גיל נדל משרד עורכי דין

 

מצורע - מי יפצח את הקוד של 'תורת המצורע ביום טהרתו'? (תשע"א)

עוד בנושא
(בהר בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ג)
אמור - מספיחי הרפורמה (תשע"ג)
אחרי מות קדושים - לא לוקחים סיכון (תשע"ג)
תזריע מצורע - פותחים דף חדש - (תשע"ג)
עוד בנושא
צו - מילואי הכוהנים: מדוע היה צריך לשנות את התוכנית המקורית? (תשע"ג)
ויקרא - תורת הקרבנות: סגירת מעגל כאובה (תשע"ג)
בחוקותי - ההפתעה הגדולה ( תשע"ב)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ב)
אמור - "מיום הביאכם את עומר התנופה" או "מהחל חרמש בקמה"? על גלגוליה של ספירת העומר (תשע"ב)
אחרי מות - קדושים-על גלגולו של יום הכיפורים בעקבות חטא נדב ואביהוא (תשע"ב)
תזריע מצורע - השלמה ממקום של אי ודאות (תשע"ב)
צו - זאת תורה העולה: שילוב הרמוני או דיסוננס צורמני (תשע"ב)
ויקרא - "באוהל מועד או בהר סיני" (תשע"ב)
בחוקותי - "והקימותי את בריתי אתכם" - מה התחדש בברית החדשה?(תשע"א)
בהר סיני -"וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות ציוהו בברית חדשה"(תשע"א)
אמור - "ממחרת השבת" – שבת בראשית או יו"ט ראשון של פסח? (תשע"א)
קדושים - עשרת הדיברות של פרשת קדושים -(תשע"א)
תזריע - מדוע כתיבת פרשיית הצרעת נעשית בדילוגים? (תשע"א)
שמיני - מסייעיו של אהרון הכהן (תשע"א)
צו - "טקס חניכת הכהנים – אירוע שכשל ותכלית שלא התממשה (כמעט) " (תשע"א)
ויקרא -"הקרבנות - עידן של אי וודאות ואי בהירות" (תשע"א)
בהר סיני - המצוות בפרשה: קידוש היובל (תש"ע)
אמור - המצוות בפרשה: איסור חדש (תש"ע)
אחרי מות - קדושים - המצוות בפרשה: שליחת יד בממון הזולת (תש"ע)
תזריע-מצורע - המצוות בפרשה: חזרה מדורגת לחיים הנורמליים (תש"ע)
שמיני - המצוות בפרשה: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תיטמאו בהם" (תש"ע)
צו - המצוות בפרשה: "שכבוד הוא לקרבן שיאכלוהו משרתי ה' בעצמם ולא שיתנוהו לפחותים לאוכלו" (תש"ע)
ויקרא - המצות בפרשה: מנחת החוטא (תש"ע)
בהר בחוקותי - המצוות בפרשה: "והארץ לא תימכר לצמיתות" – איסור או תיאור מצב? (התשס"ט)
אמור - המצוות בפרשה: ציוויים ותכנים (התשס"ט)
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות, מעשים ותכליות (התשס"ט)
תזריע מצורע - המצוות בפרשה: טהרה וכפרה (התשס"ט)
שמיני - המצוות בפרשה: הימנעות ממאכלות אסורות - לפעול בשקידה ולא להתרשל (התשס"ט)
צו - המצוות בפרשה: "אש התמיד – אף על פי שהאש ירדה מן השמים, מצוה להביא אש מן ההדיוט" (התשס"ט)
ויקרא - המצוות בפרשה: הקרבן והמלח (התשס"ט)
בחוקותי - המצוות בפרשה: ירדה תורה לסוף מחשבת האדם (התשס"ח)
בהר - המצוות בפרשה: האם קיימים ציוויים כפולים בענין מלאכה בשביעית? (התשס"ח)
אמור - המצוות בפרשה: קידוש ה' וחילול ה' (התשס"ח)
קדושים - המצוות פרשה: מדוע הציווי "קדושים תהיו" לא נכלל בתרי"ג מצות? (התשס"ח)
שביעי של פסח - המצוות בפרשה: ספירת העומר בימינו ומנין המצוות (התשס"ח)
פסח - המצוות בפרשה: המוקד של ליל הסדר (התשס"ח)
מצורע - המצוות בפרשה: "מצורע ושאר טמאים: אתם לא חייבים להיטהר, אבל הודיעו על מצבכם" (התשס"ח)
תזריע - המצוות בפרשה: לידת בן ולידת בת – טומאה וטהרה שונות, קרבן זהה (התשס"ח)
שמיני - המצוות בפרשה: מצות עשה נטולת מעשה – יש חיה כזאת! (התשס"ח)
זכור - המצוות בפרשה: כמה מצוות כרוכות בעמלק? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

מי יפצח את הקוד של 'תורת המצורע ביום טהרתו'?

