיש בהם גם דוגמאות, ואם כך הם הדברים, יתכן שמדובר בסוגיה שהיא בעלת פן אכיפתי בעיקרו (איך חוסמים אפשרויות של מרמה) ולא רק בסוגיה מקצועית של מה נכלל בערך הטובין לצרכי מכס. כך או כך, ההנחיה החדשה, בנוסחה הנוכחי, הינה גורפת מדי, מתייחסת לכל סוגית הדוגמאות כמקשה אחת, וקיים חשש שיישומה בתחנות המכס יביא להתעלמות מההנחיה הישנה ולתשלום מס ביתר. ראוי שתינתן הבהרה מהרשות בענין זה.
 

 לראש העמוד



15/04/08  06. בית המשפט ביטל מכירת טובין במכרז של המכס
 
עו"ד גיל נדל

 
 
כידוע, לרשות המכס קיימת הזכות למכור סחורה שבעליה אינם תובעים אותה (סב"ן), והיא מבצעת את המכירה במכרז. במצב זה עלולות להישמע טענות מפי הבעלים של הטובין כלפי רשות המכס, למשל, בכל הנוגע לאי יידועו של בעל הטובין אודות המכירה, ובכל הנוגע לסכום שבו נמכרו הטובין (שכן בעל הטובין זכאי לתמורה ששולמה בעד הטובין, לאחר שינוכו ממנו הוצאות שונות). פסק דין שניתן לאחרונה ניתח באופן מפורט את המצב וביטל מכירת טובין במכרז של המכס.
 
"הכובע הצהוב" של הצייר אביגדור אריכא

 
לאחרונה דן בית משפט השלום בתל אביב במקרה ומענין ופיקנטי שבו התעורר קונפליקט בין בעל הטובין, לבין רשות המכס וקונה הטובין (ת.א. 42602/04, זיסמן נ' אבקסיס, פס"ד מיום 31.3.08, לבעלים – עו"ד שפירא, לקונה –עו"ד קנת, לרשות המכס – עו"ד אנגלרד). באותו מקרה דובר בתמונה בשם "הכובע הצהוב" של הצייר אביגדור אריכא, שנרכשה בניו יורק בסכום של 42,500 דולר, ואוחסנה במחסני ערובה של המכס בנתב"ג. לאחר ארבעים וחמישה יום, כשהתמונה לא נתבעה, ראתה רשות המכס בתמונה כסחורה בלתי נתבעת, והיא הוציאה את התמונה למכירה במכרז, באמצעות חברת נעמן, תוך ששוויה הוערך ב – 200 ש"ח בלבד על ידי שמאי שנשכר על ידי רשות המכס. בסופו של דבר  נמכר הציור לצד שלישי בסכום של 220 ש"ח.
 
משהתגלה הדבר לבעל התמונה, הוא פנה לבית המשפט וקיבל סעד זמני מורה על אחסון התמונה בבית המכירות סות'ביס. בנוסף, תבע הבעלים את רשות המכס ואת הקונה, ואילו רשות המכס תבעה את הבעלים ואת הקונה, כאשר הן הבעלים והן רשות המכס טוענים כי יש לבטל את ההסכם עם הקונה, ולהשיב את התמונה לידי הבעלים (כדרישת הבעלים) או לידי רשות המכס (כדרישת רשות המכס).
 
 
בית המשפט: התמונה תוחזר לבעליה
 
בית המשפט קיבל את עמדת הבעלים והורה על מסירת התמונה לידי הבעלים. בית המשפט קבע כי ניתן לבטל את המכירה, שכן מדובר בטעות משותפת של שני הצדדים לחוזה (רשות המכס והקונה):  אילו ידעה רשות המכס את שוויה האמיתי של התמונה, היא לא היתה נמכרת על ידה במכרז, במחיר זניח של 220 ₪, לקונה, אשר סבר כי קנה תמונת "פוסטר". במצב זה של טעות משותפת, של שני צדדים להסכם, לא נוצר כל חוזה.
 
