גיל נדל משרד עורכי דין

 

גיליון מס 78 דצמבר 2012

עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 135 – סיון תשע"ח – יוני 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 134 – אדר ב' תשע"ט – מרץ 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 133 – אדר א' תשע"ט – מרץ 2019.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 132 – חשון תשע"ט – אוקטובר 2018.
עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 130 – סיון תשע"ח – מאי 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 129 – ניסן- תשע"ח – מרץ 2018.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 128 – שבט תשע"ח – ינואר 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 127 – חשון תשע"ח – נובמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 126 – תשרי תשע"ח – ספטמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 125 – אב תשע"ז – אוגוסט 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 124 – ניסן תשע"ז – אפריל 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 123 – שבט תשע"ז – פברואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 122 – שבט תשע"ז – ינואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 121 – חשון תשע"ז – נובמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 120 – אלול תשע"ו – ספטמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 119 – אב תשע"ו – אוגוסט 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 118 – תמוז תשע"ו – יולי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 117 – סיוון תשע"ו – יוני 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 116 – אייר תשע"ו – מאי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 115 – ניסן תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 114 – אדר ב תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 113 – אדר תשע"ו – מארס 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 112 – טבת תשע"ו – פברואר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 111 – כסלו-טבת תשע"ו - דצמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 110 – חשון-כסלו תשע"ו - נובמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 109 – תשרי-חשון תשע"ו - אוקטובר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 108 – אב-אלול תשע"ה - אוגוסט 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 107 - תמוז תשע"ה - יולי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 106 - ניסן תשע"ה - מאי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 105 - ניסן תשע"ה - אפריל 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 104 - ניסן תשע"ה - מרץ 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 103 - אדר תשע"ה - פברואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 102 - שבט תשע"ה - ינואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 101 - טבת תשע"ה - דצמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 99, אלול תשע"ד - ספטמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 98, אלול תשע"ד - אוגוסט 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 97, אב תשע"ד - יולי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 96, תמוז תשע"ד - יוני 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 95, סיון תשע"ד - מאי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 94, אייר תשע"ד - אפריל 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 93, אדר ב' תשע"ד - מרץ 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 92, אדר א' תשע"ד - פברואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 91, שבט תשע"ד - ינואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 90, טבת תשע"ד - דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 89, כסלו תשע"ד - נובמבר דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 88, חשון תשע"ד - אוקטובר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 87, תשרי תשע"ד - ספטמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 86, אלול תשע"ג - אוגוסט 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 85 - אב תשע"ג - יולי 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 84, תמוז תשע"ג - יוני 2013
הודעה חשובה ללקוחות המשרד וידידיו + גליון מס' 83 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם"
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 82, אייר תשע"ג - אפריל 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 81, ניסן תשע"ג - מרץ 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 80, אדר תשע"ג - פברואר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 79, שבט תשע"ג - ינואר 2013
גיליון 77 נובמבר 2012
גיליון 76 אוקטובר 2012
גיליון 75 ספטמבר 2012
גיליון 74 אוגוסט 2012
גיליון 73 יולי 2012
גיליון 72 יוני 2012
גיליון 71 מאי 2012
גיליון 70 אפריל 2012
גיליון מס' 69- מרץ 2012
גיליון 68 פברואר 2012
גיליון מס' 67 - ינואר 2012
גיליון מס' 66- דצמבר 2011
גיליון מס' 65- אוקטובר 2011
גיליון מס' 64 - ספטמבר 2011
גיליון מס' 63 - אוגוסט 2011
גיליון מס' 62 - יולי 2011
גיליון מס' 61 - יוני 2011
גיליון מס' 60 - מאי 2011
גיליון מס' 59 - אפריל 2011
גיליון מס' 58 - מרץ 2011
גיליון מס' 57 - פברואר2011
גיליון מס' 56 - פברואר 2011
גיליון מס' 55 - ינואר 2011
גיליון מס' 54 - ינואר 2011
גיליון מס' 53 - נובמבר 2010
גיליון מס' 52 - אוקטובר 2010
גיליון מס' 51 - ספטמבר 2010
גיליון מס' 50 - אוגוסט 2010
גיליון מס' 49 - יוני 2010
גיליון מס' 48 - מאי 2010
גיליון מס' 47 - אפריל 2010
גליון מס' 46 - מרץ 2010
גליון מס' 45 - פברואר 2010
גליון מס 44 - ינואר 2010
גליון מס' 43 – דצמבר 2009
גיליון מס' 42 - נובמבר 2009
גיליון מס' 41 - אוקטובר 2009
גליון מס' 40 - ספטמבר 2009
גליון מס' 39 - אוגוסט 2009
גליון מס' 38 - יולי 2009
גליון מס' 37 - מאי 2009
גליון מס' 36 - ינואר 2009
גליון מס' 35 - נובמבר 2008
גליון מס' 34 - ספטמבר 2008
גליון מס' 33 - יולי 2008
גליון מס' 32 - מרץ - אפריל 2008
גליון מס' 31 - פברואר 2008
גליון מס' 30 - דצמבר 2007
גליון מס' 29 - אוקטובר - נובמבר 2007
גליון מס' 28 - ספטמבר 2007
גליון מספר 27 - אוגוסט 2007
גליון מספר 26 - יולי 2007
גליון מספר 25 - יוני 2007
גליון מספר 24 - מאי 2007
גליון מספר 23 - מרץ 2007
גליון מספר 22 - פברואר 2007
גליון מספר 21 - ינואר 2007
גליון מספר 20 - דצמבר 2006
גליון מספר 19 - אוקטובר 2006
גליון מספר 18 - אוגוסט 2006
גליון מספר 17 - יוני 2006
גליון מספר 16 - מאי 2006
גליון מספר 15 - מרץ-אפריל 2006
גליון מספר 14 - ינואר-פברואר 2006
גליון מספר 13 - דצמבר 2005
גליון מספר 12 - אוקטובר-נובמבר 2005
גליון מספר 11 - ספטמבר 2005
גליון מספר 10 - אוגוסט 2005
גיליון מספר 9 - אפריל 2005
גליון מספר 8 - נובמבר 2004
גליון מספר 7 - ספטמבר 2004
גליון מספר 6 - מרץ 2004
גליון מספר 5 - ינואר 2004
גליון מספר 4 - ספטמבר 2003
גליון מספר 3 - אוגוסט 2003
גיליון מספר 2 - יולי 2003
עוד בנושא