טהרת המצורע, שעליה אנו קוראים בפרשתנו, הינה תהליך מורכב ובלתי שגרתי. תחילתו של התהליך – בכך שהכהן מוצא ש "נרפא נגע הצרעת מן הצרוע". או אז מביא המיטהר שתי ציפורים, עץ ארז, שני תולעת ואזוב – ציפור אחת שוחט הכהן וצפור שניה משולחת לחופשי. לאחר מכן, המיטהר מגלח את שערו, טובל וחוזר למחנה. לאחר שבעה ימים מגלח המצורע בשנית את כל שערו וטובל, ולמחרת  - כעבור שמונה ימים מיום שהצרעת נרפאה -  מביא המצורע את קרבנו ובכך נשלמת טהרתו.

השלב הראשון – שלב הציפורים והתגלחת הראשונה - מציין את חזרתו של המצורע אל המחנה ("ואחר יבוא אל המחנה") לאחר תקופת הבדידות. השלב השני – התגלחת השניה – מביא לכך שהמצורע חדל מלטמא את סביבתו והוא חובר אליה בצורה שלימה ("וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים טהר"). השלב השלישי – הבאת הקרבן – מאפשר למיטהר לאכול קדשים ולהיכנס לעזרה שבמקדש.

עיון בפרטי התהליך המורכב הנ"ל יגלה הקבלות מעניינות לתהליכים אחרים המתוארים בתורה:

·     שתי הציפורים מזכירות את שני שעירי יום הכיפורים, ושני המקרים מדובר בפרט אחד מתוך הזוג שמוקרב, ופרט שני – שמשולח.

·     השימוש בעץ ארז ואזוב ושני תולעת, לצורך הזאת הדם והמים על המצורע, מזכיר את הכנת מי הנדה.

·      גילוח שערו של המצורע מזכיר את הקדשתם של הלוויים לתפקידם (במדבר ח), המלווה, בין היתר, בתגלחת.

·     מתן הדם על תנוך אזנו הימנית של המצורע, כמו גם על בהן ידו הימנית ובהן רגלו הימנית, דומה להפליא לפעולה דומה שנעשתה בעת הקדשת הכהנים (ויקרא ח).

·     הזאת הדם והמים על המצורע דומה להזאת הדם על הכהנים בעת הקדשתם, ודומה גם להזאת מי הנדה על הטמא מת לצורך טהרתו.

אין מדובר בהקבלות סתמיות אלא במהלך מחושב הבא להמחיש את התהום הפעורה בין מצבו של המצורע בעודו טמא, לבין מצבו של המצורע לאחר טהרתו.

ככלל, בעת טומאתו יושב המצורע מחוץ למחנה, בגדיו – פרומים, ראש – פרוע, ועל שפם יעטה, והוא בכוליותו מנותק ומבודד מחברת בני אנוש רגילה. לא בכדי אמרו חז"ל: מצורע חשוב כמת. לאחר גמר טהרתו המצב מתהפך לגמרי, המצורע רשאי לחזור לחברת בני אדם ולהתחיל את חייו מחדש; הוא אינו מטמא, והוא אף יכול לאכול מבשר הקודשים  ולהיכנס לבית המקדש. מהפך זה בא לידי ביטוי ברכיביה השונים של טהרת המצורע:

·     שתי הציפורים מסמלות את נתיב חייו של המצורע – הציפור השחוטה מציינת את העבר של המצורע בהיותו מבודד ומנותק מחוץ למחנה, בבחינת "מת", ואילו הציפור המשולחת על פני השדה מציינת את ההווה והעתיד של המצורע – החופשי לחזור מחנה, לפעול ולבחור את דרכו. זהו גם ההבדל בין הציפורים לבין שעירי יום הכיפורים, שבשונה מהשעיר שמשתלח לעזאזל, הציפור משולחת לחופשי על פני השדה.

·     באשר לעץ הארז, האזוב ושני התולעת, הרי שבדומה להכנת מי הנדה מאפר הפרה האדומה בשיתוף הארז והאזוב ושני התולעת, גם בענייננו מוכנה "תמיסת טהרה" (המורכבת מדם הציפור השחוטה וממים), ובשני המקרים מדובר בתמיסה אשר נעשה בה שימוש להעביר אדם ממצב טמא למצב טהור.

·     גילוח השער מציין את קיומו של מצב חדש; וכמו שלצורך הקדשת הלוויים לתפקידם החדש היה עליהם להעביר תער על כל בשרם, הרי שהמצורע, על מנת שיוכל לחזור באופן מלא למחנה ויחדל מלטמא אחרים, צריך להתגלח, ובכך הוא עובר למצב חדש.

·     ובנוגע למתן הדם על תנוך האוזן הימנית ועל בהונות היד והרגל הימניים - הללו מסמלים את השמיעה של האדם ואת צד העשייה של האדם. וכשם שבכניסה למצבם החדש היה על הכהנים לכוון את שמיעתם ועשייתם למטרה החדשה, כך גם המצורע – בתהליך טהרתו, מצווה לכוונן את שמיעתו ועשייתו מחדש, באופן שונה ומובחן ממצבו הקודם.

ועדין נותרו נקודות שלא הספקנו להתייחס אליהם: אופיו המיוחד של קרבן המצורע (אשם, חטאת ועולה), ביצוע מעשי הקרבן דווקא בקרבן האשם, הדימיון והשוני לנזיר, ועוד. מי יפצח את כל הקוד של תורת המצורע ביום טהרתו?