עוד הוסיף בית המשפט כי בבחינת שיקולי הצדק, הנזק הכלכלי אשר יגרם לבעלים, אם לא יבוטל החוזה, גדול לאין ערוך, מן הנזק הכלכלי שייגרם לקונה, שהרי הקונה לא התכוון מלכתחילה לרכוש את הציור, יקר הערך. תמורתו האמיתית לעולם לא שולמה על ידו, והוא שילם רק 220 ₪, בעוד שהבעלים שילם עבור התמונה סכום של 42,000 דולר ארה"ב. 
 
בית המשפט קבע, בין היתר, כי הוראת סעיף 34 א' לחוק המכר הקובעת כי אם "נמכר נכס על ידי בית משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס, חוץ מזכות שלפי תנאי המכירה אינה מתבטלת ומזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי". אינה חלה בעניננו.
 
הליך המכירה לא היה תקין
 
אמנם מדובר במכירה על ידי רשות (ומבחינה זאת חברת נעמן פעלה בשם רשות המכס), אך בית המשפט מצא כי הליך המכירה לא היה תקין. בית המשפט קבע כי השמאות היתה לקויה, שהרי דובר בהערכה נמוכה באופן קיצוני משוויה האמיתי של התמונה. בית המשפט גם מצא אי תקינות בכך שרשות המכס לא יידעה את הבעלים על העברתה של התמונה להליך של מכירה, ולא שלחה לו או לסוכן המכס מטעמו הודעה על כך.
 
בענין זה קיבל בית המשפט את עמדת הבעלים כי הוא לא קיבל לידיו את פקודת המסירה שבה מצוין כי: "טובין שלא נתבעו ולא שוחררו תוך 45 יום מעת הגעתם צפויים למכירה ללא הודעה נוספת". בהתאם לכך קבע בית המשפט כי "הליך המכירה שבוצע על ידי המכס, באמצעות נעמן, היה לקוי והוא התנהל בצורה המעוררת לא מעט שאלות ותמיהות".
 
 
הערת פרשנות בדבר חובת מסירת הודעה ליבואן על המכירה
 
בסופו של דבר, מדברי פסק הדין לא ברור מהו היקף חובת ההודעה המוטלת על רשות המכס. האם ניתן להסתפק באמור בפקודת המסירה או שיש חובה לתת הודעה ליבואן או לסוכן המכס לפני המכירה?  במקרה שלפנינו הליקוי היה כפול, שכן בית המשפט קבע כי היבואן לא קיבל את פקודת המסירה וכי לא ניתנה הודעה ליבואן / לסוכנו לפני המכירה, אך לא ניתנה התייחסות ברורה בפסק הדין למקרה שניתן יידוע בפקודת המסירה אך לא נמסרה הודעה לפני המכירה.
 
 
מה אומרת טיוטת הנוהל של רשות המכס?
 
בענין זה נציין כי הוראתו של פרק 29 לתדריך אגף המכס ומע"מ (תאמ"ו) בנוסחו מתחילת שנת 2004 (טיוטה), מטילה חובה על בעל המחסן / מסוף המטענים ליתן הודעה ליבואן לפני הכרזת הטובין כסב"ן: "בעל המחסן יישלח הודעת סב"ן ליבואן, למשלח, לסוכן האוניה ולסוכן המכס של הטובין בדואר רשום קודם להכרזת הטובין סב"ן". הנוהל גם מסביר כי "לעניין טובין המצויים במסופי מטענים תבוא ההודעה 21 יום קודם לסיום תקופת האחסנה" (תקופת האחסנה בנמלי האוויר היא 45 ימים).
 
נציין כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 1580/00 מוהטרם אגהיי מהרביניאן נ' בית המכס, ניתן ביום 10.9.02) נדון מקרה שבו משלוח הכולל שטיחים פרסיים נשלח בהובלה אווירית ממצריים לישראל, אלא שהמוביל האווירי שכח לרשום את המטען במצהר הטיסה, והמטען הגיע לישראל ללא מסמכים מזהים ונרשם כ"יתיר" אצל ממ"ן. חודשיים לאחר מכן, הגיע נציג היבואן לשחרר את המטען, ומשנאמר לו כי עליו לשלם כסף עבור דמי אחסנה, סירב, והמטען לא שוחרר. כשלושה חודשים לאחר מכן נמכרו השטיחים במכרז כסחורה בלתי נתבעת.
 