 

יבוא ויצוא-ומה שביניהם

עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי

 

 

החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין 

 

 

תוכן עניינים: 

 

  1. נדחתה תביעת יבואן להשבת מחרטות שנתפסו על ידי המכס
  2. ספק זר שהפיק חשבוניות פיקטיביות לא יוכל לתבוע על אי-תשלום
  3. אספקת מכונה ישנה יותר- מצדיקה ביטול עסקה
  4. בתביעה בגין נזק למכולה יש להוכיח את שווייה
  5. עדכון פסיקה: חלוקת דמי אחסנה בין יבואן לחברת ספנות עד לבירור התביעה
  6. רשות שדות התעופה אינה רשאית לגבות דמי סבלות בטיסות ללא כבודה
  7. עדכוני פסיקה בנושא הגנת תום לב ביבוא מוצרים מפרים
  8. האם תנאי שטר המטען הימי מחייבים את היבואן?
  9. שמן למאכל לעומת שמן לשימושים אחרים - ביקורת על ההנחיה החדשה של המכס
  10. עדכון בענייני תקנים: הרחבת הקריטריונים לכניסה למצב של "יבואן מפר אמון"
  11. מניעת מימוש אשראי דוקומנטרי בשל חריג המרמה - עדכונים
  12. הסדרי טיעון שיוצרים הבדל - סקירת פסיקה בעניין הברחת טובין
  13. עדכון פסיקה: ליצרן יש זכות להגביל יבוא חוזר של מוצריו לישראל
  14. מה חדש במשרדנו?

 

 

 


 

01. עדכון בענייני תקנים: הרחבת הקריטריונים לכניסה למצב של "יבואן מפר אמון"

 

עו"ד גיל נדל

 

לפני מספר חודשים פרסמנו מאמר אודות נוהל 401 של מכון התקנים הישראלי, העוסק בחובות החלות על יבואנים בנושא עמידה בדרישות תקנים הישראלי, תהליך קבלת אישור ת"ר וסטטוס "מפר אמון"

 (http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=2262&CategoryID=220).

 

בנובמבר האחרון, פרסם מכון התקנים הישראלי מהדורה חדשה לנוהל 401, המעגנת הוראות שעה שונות שפורסמו מאז כניסתו לתוקף של נוהל 401 הקודם. המהדורה החדשה של הנוהל קובעת מנגנונים חדשים שמטרתם לשפר ולייעל את תהליכי העבודה הקיימים בקשר עם קבלת אישור ת"ר.

שינוי משמעותי שחל בנוהל 401 המתוקן הינו ברשימת העילות להכנסת יבואן לסטטוס מפר אמון ולהוצאתו מסטטוס זה, על כך נפרט בהרחבה, להלן.

 

כפי שפרטנו במאמרנו הנ"ל, נוהל 401 מפרט את סוגי הבדיקות אשר יכול שתעשנה בטובין מיובאים, לרבות בדיקת דגם ובדיקת אבטיפוס, בדיקות אקראיות ובדיקות שחרור. תהליך שחרור הטובין והבדיקות המבוצעות בהם כרוכים, לא אחת, בהמצאת מסמכים, תיקי מוצר, הצהרות והתחייבויות שונות, העמדת ערובות ו/או דרישות אחרות שאי עמידה בהן מצדו של היבואן עשויה לגרום להעברתו לסטטוס של יבואן מפר אמון. ככזה, המשלוחים המיובאים על ידו יבדקו על פי משטר בדיקות מחמיר יותר, עד לבחינה מחודשת של סטטוס היבואן.

 

משמעות הדבר היא כי על היבואן להכיר את תהליך בדיקת ההתאמה של מוצרים המיובאים על ידו לדרישות התקנים הישראלים החלים עליהם ובמיוחד, על היבואן להכיר את החובות וההתחייבויות החלות עליו על פי הנוהל.

 

להלן ההתחייבויות העיקריות:

 

התחייבות לשיווק הטובין רק לאחר שסימנם היבואן בהתאם להוראות התקן הרשמי; התחייבות לשיווק הטובין רק לאחר שבוצע הליך סילוק ליקויים ווידוא כי הטובין תואמים את דרישות התקנים הרשמיים החלים עליהם; התחייבות להחזיק בתיק מוצר לדגם לתקופה של 7 שנים מיום השחרור האחרון של אותו הדגם; התחייבות לעמידה במועדי בדיקות והזמנת בדיקות; התחייבויות בנוגע לתהליך השמדת טובין.

 

יבואן "מפר אמון"

 

הסנקציה המרכזית אשר יכול שתינקט כנגד יבואן הינה העברתו לסטטוס של יבואן מפר אמון. ככזה, יחול על המשלוחים המיובאים על ידי ידו, משטר בדיקות מחמיר. בין היתר, זיהוי משלוחים ייעשה עוד בנמל, המדגם שייבדק על פי נספח הש' יהיה גדול יותר, היבואן עשוי להידרש להפקדת ערבות בנקאית ובמקרים מסוימים לא יינתן אישור לשחרור מותנה של הטובין אלא רק לאחר קבלת אישור ת"ר.

