גיל נדל משרד עורכי דין

 

גליון מס 44 - ינואר 2010

עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 135 – סיון תשע"ט – יוני 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 134 – אדר ב' תשע"ט – מרץ 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 133 – אדר א' תשע"ט – מרץ 2019.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 132 – חשון תשע"ט – אוקטובר 2018.
עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 130 – סיון תשע"ח – מאי 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 129 – ניסן- תשע"ח – מרץ 2018.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 128 – שבט תשע"ח – ינואר 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 127 – חשון תשע"ח – נובמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 126 – תשרי תשע"ח – ספטמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 125 – אב תשע"ז – אוגוסט 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 124 – ניסן תשע"ז – אפריל 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 123 – שבט תשע"ז – פברואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 122 – שבט תשע"ז – ינואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 121 – חשון תשע"ז – נובמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 120 – אלול תשע"ו – ספטמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 119 – אב תשע"ו – אוגוסט 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 118 – תמוז תשע"ו – יולי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 117 – סיוון תשע"ו – יוני 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 116 – אייר תשע"ו – מאי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 115 – ניסן תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 114 – אדר ב תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 113 – אדר תשע"ו – מארס 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 112 – טבת תשע"ו – פברואר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 111 – כסלו-טבת תשע"ו - דצמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 110 – חשון-כסלו תשע"ו - נובמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 109 – תשרי-חשון תשע"ו - אוקטובר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 108 – אב-אלול תשע"ה - אוגוסט 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 107 - תמוז תשע"ה - יולי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 106 - ניסן תשע"ה - מאי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 105 - ניסן תשע"ה - אפריל 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 104 - ניסן תשע"ה - מרץ 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 103 - אדר תשע"ה - פברואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 102 - שבט תשע"ה - ינואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 101 - טבת תשע"ה - דצמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 99, אלול תשע"ד - ספטמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 98, אלול תשע"ד - אוגוסט 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 97, אב תשע"ד - יולי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 96, תמוז תשע"ד - יוני 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 95, סיון תשע"ד - מאי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 94, אייר תשע"ד - אפריל 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 93, אדר ב' תשע"ד - מרץ 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 92, אדר א' תשע"ד - פברואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 91, שבט תשע"ד - ינואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 90, טבת תשע"ד - דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 89, כסלו תשע"ד - נובמבר דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 88, חשון תשע"ד - אוקטובר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 87, תשרי תשע"ד - ספטמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 86, אלול תשע"ג - אוגוסט 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 85 - אב תשע"ג - יולי 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 84, תמוז תשע"ג - יוני 2013
הודעה חשובה ללקוחות המשרד וידידיו + גליון מס' 83 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם"
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 82, אייר תשע"ג - אפריל 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 81, ניסן תשע"ג - מרץ 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 80, אדר תשע"ג - פברואר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 79, שבט תשע"ג - ינואר 2013
גיליון מס 78 דצמבר 2012
גיליון 77 נובמבר 2012
גיליון 76 אוקטובר 2012
גיליון 75 ספטמבר 2012
גיליון 74 אוגוסט 2012
גיליון 73 יולי 2012
גיליון 72 יוני 2012
גיליון 71 מאי 2012
גיליון 70 אפריל 2012
גיליון מס' 69- מרץ 2012
גיליון 68 פברואר 2012
גיליון מס' 67 - ינואר 2012
גיליון מס' 66- דצמבר 2011
גיליון מס' 65- אוקטובר 2011
גיליון מס' 64 - ספטמבר 2011
גיליון מס' 63 - אוגוסט 2011
גיליון מס' 62 - יולי 2011
גיליון מס' 61 - יוני 2011
גיליון מס' 60 - מאי 2011
גיליון מס' 59 - אפריל 2011
גיליון מס' 58 - מרץ 2011
גיליון מס' 57 - פברואר2011
גיליון מס' 56 - פברואר 2011
גיליון מס' 55 - ינואר 2011
גיליון מס' 54 - ינואר 2011
גיליון מס' 53 - נובמבר 2010
גיליון מס' 52 - אוקטובר 2010
גיליון מס' 51 - ספטמבר 2010
גיליון מס' 50 - אוגוסט 2010
גיליון מס' 49 - יוני 2010
גיליון מס' 48 - מאי 2010
גיליון מס' 47 - אפריל 2010
גליון מס' 46 - מרץ 2010
גליון מס' 45 - פברואר 2010
גליון מס' 43 – דצמבר 2009
גיליון מס' 42 - נובמבר 2009
גיליון מס' 41 - אוקטובר 2009
גליון מס' 40 - ספטמבר 2009
גליון מס' 39 - אוגוסט 2009
גליון מס' 38 - יולי 2009
גליון מס' 37 - מאי 2009
גליון מס' 36 - ינואר 2009
גליון מס' 35 - נובמבר 2008
גליון מס' 34 - ספטמבר 2008
גליון מס' 33 - יולי 2008
גליון מס' 32 - מרץ - אפריל 2008
גליון מס' 31 - פברואר 2008
גליון מס' 30 - דצמבר 2007
גליון מס' 29 - אוקטובר - נובמבר 2007
גליון מס' 28 - ספטמבר 2007
גליון מספר 27 - אוגוסט 2007
גליון מספר 26 - יולי 2007
גליון מספר 25 - יוני 2007
גליון מספר 24 - מאי 2007
גליון מספר 23 - מרץ 2007
גליון מספר 22 - פברואר 2007
גליון מספר 21 - ינואר 2007
גליון מספר 20 - דצמבר 2006
גליון מספר 19 - אוקטובר 2006
גליון מספר 18 - אוגוסט 2006
גליון מספר 17 - יוני 2006
גליון מספר 16 - מאי 2006
גליון מספר 15 - מרץ-אפריל 2006
גליון מספר 14 - ינואר-פברואר 2006
גליון מספר 13 - דצמבר 2005
גליון מספר 12 - אוקטובר-נובמבר 2005
גליון מספר 11 - ספטמבר 2005
גליון מספר 10 - אוגוסט 2005
גיליון מספר 9 - אפריל 2005
גליון מספר 8 - נובמבר 2004
גליון מספר 7 - ספטמבר 2004
גליון מספר 6 - מרץ 2004
גליון מספר 5 - ינואר 2004
גליון מספר 4 - ספטמבר 2003
גליון מספר 3 - אוגוסט 2003
גיליון מספר 2 - יולי 2003
עוד בנושא

 

יבוא ויצוא-ומה שביניהם

עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי

החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין 

1.סיווג טובין ופמיניזםגלגול נוסף

2.תפנית משפטית – בית המשפט המחוזי קבע כי סוכן מכס אינו נחשב כמורשה לקבלת כתבי בית–דין מטעם יבואן פלסטיני.