היבואן תבע את מספר צדדים, וביניהם – רשןת המכס, וטען כלפי רשות המכס כי היה עליה להודיעו לפני מכירת הטובין כסב"ן. רשות המכס התגוננה בטענה כי לא מוטלת עליה חובה ליידע את בעל הטובין אודות המכירה.
 
בית המשפט המחוזי אישר בערעור את רוב קביעותיו של בית משפט השלום, שקיבל את עמדת רשות המכס וקבע כי אין כל הוראה חוקית המחייבת אותה להודיע לבעלי הסחורה על הכוונה למכירת הסחורה לאחר 90 יום במקרה שלא נדרשה. בית המשפט גם ציין את האשם התורם של היבואן שלא עשה דבר להקטנת הנזק. ולא דאג מצידו, ולו באופן מינימלי, ליידע את הרשויות כי בדעתו לתבוע את המטען בעתיד.
 

 

לראש העמוד



15/04/08  07. בית משפט השלום: מחיר הטוארג שיובא ביבוא אישי לא ייפסל
 
עו"ד גיל נדל
 
 
לאחרונה (9.4.08) דן בית משפט השלום בירושלים בתיק הקשור לערך עיסקה של רכב שיובא ביבוא אישי, וקיבל את מחיר העיסקה שהוצהר על ידי היבואן.
 
כידוע, ביום 1.1.07 נכנסו לתוקף תקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי), התשס"ו – 2006. על פי התקנות הללו, במקרים של יבוא לשימוש עצמי, יקבע ערך הטובין המיובאים (לרבות רכב מנועי), לצורך חישוב המסים, על פי ערך העיסקה. במלים אחרות, המחיר ששולם בפועל למוכר ישמש כבסיס לקביעת הערך, ולא מחירונים כאלו או אחרים. זאת, בשונה מהמצב הקודם שבו קיבלה רשות המכס את מחיר הקניה שהוצהר על ידי מייבא הטובין רק כאשר הפער בינו לבין המחירון שבידי המכס לא עלה על עשרה אחוזים.
 
בהודעה לעיתונות שנמסרה על ידי רשות המסים בסמוך לכניסתם לתוקף של התקנות נמסר כי "שר האוצר ציין בסיפוק כי מעתה אזרחים שיירצו לייבא בעצמם את רכבם בעלות נמוכה יוכלו לעשות זאת ללא חשש, ויידעו כי ערך המס יחושב על פי סכום הקנייה ולא על פי פרמטרים גבוהים כפי שהיה נהוג בעבר".
 
בתיק שנדון לאחרונה על ידי בית משפט השלום בירושלים (ת.א. 9730/07, פס"ד מיום 9.4.08) דחה בית המשפט את עמדת רשות המכס שביקשה לפסול את המחיר שהוצהר על ידי היבואן שייבא רכב מסןג פולקסווגן טוארג מודל 2006, ולהסתמך, במקום זאת, על ערכם של טובין זהים או דומים, או על פי חלופות אחרות הקבועות בחוק. בית המשפט קבע כי: "החשבונית שצורפה על ידי התובע נראית על פניה תקינה, וגם מטופס הצהרת ערך ביבוא אישי (נספח א' 2 לכתב ההגנה), אותו מילא התובע ביום 13.3.07, אינו עולה חשד לקשר בלתי תקין בין התובע לבין המוכר..., אשר עלול להצביע על כך שערך העסקה המוצהר איננו אמיתי".
 
פסק הדין מיישם את העמדה כי רשות המכס אינה רשאית לפסול את מחיר העיסקה בהעדר תשתית עובדתית מתאימה. ראו לענין זה ברשימה נוספת ("אל תגעו לי במחיר") בגליון זה.
 