 

נוהל 401 בגרסתו הנוכחית, הרחיב את רשימת העילות בגינן יכול יבואן להיכנס לסטטוס "מפר אמון" ואלו הן:

 

אי תאום מועד לביצוע בדיקת זיהוי ונטילה שלא יאוחר מ-30 ימים ממועד שחרור הטובין מהמכס או חוסר התאמה המתגלה בבדיקה; גילוי שינויים בדגמים בתהליך מתן האישור לשחרור מבלי שהיבואן הודיע על כך למכון התקנים; גילוי סיווגים מטעים ו/או מסמכים/תצהירים לא נאותים שמטרתם הימנעות מבדיקה; אי הבאת דוגמאות למכון התקנים בתוך 30 ימים מיום הפקת האישור לשחרור הטובין מהמכס; הפרת התחייבות שלא לשווק או למכור או להעביר את הטובין לפני קבלת אישור  ת"ר ממכון התקנים.

 

בעת סילוק ליקויים - אי תאום מועד לבדיקת סילוק ליקויים בתוך 60 ימים ממועד הזמנת הבדיקה; חוסר התאמה המתגלה בבדיקת הזיהוי או בבדיקת סילוק הליקויים; אי הבאת דוגמה מהמשלוח בו סולקו הליקויים בתוך 14 ימים ממועד אישור ההזמנה להוכחת יכולת לסילוק ליקויים; אי זימון נציג מכון התקנים לבדיקת זיהוי ונטילה ובדיקת סילוק ליקויים בתוך 14 ימים ממועד שליחת מכתב התראה בגין אי סילוק ליקויים.

 

אי עמידה בהתחייבויות בנוגע לתהליך השמדה או החזרת טובין או שהליקויים בהם לא סולקו; אי אישור הזמנות לביצוע בדיקות שונות בתוך שבועיים מיום שליחתן;

בנוסף לאלה, ייכנס יבואן לסטטוס מפר אמון על פי הוראה כתובה שנתקבלה במכון התקנים מהממונה על התקינה במשרד התמ"ת.

 

יציאה מסטטוס יבואן מפר אמון

 

על מנת לצאת מסטטוס יבואן מפר אמון על היבואן להציג היסטוריה "נקייה" ביחס לחמשת המשלוחים הרגילים הרציפים שייבא היבואן לאחר מועד הכניסה לסטטוס זה.

 

לחילופין, יוכל יבואן לצאת מסטטוס מפר אמון אם ייבא פחות מ-5 משלוחים בפרק זמן של שלוש שנים ועמד בכל התחייבויותיו על פי הנוהל, זאת כל אימת שלא קיים מידע אודות היבואן על יבוא בלתי חוקי.

 

אפשרות נוספת העומדת בפני היבואן היא להציג ולשכנע באמצעות הוכחות את מנהל המעבדה או האגף הרלוונטיים במכון התקנים שלא התקיימה הפרת אמון מצדו.

במקרה בו הוחלפה הבעלות בחברה, יוצא היבואן מסטטוס מפר אמון אם יימצא כי הבעלים החדשים לא הועברו לסטטוס מפר אמון בשלוש השנים הקודמות.

 

כיבואן "מפר אמון סדרתי" ייחשב יבואן שהוכנס לסטטוס יבואן מפר אמון יותר מפעם אחת בשנה או שהפר אמון בזמן היותו מוגדר בסטטוס יבואן מפר אמון. ככזה, יהיה עליו להציג היסטוריה "נקייה" ביחס ל-15 המשלוחים הרגילים הרציפים שייבא, כולל תל"חים ויבוא בכמויות קטנות.

 

סיכום

 

אנו סבורים כי החמרות אלה מהוות, בין היתר, מענה לביקורת שהופנתה כלפיי מכון התקנים בדוח מבקר המדינה לשנת 2011. בדוח, אשר בחן את עבודתו של מכון התקנים הישראלי במספר תחומים, נבחנו תהליכים שונים בבדיקות ההתאמה לתקן של טובין מיובאים.

 

ממצאי הביקורת הובילו את מבקר המדינה למסקנה, כי אין די בצעדים שנוקט מכון התקנים כדי למנוע הישנות מקרים של שיווק מוצרים ללא אישור עמידה בתקן וסבר כי נכון יהיה מצדו של מכון התקנים והממונה על התקינה לבחון על דרכים נוספות למניעת שיווק המוצרים שלא עמדו בבדיקות התקן, בנוסף להגבלות החלות על היבואן במסגרת העברתו לסטטוס מפר אמון.

 

הנוהל החדש נכנס לתוקף באמצע חודש נובמבר.

 

 

 


 

02. נדחתה תביעת יבואן להשבת מחרטות שנתפסו על ידי המכס

 

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

 

בית משפט השלום בחיפה דחה לאחרונה תביעה של יבואן להשבת מחרטות שנתפסו על ידי המכס.

המכס טען כי המחרטות יובאו תוך הסתרת העובדה כי הן מיועדות לשטחי הרשות הפלסטינית ותוך הנמכת מחירן ביבוא, וטענות המכס אושרו בבית המשפט.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

 

יבואן ביקש לייבא לישראל משלוח של שתי מחרטות דרך בית המכס נהר הירדן. במסמכי היבוא הוצהר כי יעדן של המחרטות הוא חיפה, וכי ערכן הוא 20,000 דולר.

 

המכס תפס את המשלוח וטען כי החברה הצהירה באופן כוזב בדבר יעד המשלוח, כאשר היעד האמיתי הוא מפעל ביריחו בשטחי הרשות הפלסטינית ולא הוצגו אישורים מתאימים בנושא, וכי הערך האמיתי של המשלוח הוא כ-66,000 דולר. בנוסף טען המכס כי המשלוח כלל שתי מחרטות, מחשב פיקוד, ראשי פיקוד וחלקים למחרטה, אך הוצהר רק על מחרטה אחת ולא על החלקים הנוספים.