3.בית המשפט: המשלח הבינלאומי לא שימש כיועץ לענייני מסי יבוא 3.בית המשפט: המשלח הבינלאומי לא שימש כיועץ לענייני מסי יבוא.

4.חברות קשורות וערך העסקה לצורכי מסי יבוא - חלק ראשון4. חברות קשורות וערך העסקה לצורכי מסי יבוא - חלק ראשון.

5.על הקשר שבין אשראי דוקומנטרי ונהלי המכס – בעקבות פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב

6.חברה זרה שתבעה משלח בינלאומי חויבה בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות

8.מה חדש במשרדנו

9.A Temporary Collateral for the Import of Polygonal Iron for Building

10.Customs Sold Instead of Destroying, But it Still Won't Compensate


 1. סיווג טובין ופמיניזםגלגול נוסף

עו"ד גיל נדל

לפני זמן לא רב סקרנו את שני את פסקי הדין  שדנו בסיווגו של האימובילייזר בתעריף המכס, ולאחרונה חלה בענין התפתחות קטנה שראוי להצביע עליה.

ככלל, האימובילייזר הינו מכשיר לרכב המבצע חיבורים וניתוקים אוטומטייםבזרם המוזרם למערכת ההצתה וההתנעה ולמשאבת הדלק, הקיימות ברכב מנועי. כאשר בעל הרכבנועל את מערכות הרכב על-ידי הוצאת מפתח הרכב, נפתח אוטומטית – לאחר פרק זמן קצר– המעגל החשמלי המוביל זרם למערכות הצתה ולמשאבת הדלק, בכך מושבתת עבודתן, ומערכותאלו לא יעבדו כל עוד לא ייסגר המעגל החדש.


שיעור המכס או מס הקניה נקבע לפיסיווגו של המוצר בצו תעריף המכס, וכאן התגלעה מחלוקת בין היבואנים לבין רשות המכס. היבואנים סברו שיש לראות באימובילייזר כמנעול אלקטרוני לרכב המספק הגנה כנגד שימושבלתי-מורשה ברכב, שמושגת באמצעות בלימת מערכות החשמל ומניעת התנעה, תפעול והמשךתנועת הרכב. בהתאם לכך סיווגו היבואנים את המכשיר בפרט 83.01.2010 הכולל מנעולים(לרבות מנעולים לרכב) ,ולא שילמו מס קניה. לאחר זמן, רשות המכס דרשה מהיבואנים לשלםהפרשי מס קניה, שכן לשיטתה של רשות המכס סברה שיש לסווג את הטובין בפרט 85.36.2049שכלל אז מנתקי מעגלים חשמליים, מהסוג המשמש ברכב מנועי. בהעדר הסכמה, הנושא הגיעלשערי בית המשפט, שנדרש לדון בשאלת סיווג המוצרים.


אכן, מדובר בשאלה משפטיתמרתקת - מהו האימובילייזר? מנעול לרכב או מנתק מעגלים חשמליים לרכב מנועי? בתפקודהמיידי שלו האימובילייזר הוא בוודאי מנתק מעגלים לרכב מנועי, אלא שראייתו ככזהמפסידה במשהו את מהותו. מצד שני, ראייתו של האימובילייזר כמנעול אמנם משקפת יותר אתמהותו הסופית, אך היא נראית כמופשטת ומנותקת, שהרי ברור שאין כאן נעילה מהסוג שלמנעול או אף מנעול חשמלי.


בית המשפט קמא כי יש לסווג את האימובילייזרכמנעול. בערעור התהפכו היוצרות – דעת הרוב קבעה כי יש לסווג את האימובלייזר כמנתקמעגלים חשמליים לרכב ואילו דעת המיעוט סברה, כמו בית המשפט קמא, שיש לסווג אתהאימובילייזר כמנעול.


דעת הרוב סברה כי טיבו ומהותו הפיסי של האימובילייזר, על-פי תיאור מאפייניו, הינו מכשיר חשמלי או אלקטרוני אשר משמש לניתוק מערכותחשמליות ברכב. דעת הרוב הדגישה כי גם לאחר ניטרול האימובילייזר יש צורך בהתנעת הרכבבאמצעות מפתח, ללמדנו כי האימובילייזר אינו נועל את הרכב. לשיטת הרוב, אין משמעותלכך שהאימובילייזר מותקן במקרים רבים במפתח ההתנעה, שכן הדבר החשוב הוא המטרה שלשמההאימובילייזר הותקן, והיא - ניתוק המעגלים החשמליים ברכב לצורך מניעת אפשרות ביצועפעולת ההתנעה. אמנם סיווג האימובילייזר במנתק מעגלים חשמליים אינו אופטימאלי, אךהוא עדיף על סיווגו כמנעול, ציינה דעת הרוב.


בניגוד מוחלט לדעת הרוב, סברהדעת המיעוט כי יש לראות באימובלייזר כמנעול. לדעת המיעוט "שימוש במבחן המהות יעוותאת המצוי ולא יביאנו לידי הרצוי. נכון הוא הדבר שבאימובילייזר יש חיבורים וניתוקיםאוטומטיים בזרם חשמלי, אך העיקר הוא בכך שהניתוק הוא בזרם החשמלי המוזרם למערכותההצתה וההתנעה ולמשאבת הדלק שברכב.... לא בכדי הניתוק הוא למקומות אלה ולא למערכתהצופרים של הרכב או למערכת המוזיקה שברכב, אלא הניתוק בא לנעול ולסגור בפני מישמבקש לגנוב את הרכב לקחתו מבעליו. הא ותו לא! זה ייעודו ומשכך זו גם מהותו. כלניסיון לסווגו אחרת חוטא לאמת ולעיקר".


התהום התפיסתית הפעורה בין דעת הרוב לדעת המיעוט (ולבית המשפט קמא) – ברורה: האם יש להביט אל האימובילייזר מקרוב ולראות את שימושוהפרקטי והמיידי (מכשיר לניתוק הזרם החשמלי), או שיש להתרחק ולהגיע אל המהות אוהשימוש המופשט יותר (מנעול לרכב(.