 לראש העמוד



15/04/08  08. בית המשפט העליון – צמצום הזכות לקבלת הישבון
 

עו"ד גיל נדל
י
בואן ייבא טובין לישראל, שילם עליהם מכס, ומכר אותם, תוך זמן קצר, לגורם אחר בישראל שיצא את הטובין לחו"ל. האם זכאי היבואן לקבל הישבון מכס על הטובין מכוח הוראות סעיף 156 לפקודת המכס? שלוש ערכאות התחבטו בשאלה זאת, והתשובה הסופית הינה שלילית.
 
סעיף 156 לפקודת המכס קובע:
 
"טובין שיובאו - חוץ מטובין שיובאו בצובר - והם מיוצאים תוך ששה חדשים מיום סילוקם מפיקוח רשות-המכס, יותר עליהם הישבון של תשעים אחוז מסכום המכס ששולם עליהם, ובלבד שהוכח להנחת- דעתו של גובה המכס, כי לא היה בטובין כל שימוש בישראל, או אם היה שימוש, לא היה זה אלא השימוש שגרם לגילוי אי-התאמתם לתנאי-המכר או לגילוי ליקוי שהיה קיים בהם בשעת סילוקם ואילולא אותו שימוש לא היו אי-ההתאמה או הליקוי ניתנים לגילוי."
 
היבואן טען שמכירת הטובין ליצואן אינה מהווה "שימוש" הנזכר בסעיף 156, שכן "שימוש" - משמעו שימוש פיזי. עמדת המכס היתה הפוכה - אין צורך בשימוש פיזי דווקא, וגם מכירה למישהו אחר נחשבת כשימוש. לדעת המכס, הישבון על פי סעיף 156 יינתן רק כאשר היבואן אינו מפיק תועלת מהיבוא, ובמקרה שלפנינו היבואן המכר את הטובין ליצואן והפיק מהם תועלת.
 
בסופו של יום – לאחר דיון בשלוש ערכאות (!) נקבע על ידי בית המשפט העליון כי לא ינתן הישבון.
 
בתחילת ההתדיינות ידו של היבואן היתה העליונה, שכן בית משפט השלום בתל אביב קיבל את עמדת היבואן.  מבחינת לשונית, קבע בית משפט השלום, תוך העזרות במילונים, כי המונח "שימוש" מתייחס בעיקרו לשימוש פיזי.
מעבר לכך, בית משפט השלום נעזר בבחינת תכליתו של המכס. המכס, כך קבע בית המשפט, נועד להגן על התוצרת המקומית מפני היבוא. הואיל ובסופו של דבר הטובין יוצאו מישראל, אין צורך להגן על התוצרת המקומית, ועל כן יש לאשר את ההישבון.
בנוסף, בחן בית המשפט גם את תכליתו של ההישבון (בעיקר זה של סעיף 160 לפקודת המכס - הישבון מכסים של תשומות ששימשו ליצוא), תוך השוואה למשפט האמריקאי, וקבע כי תכליתו הינה הגנה על הייצור המקומי ועידוד היצוא, והואיל והייצור המקומי לא נפגע – יש לתת הישבון.
 
רשות המכס ערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קיבל את עמדתה. 
בית המשפט המחוזי קבע כי, מבחינה מילולית, המונח "שימוש" יכול לכלול גם הפקת תועלת באמצעות מכירה.
אשר לתכליתו של המכס, סבר בית המשפט המחוזי כי תכליתו של המכס אינה רק לספק הגנה לתוצרת הארץ, ועל כן אין מקום לקביעה כי הואיל והייצור המקומי לא נפגע יש לתת הישבון.
עוד קבע בית המשפט המחוזי כי ההישבון של סעיף 156 נועד לסייע ליבואן במקרה שלא הפיק תועלת מהיבוא (בדומה לסעיף 150 לפקודת המכס). הואיל ובמקרה שלפנינו היבואן הפיק מהיבוא תועלת, שהרי מכר את הטובין ליצואן, אין מקום לאשר ההישבון.
 