 

היבואן טען כי אין משמעות לשאלת ערך הטובין מאחר והטובין פטורים ממיסי יבוא ואת מס ערך המוסף ניתן לקזז ממילא.

היבואן טען עוד כי התכוון לייבא את הטובין לשטחי מדינת ישראל ורק לאחר מכן להעבירם לשטחי הרשות הפלסטינית.

היבואן טען עוד כי ייבא מחרטה אחת בלבד בדיוק כפי שהוצהר במסגרת המסמכים. 

לבסוף טען היבואן כי סנקציה של החרמה היא בלתי מידתית ולכל היותר היה על המכס לקנוס אותו ולאפשר את שחרור המשלוח.

 

פסיקת בית המשפט:

 

לעניין הנמכת הערך ביבוא, דחה בית המשפט את טענות היבואן וקבע כי הנמכת ערך זו הביאה לתשלום מס ערך מוסף בחסר (גם אם ניתן לקזזו), וכי מסירת מידע כוזב באופן זה מצדיקה את חילוט המשלוח.

 

כמו כן, קבע בית המשפט כי היבואן מסר מידע כוזב לעניין מהות הטובין שבמשלוח, שכן לא דיווח על מחרטה נוספת ועל חלקי החילוף, וגם מצב זה מצדיק את חילוט המשלוח.

 

בית המשפט קבע עוד כי מחרטות, חלקי חילוף למחרטות, ציוד נלווה למחרטות, וכן מכונות המשמשות לכרסום, הברגה, הברזה או ערגול, טעונים אישור יבוא מראש, כדי לייבאם לשטחי הרשות הפלסטינית, ואישור כזה לא היה בידי היבואן במקרה זה.

 

בנוסף, קבע בית המשפט כי טובין מסוג זה נחשבים כ"ציוד דו-שימושי מפוקח" על פי חוק הפיקוח על יצוא בטחוני, ולכן העברת ציוד כזה משטחי ישראל לשטחי הרשות הפלסטינית טעון אישור, שלא היה בידי היבואן.

 

לבסוף, דחה בית המשפט את תביעת היבואן וחייב אותו בתשלום הוצאות של 30,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.

 

[ת.א. (שלום חיפה) 3126-09-09 אלתמסאח מחזור גרוטאות בע"מ נ' מדינת ישראל-רשות המיסים, השופט אייל דורון, פסק-דין מיום 22.11.12. ב"כ הצדדים: ליבואן- עו"ד סלבה פיקוס; למדינה: פרקליטות מחוז חיפה-אזרחי] 

 

 


 

03. שמן למאכל לעומת שמן לשימושים אחרים - ביקורת על ההנחיה החדשה של המכס

 

עו"ד גיל נדל, עו"ד הילה וולגמוט

 

לאחרונה, בתאריך 16.10.12, יצאה הנחיית סיווג מכס חדשה, של הנהלת המכס,  בנוגע לשמני מאכל',  ולפיה[1];

 
"סיווגשל שמנים ממקור צמחי ייקבע בפרטי משנה ישראליים "למאכל",  אם קיימת התאמה ביןתוצאות הבדיקות האנליטיות של אותו שמן לדרישות הרכב שמן למאכל המופיעות בתקניםישראליים (ת"י 191,  ת"י 216, ת"י 228).  לצורך הסיווג יש לבדוק את ההתאמה לדרישותהרכב השמן בלבד המפורטות בתקנים,  ללא התייחסות לדרישות כלליות אחרות המפורטותבתקנים, כגון ייעוד השמן,  אופן אריזתו, סימונו או השימוש בו."

 

לעמדתנו, הנחייה זו אינה נקייה מביקורת, מן הסיבות שנפרט כאן.

 

נקודת המוצא לדיוננו הינה כי גם אם שמן מסוים נחשב כראוי למאכל על פי התקנים הרלבנטים, עובדה זו אינה הופכת אותו באופן מיידי לשמן "למאכל" לצרכי סיווג בתעריף המכס, שלא כהנחיית הסיווג שמציגה רשות המסים.

 

כפי שיוסבר להלן, על אף שהשמן ראוי למאכל על פי תנאי התקינה הישראלית הקיימת, יש לבדוק את השימוש והיעוד בפועל של השמן ובמקרה שהשמן מיועד ו/או משמש לשימושים אחרים [כגון למאור] ראוי לסווגו בפרט המכס "אחר".

 

ראשית, העובדה ששמן מסוים עומד בתקינה הישראלית המוחלת מלכתחילה רק על שמנים למאכל, אינו מבטיח כי השמן אכן ראוי למאכל;

 

למשל, בתהליך ייצור של השמן שאינו מיועד למאכל, בא השמן במגע עם חומרים כימיים שונים וביניהם ממסים שונים אשר  תפקידם להלבין ולנטרל ריחות ואשר אין בטחון  שחומרים אלו נוקו מהשמן לחלוטין. כך, יתכן בהחלט שעל אף עמידה בתקן הישראלי, השמן יהיה מסוכן למאכל.

יודגש, כי התקינה הרלבנטית יוצאת מנקודת הנחה כי השמנים שיבדקו לפיה מיועדים למאכל, נקודת הנחה זו מובאת בדרישות הכלליות של התקן, שלפי הנחיית הסיווג יש להתעלם מהם.

 

זאת ועוד, לעמדתנו, שמן שאינו מחזיק באישור משרד הבריאות, אינו יכול להיחשב כשמן ראוי למאכל. על מנת לקבל אישור ממשרד הבריאות המתיר לייבא שמן למאכל, נדרש היבואן להגיש מסמכים שונים מן היצרן ובין היתר, אישור מרשות המוסמכת כי מפעל היצרן נמצא בפיקוחה וכן מסמכים/תעודות /אנליזות והצהרות המעידות על בטיחות ואיכות המזון. במקרה בו השמן אינו מיועד למאכל מלכתחילה, לא יכולים להיות בידי היבואן המסמכים הנדרשים על מנת לקבל אישור משרד הבריאות ליבוא השמן.