בשל פער הדעות בערכאות השונות ביקש היבואן להביא את הענין בגלגול שלישי אל בית המשפט העליון, ואולם לאחרונה (רע"א 5225/09, 20.1.2010), נדחתה בקשתו, תוך שבית המשפט קבע (אף מבלי לבקש את תשובת רשות המכס !) כי "מחלוקת זו שהינה ביישום ההלכות הקיימות על המקרה הספציפי אינה מצדיקה דיון במסגרת ערעור שני, וזאת אף אם נחלקו הערכאות ואף אם קיימת דעת מיעוט". יצוין כי בית המשפט העליון לא נכנס לדיון לגופו של ענין אף כי היה ער לכך שקיימת מחלוקת משמעותית בין השופטים השונים.

את רשימתנו הקודמת הכתרנו בכותרת "סיווג טובין ופמיניזם", ועמדנו, בעקבותיה דבריה של הילה קרן בספרה "דיני חוזים מפרספקטיבה פמיניסטית", על קול נשי אפשרי הנוגע לסיווג טובין. בספרה, מציעה הילה קרן ארגז כליםלאבחונו של הקול הנשי. בין שלל הכלים הנמצאים באותו ארגז נמצא גם האבסטרקטיזם. לדעתה של קרן, מודלים אבסטרקטיים אופייניים לתיאוריה גברית, בעוד שהקולות הנשייםשואפים להיות קונקרטיים ותלויי הקשר. קרן מציינת כי מחקרים פסיכולוגייםופסיכואנליטיים ביחס להבדלים בין המינים מלמדים על העדפתם של ילדים-בנים למודליםאבסטרקטיים המעדיפים כללים על נסיבות. בהתאם לכך מנתחת קרן את דיני ההצעה והקיבול, למשל, ומסיקה כי מדובר בתפיסה גברית טיפוסית, המבכרת לראות את כריתתו של חוזהכתהליך סכמטי של הצעה וקיבול, ולא כאינטרקציה של שני צדדים היושבים ומנסים לגבשיחדיו פתרון.


כפי שהוסבר לעיל, תפיסת דעת המיעוט, כמו גם עמדת ביתהמשפט קמא, משקפת עמדה אבסטרקטית-גברית, בעוד שתפיסת דעת הרוב משקפת עמדה נשית, פרקטית וקונקרטית יותר. אכן, הפרסונות שפעלו בענין זה הולמות היטב את המודל הנ"ל- את דעת הרוב קבעו שתי נשים, השופטת דיסקין, שאליה הסכימה השופטת שטופמן, בעוד שאתדעת המיעוט ואת דעת בית המשפטקמא הביעו שני גברים – השופט בן יוסף והשופט בן חיים.

לא נותר לקוראים אלאלנחש מי דחה את בקשת רשות הערעור בבית המשפט העליון: שופט או שופטת? נכון – כבוד השופטת עדנה ארבל.

 לראש העמוד


2. תפנית משפטית – בית המשפט המחוזי קבע כי סוכן מכס אינו נחשב כמורשה לקבלת כתבי בי–דין מטעם יבואן פלסטיני

עו"ד גיל נדלמורן שמילוביץ

כידוע, על התובע חלה חובה להמציא את כתב תביעתו לנתבע. אך, כאשר הנתבע אינו מצוי בארץ והליך המצאת כתבהתביעה הינו בעייתי, ניתן לעשות שימוש בתקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת שניתן להסתפק בהמצאה למנהל או למורשה העוסק באותה שעה מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט.

בתי המשפט דנו בעבר בשאלה מהו "מורשה", וקבעו כי אין לפרש את המושג מורשה במשמעות הטכנית של שלוח. המבחן הקובע לענייןשאלה זו הוא אינטנסיביות הקשר שבין המורשה לבין הנתבע, באופן שניתן יהיה להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו כנגדו.

בעבר סקרנו את החלטות בית המשפט המחוזי בפתח תקווה בעניין המצאת כתבי בי – דין ליבואנים פלסטינים באמצעות סוכן המכס של היבואנים. באותן החלטות הותרה המצאת כתבי בי-דין ליבואנים פלסטיניםבאמצעות סוכן המכס של היבואנים, שכן בית המשפט ראה בסוכן המכס כ"מורשה" על פי תקנה 482(א), לאור אינטנסיביות הקשר שבין סוכן המכס לביון היבואנים הפלסטינים. (ת.א.1809/09 ועוד, מיום 3.12.09).
 
החלטות אלו התבססו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מלפני מספר שנים אשר דן בהרחבה סוגיית המצאת כתבי בי-דין ליבואן פלסטיני. דובר שם ביבואן פלסטיני שייבא לישראל חומר כימי אשר משמש כחומר פעיל בתרופה חדשנית המיוצרת על ידי תאגיד קנדי, שהינו  בעל פטנט בחומר הכימי. רשות המכס עיכבה את משלוח החומר הכימי שיובא על ידי היבואן הפלסטיני בשל חשד שהתעורר להפרת הפטנט של התאגיד הקנדי.
  
בית המשפט קבע באותו ענין כי כי המצאת כתבי בי- הדין לידי עמיל המכס מטעם היבואן הפלסטיני נעשתה כדין, כיוון שכשמדובר בהליכים שעניינם טובין המעוכבים במכס, הזיקה בין בעל הטובין ובין עמיל המכס מבטיחה כראוי את קיום תכלית המסירה, ומצדיקה התייחסות אל עמיל המכס כאל מי שהופקד על ידי בעל הטובין לנהל את עסקיו בכל הנוגע לטובין בציר הזמן מעת הגעת הטובין לנמל ועד מסירתם לבעלים או לפקודתם (בש"א 3069/03  Merack Frost Canada& Coנ' Palestine PharmaceuticalCompany).

ואולם, לאחרונה התהפכה הקערה על פיה, ובית המשפט המחוזי בפתח תקווה הוציא מתחת ידו החלטה שונה לגמרי, הקובעת כי עמיל המכס של יבואן פלסטיני לא נחשב כמורשה לקבלת כתבי בי – דין מטעם היבואן הפלסטיני.

במקרה זה דובר, בחברה המפתחת ומייצרת משחקי ילדים ובעלת סימני מסחר על מוצריה בישראל, אשר תבעה יבואן פלסטיני בגין זיוף משחקי הילדים שבבעלותה. החברה המציאה את כתב התביעה לידי עמיל המכס של היבואן לאור תקנה 482 לתקנות סדר דין אזרחי, כך שעמיל המכס ייחשב כמורשה לקבלת כתבי בי- דין מטעם היבואן הפלסטיני.