היבואן הגיש בקשת ערעור לבית המשפט העליון, אשר דן בערעור וצידד בעמדת המדינה.
 
בכל הנוגע לפרשנות המונח "שימוש" קבע בית המשפט העליון כי: "פרשנות המרחיבה את מושג ה"שימוש" לכל ניצול שהוא של הטובין, כולל שימוש בזכויות בהם ולא רק שימוש פיזי בהם על פי תכונותיהם, מתיישבת עם ההגדרות המילוניות ל"שימוש" ועם המשמעות שבני אדם נותנים למושג זה".
בענין תכלית החקיקה, אף אם בית המשפט העליון היה נכון לקבל את עמדת היבואן כי התכלית המרכזית בהטלת מכס הינה הגנה על תוצרת הארץ, הרי שלא היה בכך לסייע ליבואן, שכן במקרה שלפנינו הייצור המקומי נפגע (הגורם המקומי רכש את הטובין מהיבואן ולא מיצרן מקומי) ועל כן היתה הצדקה בהטלת המכס ובשלילת ההישבון.
י
חד עם זאת, נציין כי פסקי הדין אינם מתייחסים למצב שבו היבואן כלל לא הפיק תועלת מהטובין, כאשר, למשל, היבואן העביר את הטובין לקונה (במכירה או בקונסיגנציה), והקונה מבטל את העיסקה ומבקש להחזיר את הטובין ליבואן מסיבות מסחריות (העדר ביקוש, פגמים וכו'), וכעת היבואן מעונין להחזיר אותם לספק בחו"ל. האם גם במקרה כזה נתייחס למסלול שעברו הטובין כתור "שימוש"? ספק בדבר. 
 
הספק מתעצם לאור האמור בשלהי פסק דינו של בית המשפט העליון, שם נכתב כי: "ניסוחו של הסעיף יכול היה להיעשות באופן שלא היה מותיר מחלוקת לפחות בעניין מכירת הטובין. כעולה מטענת המבקשת, די שהסעיף היה מדבר ב"יבואן" ולא ב"טובין" כדי להסיר אפשרות שמכירה לא תיחשב כ"שימוש" לצורך הישבון.  ניסוח נכון של הסעיף במקרה זה היה מונע מחלוקת, דיונים בשלוש ערכאות משפטיות (על כל הכרוך בכך), ונזק ליבואן". האם ניתן להסיק מדברים אלו שאם היבואן ייצא את הטובין, לאחר ביטול העיסקה, כי אז לא יהיה בכך משום שימוש? יתכן.
 
בית המשפט העליון – רע"א 359/04 יהודה ברמן בע"מ נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 13.3.08, ליבואן – עורכי הדין סיטן וגור, למדינה – עו"ד פרסקי.
בית המשפט המחוזי - ע"א (תל אביב) 1543/01 מדינת ישראל נ` יהודה ברמן בע"מ, פסק דין מיום 30.11.03.
בית משפט השלום - ת.א. 71601/98 יהודה ברמן בע"מ נ` מדינת ישראל, פסק דין מיום 24.1.01.
 

 

לראש העמוד



15/04/08  09. מה חדש במשרדנו
 
*** משרדנו (בליווי כלכלי של הכלכלן ערן הורוביץ) הגיש בשמה של חברת מודגל מתכת תלונה כנגד יבוא במחירי היצף של מתאמי צינורות מסין. התלונה הוגשה לממונה על היטל היצף במשרד התמ"ת אשר מצא כי יש יסוד לכאורה לתלונה.
 
*** לאחרונה ויתרה רשות המכס על גרעונות בגובה של כחצי מליון ש"ח במסגרת הסכם שגובש בין יבואן בקרים, לקוח משרדנו, לבין רשות המכס.
 