 

למותר לציין כי הנחיית המכס עשויה להוציא את היבואן קירח מכאן ומכאן שכן, מחד נדרש היבואן לשלם מס גבוה על השמן כשמן למאכל, ומאידך, כל עוד לא יתקבל אישור משרד הבריאות, לא יתאפשר ליבואן למכור את השמן כשמן מאכל ולכן סביר להניח שיוכל לקבל בעבורו מחירים נמוכים יותר. 

     

נוסיף כי אף אם שמן מסוג מסוים הינו "ראוי למאכל", מבחינת המאפיינים הפיזיים שלו, הרי שעדין אין לסווגו לדעתנו בפרט המכס "למאכל" שכן פרט זה מתייחס לשימוש וליעוד של הטובין בפועל, ולא לפוטנציאל השימוש שלהם.

 

לגישתנו, תעריף המכס מבחין היטב בין שמנים "למאכל" לבין שמנים "ראויים למאכל" באופן שכשמתכוון המחוקק לשמן הראוי למאכל הוא נוקט במילים מפורשות; "הראוי למאכל".

 

כך למשל ניתן לראות כי כותרת פרט מכס 15.16-1091 הינה "שמן דגים ראוי למאכל", וקיימים פרטי מכס אחרים ששמם "למאכל", כמו פרט מכס 15.16-1011 ורבים נוספים.

 

ולסיום, סיבה נוספת התומכת בבחינת יעוד ושימוש בפועל היא זו העומדת בבסיס החוקי להטלת המכס  - הטעם להטלת המכס הינו הגנה על היצור המקומי. בית המשפט העליון דן בפקודת המכס והפיטורין, וקבע כי תכליתה המרכזית היא הסדרת הביקוש והגנה על התוצר המקומי: שעה שהמחוקק ביקש לקבוע פרט מכס שיגן על הייצור המקומי של שמן המיועד למאכל, אין כל סיבה למסות גם שמן שאינו מיועד לכך.

 

לאור כל האמור לעיל, קיימת האפשרות בידי היבואנים אשר נדרשים ע"י המכס לסווג שמן צמחי אשר אינו מיועד למאכל כשמן למאכל,  לשלם את המס כנדרש, תוך ציון על גבי הרשימונים שהמסים שולמו אגב מחאה, ולהגיש תובענה להשבת מסי יבוא ששולמו אגב מחאה בתוך שלושה חודשים מיום התשלום.

 

 

 


 

04. הסדרי טיעון שיוצרים הבדל - סקירת פסיקה בעניין הברחת טובין

 

עו"ד גיל נדל

 

עבירות של זיוף מסמכי יבוא והברחת טובין לישראל, תוך התחמקות מתשלום מסי יבוא עבורם הן עבירות חמורות, אשר מסיבות לכלכלה הישראלית נזק רב, ופוגעות ביבואנים שומרי חוק אשר משלמים מסי יבוא על פי הדין, ואשר אינם יכולים להתחרות במחירים זולים של יבואנים שהתחמקו מתשלום המס.

 

למרות זאת, במקרים רבים מסתיימים מקרים שבהן נתגלו עבירות מסוגים אלה, בעונשים קלים כגון כופר כסף המוטל על ידי רשות המיסים (מבלי שהתיק יגיע לפתחו של בית המשפט) או עבודות שירות ומאסר על תנאי, המוטלים על ידי בתי המשפט.

 

חתימה על הסדרי טיעון אל מול המדינה מובילה, בחלקם הארי של המקרים, להקלה משמעותית בעונשים אשר נגזרים על ידי בית המשפט על נאשמים בתיקים פליליים שונים, גם בעבירות מכס. עובדה זאת נובעת בין השאר מכך, שעל ידי חתימה על הסדרי טיעון חוסכים הנאשמים זמן שיפוטי יקר, הן לבתי המשפט והן לפרקליטות וזאת משום, שהסדרי טיעון מייתרים, הלכה למעשה, את הצורך לנהל הליך הוכחות לצורך הוכחת אשמת הנאשמים.

 

על פי החוק, הסדרי טיעון מהווים רק המלצה לבתי המשפט ולא חלה על השופט חובה לקבלם כפי שהם, אך בפועל, בחלקם הארי של המקרים נוטים בתי המשפט לקבל את הסדרי הטיעון אשר נחתמים בין נאשמים למדינה ואינם מתערבים בהם.

 

גזר-דין מקל בגין סיוע להברחה

 

לאחרונה, קיבל בית משפט השלום באשדוד הסדר טיעון מקל בין המדינה לבין נאשם שהורשע בסיוע להברחת טובין לישראל, וגזר על הנאשם שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס על סך 20,000 ש"ח.

 

על פי כתב האישום, בעל עסק למסחר קמעונאי ומתנות, אשר נושא את השם "הום דקור", ייבא לישראל מכולות של אביזרי הלבשה וכלי בית, ואפשר לאדם אחר לייבא טובין אחרים במסגרת אותם משלוחים על שם "הום דקור".

 

במסגרת בדיקה שבוצעה על ידי המכס במכולות שהגיעו לישראל, התגלה כי מעבר לאביזרי ההלבשה וכלי הבית, הוסלקו במכולות גם כדורים לטיפול באין אונות וכדורים להרזייה, שהתגלו גם כמזויפים וככאלו שהיה בהם כדי לסכן את הציבור, מבלי שהוצגו רישיונות מתאימים, ותוך התחמקות מתשלום מס בגין הטובין.