כאשר היבואן הפלסטיני לא הגיש בתום המועדים הדרושים כתב הגנה, פנתה החברה לבית המשפט בבקשה שיתן פסק דין בהעדר הגנה.

בית המשפט קבע כי אכן במהלך השנים אומץ בפסיקת בתי המשפט בערכאות השונות מבחן "מידת אינטנסיביות הקשר" שבין הנתבע לבין המורשה. ואולם, בית המשפט עמד על כך שיש לכפוף את מידת האינטנסיביות הנדרשת לאמור בלשון  התקנה, דהיינו - שעל אותו מורשה לעסוק אותה שעה בעצמו בהנהלת העסק או העבודה מטעם אותו בעל דין המוחזק כמי שמינה אותו כמורשה. במלים אחרות, יש לעמוד על הפעילות העסקית של הנתבע בתחומו של אזור השיפוט ואת מידת מעורבותו הפעילה של המורשה בפעילות עסקית זו.

על בסיס עיקרון זה המשיך בית המשפט את ניתוחו, וקבע כי החברה התובעת לא הביאה ראיות כלשהן המבססות את האינטנסיביות של הקשר שבין היבואן הפלסטיני לבין עמיל המכס שלו, באופן אשר יאפשר לקבוע באופן מבוסס  כי עמיל מכס זה אכן מהווה את ידו הארוכה של היבואן הפלסטיני "בהנהלת העסק או העבודה". בית המשפט ציין כי העובדה שהיבואן הפלסטיני נאלץ למנות עמיל מכס אשר יטפל מטעמו בשחרורים מהמכס של הטובין אשר יובאו על ידו לישראל - אין פירושה שעמיל המכס ייחשב אוטומטית כמורשה של היבואן לקבלת פסקי דין. ביתר פירוט, נקבע בפסק הדין כי הגם עמיל המכס נדרש לבצע שירות עבור לקוחו במסגרת ביצוע פעולת מכס, הרי שעניינה של התביעה כנגד היבואן הפלסטיני אינה בפעולת מכס אלא הפרת זכויות הקניין הרוחני של החברה במוצרים אשר לטענתה זויפו על ידי היבואן הפלסטיני, ולפיכך לא ניתן לומר באופן אוטומטי וברור שעמיל המכס ייחשב כמורשה.

לאור העדר ראיות מספיקות מצד החברה התובעת - בית המשפט קבע כי לא ניתן לראות בהמצאה שבוצעה לעמיל המכס כהמצאה העונה על תנאיה של תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, וקבע כי על החברה להמציא את כתבי בי-הדין נשוא התובענה ליבואן הפלסטיני כדין.

ת.א. 28840-11-09 Spin Master Ltdנ' אל שריכא אל יקובייא. החלטה מיום 5.1.10. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים.

 לראש העמוד


 3.בית המשפט: המשלח הבינלאומי לא שימש כיועץ לענייני מסי יבוא

   עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ

הגם שמדובר בתביעה על סכום כסף קטן, והגם שמדובר בערכאה נמוכה, לפסק דינו של בית משפט השלום ברמלה קיימת חשיבות רבה בנוגע להיקף השירותים הניתנים על ידי המשלח הבינלאומי ללקוחו.

סיפור המקרה די פשוט. יצואן (ללא נסיון קודם) פנה לחברת שילוח בינלאומי וביקש ממנה לטפל ביצוא טובין לגרמניה. עם הגעת הטובין לגרמניה נדרש היצואן לשלם את מסי היבוא – מע"מ ומכס. היצואן סירב לשלם את המכס, בטענה כי חברת השילוח הטעתה אותו לחשוב כי תשלומי המכס (אך לא המע"מ) כלולים בתוך הצעת המחיר שהוציאה חברת השילוח. בינתיים, צברו הטובין עלויות אחסנה בגרמניה, ולבסוף, בהסכמת היבואן, ועל מנת להקטין את העלויות, הוחזרו הטובין לישראל.

חברת השילוח תבעה את היצואן בגין תשלום הוצאות ימי האחסנה בנמל והוצאות יבוא המשלוח חזרה לארץ, בסך של 2329 ש"ח. השאלה שנידונה בבית המשפט האם היצואן הפר את ההסכם בין הצדדים, בעת שלא הסכים לשאת בעלויות הכרוכות בקבלת הטובין בגרמניה ולפיכך עליו לשאת בהוצאות שנגרמו לחברת השילוח בשל כך, או שמא זכאי היה היצואן לבטל את ההסכם עקב הטעיה, ולא לשאת בכל עלות שנגרמה לחברת השילוח בשל כך?

בית המשפט קיבל את עמדת המשלח הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי.  ראשית, בית המשפט קבע כי עדותם של עובדי חברת השילוח – כי הובהר ליצואן שעליו לשאת עלות מלוא מיסי היבוא ולא רק המע"מ – הינה מהימנה ולא נסתרה באופן כלשהו על ידי היצואן.  בית המשפט גם ציין כי היצואן נמנע מלהביא לעדות עד רלבנטי – דבר שפועל לחובתו של היצואן.

במישור המשפטי ציין בית המשפט, גם אם לא באופן פסקני, כי אין זה מחובתה של חברת השילוח לציין בפני היצואן אילו תשלומים יהיה עליו לשלם בעת שהטובין יגיעו לגרמניה, שכן חלקה על פי ההסכם היה לספק ליצואן שירותי שילוח ולא לתת לו שירותי ייעוץ. עוד נקבע, כי על היצואן, אשר הודה כי זו הפעם הראשונה בה ביקש לייצא סחורה לחו"ל, לערוך בדיקות יסודיות להבנת מכלול ההוצאות בעסקה מסוג זה, ולא להסתמך על דברי חברת השילוח בעניין זה.

תא"מ 1353/09 דוד יחזקאל ובניו בע"מ נ' מיקי גבריל, פס"ד מיום 4.1.2010. לחברת השילוח – עו"ד אילן אהרוני (ותודתנו נתונה לו על העברת פסק הדין לעיוננו)).