**** לאחרונה קיבלה רשות המכס את עמדת הסיווג של לקוח משרדנו בנוגע למערכות לניווט ימי.
 
*** עו"ד גיל נדל הרצה בפני עשרות מחברי איגוד לשכת המסחר על הנושא הסכמי הפצה וסוכנות.
 
*** עו"ד גיל נדל הרצה בפני חברת פליינג קרגו על הנושא אחריות המוביל הימי והמשלח הבינלאומי.
 
*** עו"ד גיל נדל הרצה במסגרת יום עיון של חברת אי. סי. איקס על הנושא דיני חוזים ומשמעותם בניהול רכש.
 
*** הספרים החדשים בעריכת עו"ד גיל נדל – "הובלה ימית" ו – "יבוא טובין – המותר והאסור", הוצגו בתערוכת PORT2PORT שהתקיימה בחודש פברואר 2008 (ראו פרטים בהמשך הגליון).
 

 לראש העמוד



15/04/08  10. סדרת ספרים ופרסומים בנושאי סחר בינלאומי בעריכת עו"ד גיל נדל
 
היקף הפרסומים בעברית בנושאי סחר בינלאומי בכלל, ובנושאי משפט הסחר הבינלאומי בפרט, הינו דל באופן יחסי. "יבוא, יצוא ומה שביניהם" הינה סדרת פרסומים בנושאי הסחר הבינלאומי, בהוצאת ספרית הסחר, אשר באה לתת מענה לחוסר זה, ומספקת מידע בעברית לציבור העוסקים בסחר הבינלאומי.
עורך הסידרה הינו עו"ד גיל נדל, מוסמך הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, העוסק בתחום דיני יבוא ויצוא, הובלה ושילוח, ומשפט הסחר הבינלאומי.
עד כה יצאו לאור בסידרה שני הספרים הבאים:
הובלה ימית– מאת עו"ד גיל נדל, משה סיסטר. הספר דן בהרחבה בתפקידיו של שטר המטען הימי, בחובותיו של המוביל הימי, בהיקף אחריותו של המוביל הימי כלפי בעל המטען, בכלל האג-ויסבי, ובסוגיות נוספות  כמו התיישנות, סעיפי שיפוט, פיצוי לנזק ועוד.
 
יבוא טובין – המותר והאסור – סוגיות בחוקיות היבוא– מאת עו"ד גיל נדל. הספר דן בהרחבה בענייני הסדרת היבוא (Import Control), ודן בנושאים כגון תחולת צו יבוא חופשי, סמכות ועדת היבוא, הטלת כופר כסף, הליכי תפיסה וחילוט, ועוד.
בקרוב יצאו לאור שני ספרים נוספים:
אשראי דוקומנטרי ואמצעי תשלום אחרים - היבטים מעשיים ומשפטיים– מאת סידני אמיר, עו"ד גיל נדל. הספר עוסק בהיבטים הפרקטיים והמשפטיים של אשראים דוקומנטריים ואמצעי תשלום אחרים, ודן בעניינים כמו כיצד יש למלא בקשה לאשראי דוקומנטארי, סוגי האשראי, ערבות ימית, נכיונות, UCP 600, אי התאמה, מרמה, עיקול מכתב אשראי ועוד. ספר מרכזי ופרקטי לכלל העוסקים בסחר בינלאומי.
 
הערכת טובין– מאת עו"ד גיל נדל. הספר דן בהרחבה בסוגיות הנוגעות לערך טובין לצרכי מכס, ומביא פירוט ודוגמאות בסוגיות כמו: תמלוגים, הנחות, הוצאות פיתוח, עמלות, טובין פגומים, דוגמאות הניתנות במתנה ועוד.
 
עורך הסידרה הינו עו"ד גיל נדל, יליד 1969, מוסמך הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, עוסק בתחום דיני יבוא ויצוא, הובלה ושילוח, ומשפט הסחר הבינלאומי.
לפרטים נוספים:
הוצאת "ספריית הסחר": טל: 054-7962526.
פקס: 072-2740224.
אינטרנט: www.tradelibrary.co.il
אימייל: tradelibrary@gmail.com
 

לראש העמוד