 

במקרה הנוכחי, ביקשה המדינה לגזור על הנאשם, בעליו של העסק "הום דקור", עונש מקל באופן יחסי במסגרת הסדר טיעון. העונש שסוכם בין הצדדים היה שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס על סך 20,000 ש"ח.

 

במקרה הנוכחי, הצדיקה המדינה הסדר זה בכך כי הנאשם אינו העבריין העיקרי שבתיק, אלא שהוא רק מואשם בסיוע לאדם אחר להבריח את הטובין.

בנוסף, טענה המדינה כי הנאשם שיתף פעולה באופן מלא בחקירה וסייע לאתר את אותו אדם אחר.

 

בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון המוסכם.

 

[ת.פ. (שלום אשדוד) 40629-07-12 מדינת ישראל נ' מוחמד עבאדי ואח', השופט אלון רום, גזר-דין מיום 6.12.12. ב"כ הצדדים: למדינה- עו"ד אפרת מויאל קיטייניק; לנאשם- עו"ד רויטנברג;]

 

גזר-דין מחמיר ללא הסדר טיעון

 

למשל, במקרה שנפסק בסוף שנת 2011, סוכן מכס שהיה בעל מניות ומנהל בחברה שעסקה בעמילות מכס, הורשע בכך שסייע בהברחת מכולות למדינת ישראל דרך נמל חיפה, ע"י כך שדיווח לרשויות המכס כי מכולות אלו מיועדות ליצוא לירדן וכי מדינת ישראל מהווה רק תחנת ביניים. על מנת להשלים את מהלך ההברחה, הגיש הנאשם לרשות המכס שטרי מטען וחשבונות ספק פיקטיביים, הכוללים שם של יבואנים ירדניים עמם עבד הנאשם בעבר.

באותו המקרה, גזר בית המשפט על הנאשם עונש חמור של 15 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 50,000 ש"ח. [ת"פ (שלום חיפה) 16079-07-09, מדינת ישראל נ' סויסה, גזר-דין מיום 16.11.11, השופט זאיד פלאח. שמות ב"כ הצדדים: לסוכן המכס- עו"ד ש. פישמן ; למדינה- עו"ד מהיחידה המשפטית באגף המכס ומע"מ].

 

דוגמאות למקרים נוספים בהם הושג הסדר טיעון

 

במקרים חמורים לא פחות, בהן נגרעו מקופת המדינה מסי יבוא במיליוני שקלים, בחר בית המשפט להסתפק בעונש של עבודות שירות וקנס כספי, בעיקר בשל כך שהנאשמים הצליחו להגיע לבית המשפט לשלב הטיעונים לעונש, כאשר בידיהם כבר הסדר טיעון עם המדינה.

למשל, לפני כשנה גזר בית המשפט עונש של עבודות שירות וקנס כספי על נאשם (יבואן) שהורשע בהתחמקות מתשלום מסי יבוא בסך של כ-2 מיליון ש"ח [ת.פ. (שלום ראשל"צ) 5016-06 מ.י בית המכס נתב"ג, לוד נ' חב' מעדני סי פוד אטלנטיק בע"מ, גזר-דין מיום 6.10.11].

 

במקרה אחר, לפני יותר משנה, נגזרו על עובדים בחברת בגדי הים גוטקס עבודות שירות וקנס כספי, במקרה בו נגרעו מקופת המדינה מסי יבוא בסך של למעלה מ-6 מיליון ש"ח ((ת.פ. (שלום ראשל"צ) 2319/09 מדינת ישראל- לשכה משפטית לאגף המכס ומע"מ נ' חברת גוטקס מודלס ע"מ ואח', גזר-דין מיום 12.7.11).

 

במקרה נוסף, בו נגרעו מקופת המדינה מסי יבוא בסך של כ-750,000 ש"ח, שוב, הסתפק בית המשפט בהטלת עבודות שירות וקנס בשל הסדר טיעון (ת.פ. (שלום אשדוד) 476-06 מ.י. בית המכס אשדוד נ' חברת ש.ע. חלף צפון בע"מ ואח', גזר דין מיום 28.4.11).

 

 

 

 

 


 

 

05. מניעת מימוש אשראי דוקומנטרי בשל חריג המרמה - עדכונים

 

עו"ד גיל נדל

 

בעסקאות בינלאומיות שבהן לא קיימים יחסי אמון מובהקים בין הצדדים, נוהג המוכר לדרוש את ביצוע התשלום באמצעות אשראי דוקומנטארי. מדובר במכתב שמוציא הבנק אל המוכר ובו מתחייב הבנק כי אם יוצגו בפניו המסמכים הנקובים במכתב האשראי, המעידים על משלוח סחורה אל הקונה (שטר מטען, חשבון מסחרי ומסמכים נוספים), כי אז ישלם הבנק למוכר את הסכום הנקוב במכתב האשראי. באופן זה המוכר מובטח שיקבל את התמורה, ומנגד מובטח הקונה כי התשלום יועבר למוכר רק אם יוצגו בפני הבנק מסמכים המעידים על משלוח הסחורה לקונה.

 

אחד המאפיינים המרכזיים של אשראי דוקומנטרי הוא עיקרון העצמאות, לפיו עסקת היסוד שבין הקונה למוכר מנותקת מעסקת האשראי שבין הבנקים.


יחד עם זאת, קיים חריג לעקרון העצמאות והוא מקרה של מרמה. כאשר הוכח כי התקיימה מרמה חמורה של המוכר, אשר כלל לא מילא את חיוביו על פי חוזה המכר, כי אז ניתן יהיה לפנות לבית המשפט שיתן צו המופנה כלפי הבנק, המורה לבנק שלא להעביר למוכר את סכום מכתב האשראי.