הערת פרשנות קצרה: האבחנה בין שירותי שילוח ועמילות מכס לשירותי יעוץ בסחר בינלאומי - משמעותית. לא אחת טוענים יבואנים / יצואנים כלפי משלחים כי היה עליהם ליידע אותם אודות עניינים שונים הנוגעים לעיסקת הסחר הבינלאומי. כך למשל נדונה בעבר ובהרחבה השאלה האם חלה חובת על סוכן מכס להזהיר את היבואן מפני אפשרות של פסילת תעודות מקור שמסר היצואן ליבואן. לפיכך, ראוי בהחלט להגדיר במסגרת הצעת המחיר מהם השירותים הנכללים בה.

 לראש העמוד


4. חברות קשורות וערך העסקה לצורכי מסי יבוא - חלק ראשון

עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ

כידוע, עסקאות רבות במשק נעשות בין צדדים שיש ביניהם יחסים מיוחדים (חברות אחיות, חברם אם וחברת בת ועוד). רשויות המס מתבוננות על עסקאות אלו באופן מדוקדק יותר, על מנת לוודא שהיחסים המיוחדים לא השפיעו על המחיר.  כך למשל, מס ההכנסה הישראלי ירצה לוודא שהמוכר האמריקאילא מכר לחברת הבת הישראלית במחיר גבוה מדי, והשאיר את מרבית הרווח אצלו, באופן שמס ההכנסה הישראלי יצא נפסד. בהתאם לכך התפתח ענף מיוחד בתחום המיסוי הקרוי מחירי העברה (transfer pricing) הבודק האם המחירים בעיסקאות שבין הצדדים הקשורים הושפעו משיקולי מס או לא.

גם דיני המכס מודעים לנושא זה ופיתחו הוראות וכללים ספציפיים. בסדרת מאמרים נעמוד על ענייני מכס אלו.

עם הצטרפותה לארגון הסחר העולמי (WTO) אימצה ישראל את ההסכם בדבר ישום סעיף VIIלהסכם הכללי (GATT) בדבר תעריפים וסחר 1994. הסכם זה הביא לשינוי משמעותי ביותר בדיני המכס, אשר בא לידי ביטוי בשינוי שיטת הערכת הטובין שהייתה נהוגה בישראל עד סוף שנות התשעים.

ככלל, טובין המיובאים לישראל מוערכים לצרכי מכס בהתאם לקבוע בפקודת המכס. כיום, ערך הטובין מחושב על פי ערך העסקה, ובמצב רגיל מדובר ב המחיר ששולם בפועל או שאמור להיות משולם בפועל, תמורת הטובין בשעת מכירתם ליצוא אל ארץ היבוא.

פקודת המכס קובעת כי ערך העסקה יתקבל רק לאחר עמידתו של היבואן בתנאים מסוימים. אחד התנאים החשובים והמשמעותיים ביותר הינו התנאי הקובע כי ערך העסקה יתקבל רק אם בין המוכר והקונה אין יחסים מיוחדים.

תנאי זה הינו משמעותי ביותר במצב בו המוכר והקונה הינם חברות קשורות. יחסי מוכר – קונה ייחשבו ליחסים מיוחדים כאשר, בין היתר אחד מהצדדים הוא בעלים, בעל שליטה או מחזיק ב- 5 אחוזים ומעלה ממניות ההצבעה או מהמניות בכל אחד מהם, או שאחד מהצדדים שולט במישרין או בעקיפין בשני או שניהם נשלטים במישרין או בעקיפין בידי גוף/אדם שלישי.

בשל העובדה שתשלום מסי היבוא (מכס, מס קניה, מע"מ ועוד) נקבע לפי ערך העסקה, הרי שככל שערך העסקה יותר גבוה כך תשלום המכס יותר גבוה. כפועל יוצא, חברות קשורות מנסות לקבוע את מחירי ההעברה ביניהן, באופן שיקטין, מצד אחד, את החבות במסי יבוא, אך יהיה עדין קביל על רשויות המכס המיובאות.

כנקודת פתיחה חשוב לציין כי עצם העובדה שמדובר בין צדדים שיש ביניהם יחסים מיוחדים לך תשמש, כשלעצמה, יסוד לפסילת קבילותו של ערך העסקה. ואולם יהיה צורך לבחון האם היחסים המיוחדים השפיעו על המחיר או לא. אם לאור המידע שמסר היבואן או כל גורם אחר, יהיה לרשות המכס יסוד סביר להניח שהקשר השפיע על המחיר, תודיע על עמדתה זו ליבואן, וליבואן תינתן שהות סבירה להגיב על כך.

חשוב לציין כי אין כוונה לכך שתתבצע בדיקה של הנסיבות בכל המקרים בהם קיים קשר בין הקונה והמוכר. הבדיקה האמורה תידרש רק במקרה של ספק לגבי קבילותו של המחיר. במקרים בהם אין רשות המכס מטילה ספק בקבילותו של המחיר, יש לקבלו בלא לבקש מידע נוסף מהיבואן. לדוגמא, ייתכן שרשות המכס כבר בדקה בעבר את טיב הקשר, או שמצוי בידיה מידע מפורט הנוגע לקונה ולמוכר, וכתוצאה מבדיקת הקשר או המידע האמורים כבר הוסר הספק בדבר השפעת הקשר על המחיר.

ברשימה הבאה נדון בשאלה המהותית: כיצד ניתן לקבוע שהיחסים המיוחדים לא השפיעו על המחיר בין המוכר לקונה.

 לראש העמוד


5. על הקשר שבין אשראי דוקומנטרי ונהלי המכס – בעקבות פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב

עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ

בעסקאות בינלאומיות שבהן לא קיימים יחסי אמון מובהקים בין הצדדים, נוהג המוכר לדרוש את ביצוע התשלום באמצעות אשראי דוקומנטארי. מדובר במכתב שמוציא הבנק אל המוכר ובו מתחייב הבנק כי אם יוצגו בפניו המסמכים הנקובים במכתב האשראי, המעידים על משלוח סחורה אל הקונה (שטר מטען, חשבון מסחרי ומסמכים נוספים), כי אז ישלם הבנק למוכר את הסכום הנקוב במכתב האשראי. באופן זה המוכר מובטח שיקבל את התמורה, ומנגד מובטח הקונה כי התשלום יועבר למוכר רק אם יוצגו בפני הבנק מסמכים הנדרשים במכתב האשראי.

 
עקרון יסוד חשוב במסגרת הינו עקרון ההתאמה. עקרון ההתאמה בא להגן על אינטרס הקונה, והוא מחייב התאמה בין המסמכים שהמוכר מציג בפני הבנק, לבין המסמכים המצוינים במכתב האשראי.