בפסיקה נקבע כי צו שכזה ינתן רק במקרה של מרמה חמורה "אשר תגרום לכך שהעיקרון החשוב של ניתוק מכתב האשראי מחוזההמכר לא ישרת עוד שום מטרה לגיטימית, ושהמרמה לא תאפשר למבצעה לנצל יתרון לא הוגן ולהימלט עם כספו של הקונה". לכן, יכול הקונה לעשות שימוש בחריג המרמה רק כאשר המכולה שבה היה אמור להיות המטען כללה פסולת וכיו"ב, אך לא כאשר המכולה כללה מטען בעל ערך שאינו עומד במפרט שנדרש על ידי הקונה. גם להתנהגותו של המוכר משקל חשוב בהערכת קיומה של מרמה: מוכר אשר מסביר שאירעה טעות ומביע נכונות לפצות את הקונה יוערך באופן שונה ממוכר שניתק מגע מהקונה ואינו משיב לפניותיו.

 

להרחבה בנושא זה ראו:

http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=1099&CategoryID=125

 

להלן סקירה אודות שני מקרים בהם נדונה טענת מירמה, בניסיון לעכב מימוש אשראי דוקומנטרי, כאשר באחד המקרים הטענה התקבלה, ובשני הטענה נדחתה.

 

טענת המרמה התקבלה – פסק-דין תומר נ' צ'ויס (נובמבר 2012)

 

חברת תומר העוסקת בשיווק מוצרי מזון, התקשרה בחוזה עם חברת מ.רוסו, אשר עוסקת ביבוא מוצרי מזון, על מנת שהאחרונה תייבא עבודה מהודו משלוחים רבים של אורז. חברת תומר שילמה לחברת מ. רוסו מקדמה בסך של 100,000 דולר ואף הוציאה אשראי דוקומנטרי לטובתה, בסך כולל של כ-320,00 דולר.

 

בסופו של דבר, חלק מן המכולות לא הגיעו לישראל מסיבות שונות, ולאחר שחברת מ.רוסו פנתה לבנק בבקשה לקבל את כספי האשראי הדוקומנטרי, פנתה חברת תומר לבית המשפט וביקשה למנוע את מימושו בשל טענת מרמה, ותבעה באופן אישי גם את בעל המניות בחברת מ.רוסו.

 

בתביעתה, טענה חברת תומר כי מדובר במרמה משום שסחורה שהתחייבה חברת מ.רוסו לספק, לא סופקה בפועל, דבר המצדיק את אי-העברת כספי האשראי הדוקומנטרי.

 

חברת מ.רוסו טענה להגנתה כי משלוחי האורז עוכבו על ידי המכס בהודו משום שבתיאור הטובין תוין כי מדובר באורז בסמטי במקום אורז רגיל, וזאת על מנת להימנע מתשלום מס בהודו. 

 

חברת תומר טענה כי שטרי המטען שהציגה מ.רוסו לבנק לצורך שחרור כספי האשראי הדוקומנטרי היו מזויפים, היות והם נקבו במספרי מכולות שאינן קיימות.

 

חברת מ.רוסו טענה כי ברגע שהטובין נמסרו למוביל הימי והונפק שטר מטען, האחריות לסחורה עברה לידי חברת תומר ולכן אין הצדקה למניעת מימוש האשראי הדוקומנטרי.

 

בית המשפט קבע כי במקרה זה הוכח כי התבצעה מרמה במסמכים, היות והוגשו מסמכים מטעם חברות הספנות המוכיחים כי מספרי המכולות בהן נקבה חברת מ.רוסו בשטר המטען, אינן קיימות.

 

בית המשפט קבע כי אין לקבל את טענת מ.רוסו כי מרגע שהונפק שטר מטען, עברה האחריות לידי חברת תומר. בעניין זה העיר בית המשפט, במידה של ציניות, כי:

 

"באם תתקבל טענתה של הנתבעת, יצא כי מרגע שבו יצא שטר המטען מידיה, אף אם הינו מזויף, אין להטיל עליה כל חבות, שכן הבעלות בסחורה עברה לידי התובעת, ומכאן שאף אם כלל לא נשלחה סחורה, עליה לפרוע את התשלום בגינה".

 

בית המשפט דחה את הטענה כי הסיבה לאי-שליחת המכולות מהודו הייתה בעקבות עיכובים של המכס ההודי, בהיעדר אסמכתא לכך מעבר לטענה עצמה.

 

לכן, קיבל בית המשפט את תביעת חברת תומר והורה על החזרת כספי האשראי הדוקומנטרי אליה, תוך חיוב חברת מ.רוסו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 35,000 ש"ח.

 

התביעה האישית נגד בעל המניות בחברת מ.רוסו נדחתה.

 

[ת.א. (שלום חיפה) 2235-11-08 תומר יבוא ושיווק מוצרי מזון (1983) בע"מ נ' מ.רוסו (צ'ויס ישראל שיווק) סחר בע"מ ואח', השופט יואב פרידמן, פסק-דין מיום 21.11.12. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].

 

טענת המרמה נדחתה- המקרה של אחיים נייער נגד פקעות פועלים (מרץ 2011)

 

במקרה זה, היבואן, אחים נעייר תעשיות, התקשר בעסקה לרכישת רשתות להגנה מפני מזיקים בתחום החקלאות מספק בסין, תמורת 1,500,000 ש"ח. לצורך מימון העסקה, פנה היבואן לבנק "פקעות פועלים" אשר פתח עבורו אשראי דוקומנטרי לטובת הבנק של הספק בסין.

המשלוחים הראשונים של העסקה הגיעו לארץ בשנת 1998 וליבואן לא היו כל טענות לגביהן.

ברבות השנים, התגלה ליבואן ביחס למשלוחים חדשים, כי חלק מן הרשתות שהגיעו לארץ חסרות מרכיב UVAהמספק הגנה מפני קרני השמש, ולכן, הן עשויות להתפורר ולהיות חסרות ערך, וטען כי הספק הסיני בחר לנהוג כך ביודעין ומתוך כוונת מרמה.