לאחרונה, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט השלום בתל אביב הדן בעסקת אשראי דוקומנטארי, כאשר בין הצדדים הייתה מחלוקת בעניין קיומה של אי התאמה במסמכים.  ייחודו של פסק הדין הוא בכך שאי ההתאמה שנידונה בו לא נגעה למסמכי העיסקה היסודיים (חשבון מכר, מפרט אריזה), ולא נגעה לכמויות הסחורה, אלא לאי התאמה במסמך חיצוני – תעודת המקור.

מדובר בחברה אשר הזמינה בדים מספק בסך של 79,250 דולר. לצורך הבטחת התשלום עבור הבטחת התשלום עבור הסחורה, פנתה החברה באמצעות צד ג', לבנק ישראלי בבקשה לפתוח אשראי דוקומנטארי, הבנק מצידו פנה לבנק אמריקאי במדינת הספק על מנת שזה ישמש כבנק מכותב לשם העברת המסמכים מידי הספק ולשם קבלת התשלום והעברתו לספק.

על פי מכתב האשראי הדוקומנטארי העביר הספק את המסמכים הנדרשים לידי הבנק האמריקאי, והללו הועברו לידי הבנק הישראלי. המחלוקת התגלעה כאשר התברר כי המכולה שנשלחה על ידי הספק מכילה פסולת  בדים ולא בדים כאמור על פי עסקת היסוד בין החברה לספק, ואו אז טענה החברה כי היה על הבנק לסרב להעביר את התשלום שכן התקיימה אי התאמה מהותית במסמכים. בהמשך הוגשה תביעה לבית המשפט.

בתביעתה טענה החברה, בין היתר, כי התקיימה אי התאמה חמורה ומהותית במסמכים נושא מכתב האשראי, הואיל ובניגוד מוחלט לתנאי מכתב האשראי נרשמו בתעודת המקור האותיות USAולא האות P. מנגד, טען הבנק הישראלי כי אין בסימן זה בתעודת המקור משום אי התאמה במסמכים ולחילופין, מדובר באי התאמה מינורית ולא חמורה, מה עוד שבמקרה זה הסחורה הושמדה והחברה כלל לא שילמה את דמי המכס.

בית המשפט קבע כי רישום האותיות USAבמקום האות Pבתעודת המקור הינה אי התאמה שבגינה היה על הבנק לסרב לקבלת המסמכים ללא אישור מפורש וספציפי של החברה או צד ג'.  בית המשפט חזר על ההלכה הפסוקה לפיה חובה על הבנק, על פי עקרון ההתאמה, לבדוק האם המסמכים שהציג הספק תואמים על פניהם להוראות מכתב האשראי. בית המשפט עמד על כך שבמכתב האשראי, נקבעה הנחייה מפורשת על פיה הסימון בתעודת המקור חייב להיות האות P. בית המשפט גם הופנה (בעדותו של המומחה ברי פינטוב) להוראות נוהלי המכס הדנות בהגשת תעודת מקור על פי הסחר עם ארה"ב, שם נקבע כי אין להכיר בתעודה כאשר לא צוין אחד הסימנים Yאו Pאו כאשר צוינו סימנים אחרים כגון USA.

בהתאם לכך קבע בית המשפט כי על פי עקרון ההתאמה, אין כל ספק כי מדובר באי התאמה שצריכה הייתה להביא לדחיית המסמכים .בית המשפט הוסיף כי אין לקבל את טענת הבנק הישראלי כי סימון זה בתעודת המקור איננו אלא תיאור כללי של מקור הטובין, אלא מדובר במפרט מקצועי מקובל ומוכר שנקבע באמנה ובהסכם הסחר עם ארה"ב, לגבי מידת מקוריותה של הסחורה המיובאת, במיוחד לאור העובדה שנקבעה הנחייה מפורשת מדויקת לעניין זה במכתב האשראי. לפיכך, היה על הבנק הישראלי להבחין בכך שהסימון אינו תואם על פיו את האמור במכתב האשראי, וליידע על כך את החברה בטרם אישר לבנק האמריקאי לחייב את חשבונו.

ת"א 13937-01 ימטקס בע"מ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ. פס"ד מיום 24.11.09, לחברה עו"ד לאה (לוי) הלחמי, לבנק עו"ד רועי טננבאום.

כפי שציינו, ייחודו של פסק הדין הוא בכך שאי ההתאמה שנידונה בו לא נגעה למסמכי העיסקה היסודיים (חשבון מכר, מפרט אריזה), ולא נגעה לכמויות הסחורה, אלא לאי התאמה במסמך חיצוני – תעודת המקור. אמנם, בסופו של דבר שאלת החיוב במכס לא היתה רלבנטית לגופה של עיסקת היסוד, אך לאי ההתאמה היתה חשיבות דרמטית בכול הנוגע לעיסקת המסמכים שהינה לב ליבו של עיסקת האשראי הדוקומנטרי. אכן, יציבות ובטחון הינם הערובה לעיסקאות בסחר בינלאומי, ולפיכך סטיה מדרישות מכתב האשראי, גם אם מדובר במסמך "חיצוני", תוביל לאי כיבודו, ולחובת פיצוי מצד הבנק המפר.

למידע נוסף בעניין אשראי דוקומנטארי, ראו במאמרנו  "מתי ניתן לעכב מימוש אשראי דוקומנטרי", כאן
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=1099&CategoryID=125&Page=2

  

  לראש העמוד


6. חברה זרה שתבעה משלח בינלאומי חויבה בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות

  עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ

כידוע, בתי המשפט בישראל נוהגים כדבר שבשגרה לפסוק את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין לטובת הצד שזכה במשפט. ואולם, מה יעשה נתבע שהוגשה כנגדו תביעה ואשר חושש כי אם יזכה בדינו וייפסקו לטובתו הוצאות המשפט לא יהיה לו ממי לגבות את אותן הוצאות?

ואכן, תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי נתבע יוכל לפנות לבית המשפט בבקשה כי יחייב את התובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, במידה ותביעתו נדחית. ערובה זו מופקדת בבית המשפט בשיעור הנקבע על ידו ומהווה תנאי להמשך התביעה.

המטרה העיקרית של כלל זה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של נתבע, במיוחד כאשר סיכויי התביעה הינם קלושים. עם זאת, על בית המשפט לאזן בין מימוש זכות הגישה לערכאות והתחשבות ביכולת הכלכלית של התובע לשלם את הערובה ובין הגנה על הנתבע כי אם תדחה התביעה נגדו, יוכל לפרוע את הוצאותיו באמצעות הערובה.

אחד המקרים המקובלים להטלת חובת הפקדת ערובה על התובע הוא כאשר התובע הוא חברת חוץ, שכן במצב זה גביית הוצאות המשפט תהיה קשה יותר לנתבע שזכה בתיק.

לאחרונה, נדרש בית משפט השלום בחיפה למקרה שבו הוגשה תביעת כנגד משלח בינלאומי על ידי חברה זרה שמקום מושבה בסין, וזאת בגין שחרור מטען ללא שטר מטען מקורי לידי צד ג' אשר לא שילם כל תמורה עבור הסחורה. לטענת החברה הזרה, סך הנזקים שנגרמו לה הוא כרבע מיליון ש"ח.

המשלח הבינלאומי הגיש בקשה לבית המשפט לחייב את החברה הזרה במתן ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה. המשלח טען כי בשל העובדה שהתובעת הינה חברה זרה אשר מקום מושבה בסין ואשר נמנעה מלציין את כתובתה בכתב התביעה, ולמיטב ידיעתו של המשלח אין לחברה הזרה כל נכסים בתחום המדינה, הרי שכל אלו מהווים תנאים מספיקים לחיוב התובעת במתן ערובה. מעבר לכך, טען המשלח כי סיכויי תביעתה של החברה הזרה הינם קלושים, זאת בשל העובדה כי המשלח כלל לא התקשר עם החברה הזרה בהסכם להובלת מטען ואין לו כל יחסים חוזיים עימה.

בית המשפט קבע כי קיימת חזקה שלפיה יש לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן קיימים בנסיבות העניין טעמים לסתור. בית המשפט קבע כי לא ניתן בשלב זה של התביעה לאמוד את סיכויי התביעה, אך ציין כי מן הראוי להקנות למשלח ביטחון כלשהו, לאור העובדה כי לחברה הזרה אין נכסים בישראל. בהתאם לכך, חייב בית המשפט את חברה הזרה בהפקדת ערובה על סך של 7500 ₪.

תאק 17319-01-09 YIWE HUMMER INTERNATIONAL IMPORTנ' אביר שילוח בינאלומי בע"מ. החלטה מיום 31.12.09. לא צוינו ב"כ הצדדים.

 

 לראש העמוד


 

8 .מה חדש במשרדנו

 

הרצאות

עו"ד גיל נדל נשא הרצאה בנושא "סיכון, בעלות וחזקה" לחברות מובילות במשק בתחום המשקאות.

 

עדכוני מכס והיטלים

משרדנו מטפל בהכנת תלונה מטעם יצרן טקסטיל כנגד יבוא במחירי היצף.

משרד החקלאות קיבל את עמדת לקוח משרדנו, חטיבת יבואני ציוד חקלאי באיגוד לשכות המסחר, וקבע כי עמידה בדרישות ארגון ה – OECDבעניין איכות טרקטורים לא תהווה, תנאי לקבלת רישיון ייבוא.

רשות המכס קיבלה את עמדת לקוח משרדנו, יבואן מוצרי אלומיניום ופטרה אותו באופן כמעט מוחלט מתשלום גירעון מיסי ייבוא, לאור עמידת היבואן בתנאי ס' 3 לחוק מיסים עקיפים.

 

בתי המשפט

משרדנו הגיש תביעה כנגד נמל חיפה להשבת תשלום דמי אחסנה בגין אחסנת מכולה שעקבותיה נעלמו באופן זמני בנמל.לטענת היבואן יש לראות בנמל כאחראי להעלמות המכולה ולפיכך אין לחייב את היבואן בתשלום דמי אחסנה. ראו פרטים מלאים ברשימה נפרדת.

 לראש העמוד   


8.A Temporary Collateral for the Import of Polygonal Iron for Building

 Adv. Gill Nadel

At the beginning of December 2008, the Law of Trade Excises was amended, and an important chapter was added dealing with safeguard measures. According to the new law, safeguard measures- an excise or a quota- can be taken in a case of a significant increase (absolute or relative) in the import of a product, and this when the import causes, or threatens to cause, a general and significant blow to the local manufacture of goods similar to, or substitutes for, the imported goods. These safeguard measures replace, in most cases, the old protective surcharge against which many arguments have been raised in the past, claiming that it does not meet the stipulations of then international agreements.

Safeguard measures are taken following a request of the local branch of manufacture for an investigation to be conducted for the purpose of activating the safeguard measures. The investigation is conducted by the Administrator of Trade Excises in the Ministry of Industry, Trade, and Labor (ITL) (or by the parallel administrator in the Ministry of Agriculture, the case of unprocessed agriculture produce). In the framework of the investigation, the administrator hears the arguments of the manufacturing branch, the importers, and additional sides. Within a period of as short as two months, the administrator can issue a preliminary decision regarding the deposit of temporary collateral for the payment of additional excises, should they be levied. At the same time, the administrator conducts a comprehensive investigation, at the end of which the administrator must submit his suggestions to the Minister of ITL/Agriculture (depending on the subject) on the question of whether to take protective measures. The period during which the entire investigation takes place, until the safeguard measures are taken, is limited in time; around 9 months, at most.

 How are the new safeguards different from levying tariffs?

Firstly, levying tariffs is limited to a ceiling to which Israel committed in the framework of the WTO agreements while taking safeguards is not limited to any ceiling.

Secondly, levying tariffs is forbidden (or, for agricultural products, limited in scope) according to the Free Trade Area agreements that Israel is part to, while safeguards are possible according to these agreements

Thirdly, taking safeguards is done by the Minister of ITL, while levying tariffs is done by the Minister of the Treasure, and it is obvious that the two ministries have not, in the past, been in complete accord on the subject of opening the economy to competing import and protecting the local manufacture.

Fourthly, tariffs are by their nature a fiscal tool, while safeguards can come in the form of levies or in the form of quotas.

Fifthly, levying tariffs is not rooted in a particular procedure and is open to extremely wide discretion on the part of the Minister of the Treasury, while safeguards are organized in a clear process, and taken according to defined parameters, so that the range of discretion of the professional parties is very narrow.

Sixthly, tariffs are not limited to a certain period of time, while safeguards are limited to four years, with the option of renewal.

The new decision on iron

A few days ago, the administrator of trade excises in the Ministry of ITL came to the aid of local manufacture, and ordered the Customs Administration to demand the deposit of collateral from iron importers. The companies "Hod Assaf Industries Ltd" and "Yehuda Steel Ltd.", the only two companies in Israel that produce polygonal iron for building, recently filed a request with the administrator of trade excises in the Ministry of ITL to take safeguard measures against the import of polygonal iron for building.

The request via the offices of Adv. Gill Nadel, and with the financial accompaniment of economist Aran Horovitz, after the companies realized that in a short period of time, due to the world economic prices, drastic price reductions in the price of iron in the world had occurred, and were affecting the import and sales prices in Israel, leading a significantly increased market share by import, which lead to serious and direct damage to the local manufacture.

The two companies argued before the administrator of trade excises that as a result of the increase in import, they were caused serious damages in the following sectors: damage to profitability; damage to manufacturing capacity; damage to prices; damage to sales and market sector; damage to cash flow; and damage to ability to grow and develop. The two industries employ many workers, are located in the periphery, and due to the situation, they were even forced to temporarily stop manufacturing lines.

The administrator used his authority and issued a decision informing the Customs Administration that from now on all import of polygonal iron for building, and for 200 days, the importer will be required to deposit temporary collateral of the sum of $133 a ton, for the purpose of preventing damage to local manufacture.

"I found that there is a significant and unexpected increase in the import of polygonal iron for building, which has caused serious damage to the local sector", the administrator of trade excises, Reuven Pesach, in his decision and added: "I have ruled that there is a need for deposit of temporary collaterals to prevent the damage that could be caused to the local manufacture that will be hard to correct without the temporary collateral. Similarly, I ruled that there are severe circumstances that justify levying this collateral."

This is the first decision of its kind for many years, since until now protective excises have generally been levied to protect local manufacture from damage resulting from flooding prices. This time, the state took protective measures against damage caused by an increase in the scope of import and its negative impact of the local manufacture.

 

  לראש העמוד


9.Customs Sold Instead of Destroying, But it Still Won't Compensate

Adv. Gill Nadel, Moran Shmilovich

As we know, the Customs Code gives the Customs Authority the power to seize goods that are imported in violation of a prohibition, limit, or arrangement. After the goods are seized, Customs has the duty to get notice to the importer of the seized goods regarding the seizure and its cause, and the importer has a month from the date of the seizure to let Customs know that he will being suing for the seized goods. If the importer fails to meet this requirement, the seized goods are viewed as confiscated, and the state may do anything it likes with them, including destroying them.

On 10.5.09 a decision was issued by the Magistrate's Court of Tel Aviv regarding the process of seizing and confiscating goods that are imported, according to Customs, in violation of a prohibition (a suspicion of violation of trademark). In this decision, the action of an importer for financial damages caused to him as a result of seizure of goods suspected of violating trademarks by Customs and their sale to a third party.

In the case, an Israeli importer imported jeans that were seized by Customs after the notice of the party who bore the rights to the trademark that these were counterfeit products. Customs informed the importer of the seizure of the goods, and the importer filed an action for the return of the seizure, which was rejected for not being filed in the proper proceedings and being filed after the date set in the law. After around a year, an auction was published in which the confiscated goods were offered for sale, instead of their being destroyed, and the goods were in fact sold to a third party. Some of the goods in the end were returned to Customs, but they were in poor condition.

The importer (and later we will discuss the question whether this was really the importer or another party) sued the Customs Authority for the damages caused to him by the sale of the goods to a third party, since, according to the importer, he had reached an arrangement with the bearer of the rights to release the goods, and he would have been able to market them in Israel. The importer further claimed that the merchandise returned to the Customs Authority was damaged, and that damages were also caused in the form of suffering and damage to reputation.

The court, as we mentioned, rejected the suit. Firstly, the court ruled that the plaintiff who sued the Customs Authority had no cause of action since he was not noted as the importer on the import invoice, and it is extremely doubtful that he was the owner of the goods, since the plaintiff presented documents of doubtful credibility and concealed documents which contradicted his claim.

The court also entered the question of the bill of lading and ruled, also in this matter, that there was a question regarding the true identity of the recipient in the bill of lading, due to a concern that an erasure was made on this document as well, like other documents that the plaintiff presented.

The court also found that the plaintiff had failed to prove the existence of any arrangement between himself and the bearer of the rights regarding the plaintiff's ability to market the goods. Beyond presenting a document with a draft of the agreement, the plaintiff did not present any other evidence to support his claim (other documents or a representative of the bearer of the rights who might testify to the arrangement); and not only that, but the representative of the bearer of the rights categorically denied any arrangement whatsoever between himself and the plaintiff. Therefore, the court found that at most, it was proven that negotiation alone took place without developing into any arrangement, and the infringement continued to exist, and the plaintiff had no rights to the goods.

The question is what is the meaning of the mistake that the Customs Authority committed in ordering that the goods be sold instead of destroyed. This is the opinion of the court:

"From the manner in which the plaintiff has conducted himself, it can be derived that after the goods were seized, he understood that he would not be able to retrieve in the normal manner due to their violation of trademark, and therefore he attempted in roundabout ways to retrieve them in other than the accepted fashion and for this conduct, the plaintiff "won" the criticism of the court, following which his action was summarily dismissed.

After the plaintiff "discovered" the mistake that Customs had made in approving the sale of the goods, he thought that he could "capitalize on it" and pile onto it scores of claims regarding exaggerated damages that were never remotely proven…However, it became clear from testimony that the goods that were stored in the Oversize Terminal, beside Haifa Port were meant to be destroyed, according to the destruction order given 11/10/04. The sale of the goods was conducted by the Haifa Port with the consent of Customs, according to the defendant, they acted in good faith, and the consent was given as a result of a mistake by the Cargo Tracking Unit which received the instruction to destroy the goods. The official in that unit accidentally confirmed the goods as unclaimed merchandise.

For this mistake, a comprehensive investigation was conducted and lessons were learned, and after the mistake was discovered, the defendant did everything that it could to retrieve the goods, most of which had not yet been sold."

It is possible that a different case would have lead to a different analysis, but since we are dealing with a plaintiff who presented documents whose credibility was questionable and concealed documents that contradicted his claim, it was hard for the court to come to his defense.

CC 35812/05 Moshe Hinanshvili Hen v. State of Israel, names of advocates not noted.

 לראש העמוד