 

בקשתו למנוע את מימוש האשראי הדוקומנטרי נדחתה, ונקבע כי לא מדובר במרמה, בין היתר משום שהיבואן הצליח למכור את הסחורה המיובאת בישראל.

 

להרחבה בנושא זה, ראו:

http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=1967&CategoryID=88

 

[ת.א. (שלום ת"א) 13853-05 אחים נייער תעשיות 1991 בע"מ נ' פקעות פועלים בע"מ, החלטה מיום 10.3.11, השופט מ. תמיר]

 

 

 

 


 

06. בתביעה בגין נזק למכולה יש להוכיח את שווייה

 

 

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

 

לאחרונה, דחה בית משפט השלום בחיפה תביעה של חברת מכולות נגד נמל חיפה, בגין נזק שנגרם למכולה ששהתה בנמל (למכולה עצמה, לא לטובין שבה).

 

הסיבה לדחיית התביעה הייתה כי התובעת, בעלת המכולות, לא הביאה די ראיות בבית המשפט על מנת להוכיח את שווי המכולה בטרם קרות הנזק.

 

קיים גם מקרה דומה שנפסק לפני מספר שנים, בו נדחתה תביעה בשל אותה הסיבה.

 

המסקנה העולה מניתוח מקרים אלה היא, כי בית המשפט אינו מוכן לקבל עדות בעל עניין בנושא שווי שוק של מכולה, והוא דורש חוות-דעת מומחה בנושא או אסמכתא משכנעת יותר.

 

א. המקרה של כרמל נגד נמל חיפה- נובמבר 2012:

 

חברת כרמל שירותי ספנות עוסקת בשינוע, תפעול ואספקת מכולות בנמלי ישראל עבור לקוחותיה, לרבות בנמל חיפה.

 

אחת המכולות שבבעלות חברת כרמל, נפרקה בנמל חיפה בשנת 2002 ונותרה בנמל למשך חמש שנים, עד לשנת 2007.

 

לטענת חברת כרמל, הסיבה לאי שחרור המכולה נבעה מכך שהמכולה ניזוקה בצורה כה חמורה בעת ששהתה בנמל חיפה, עד כדי כך שלא היה כל טעם בתיקונה.

 

התביעה נגד הנמל הוגשה רק בשנת 2008, על סך של כ-23,000 ש"ח, שמתוכם 11,000 ש"ח עלויות תיקון המכולה ועוד 12,000 ש"ח דמי אחסנה למשך 4 שנים.

 

במסגרת התביעה, טענה חברת כרמל כי הנזק למכולה נגרם על ידי גורמים אשר באחריות  הנמל, שכן המכולה הגיעה במצב טוב ותקין לנמל וניזוקה בעת פריקתה או שינועה.

 

למעשה, טענה זו מתבססת על סעיף 41 לפקודת הנזיקין, הידוע ככלל משפטי ששמו "הדבר מדבר בעד עצמו". על פי כלל זה, כאשר נגרם נזק לרכוש כלשהו, אשר היה בשליטתו של הנתבע במועד קרות הנזק, ולתובע אין מידע מדויק אודות הדרך שבה התרחש הנזק, עובר נטל ההוכחה אל הנתבע והוא שצריך להוכיח כי הנזק לא נגרם בשל רשלנותו.

 

בית המשפט בחר לדחות את התביעה על שני ראשיה.

 

בנושא הנזק למכולה, ציין בית המשפט שלא הוצגו בפניו כל ראיות בדבר שווי המכולה. התובעת טענה כי שוויה של המכולה אשר ניזוקה עומד על 2,600 דולר, אולם לא הציגה כל ראיה מלבד עדות אחד ממנהליה, ובית המשפט לא הסתפק בעדות זו.

 

בית המשפט ציין עוד כי התביעה המקורית ביקשה פיצוי בגין עלויות תיקון המכולה אך לא הוכח כי תיקון כזה התבצע או אמור להיות מבוצע.

 

באשר לעלויות האחסנה, קבע בית המשפט כי לא הייתה לכרמל כל הצדקה להשאיר את המכולה בנמל במשך כארבע שנים והיה עליה לשחרר אותה עוד קודם לכן, ולכן אינה זכאית להשבת דמי האחסנה.

 

בסופו של דבר, נדחתה התביעה על שני ראשיה, וכרמל חויבה לשלם לנמל חיפה הוצאות משפט בסך של 4,000 ש"ח.

 

[תא"מ (שלום חיפה) 2436-08 כרמל שירותי ספנות בינלאומית (1992) בע"מ נ' חברת נמל חיפה בע"מ, השופטת תמר נאות-פרי, פסק-דין מיום 15.11.12. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].

 

ב. המקרה של מדפרי ליינס נגד הלפרן- 2004:

 

המוביל הימי, מדפרי ליינס, שחברת אלאלוף שימשה כסוכנה בישראל, הגישה תביעה בסך 8,277 ש"ח כנגד יבואן בגין אי החזרת מכולה. היבואן הכחיש את אי-החזרת המכולה והמוביל הימי התבסס בעיקר על פקודת המסירה שניתנה ליבואן ועל הזמן הרב שחלף מאז.

בית המשפט קבע כי המוביל הימי נכשל בהוכחה כי היבואן לא השיב את המכולה, אך גם אם נניח כי ניתן להתגבר על נקודה זו, קבע בית המשפט כי המוביל כשל בהוכחת שווי המכולה, וכך קבע:

 

"המכולה שאבדה, איננה "זן נדיר" שאין דומה לו. מדובר במכולה, שיש להניח שקיימות עוד רבות כמוה. התובעת יכולה היתה להביא חוות דעת מקצועית, לעניין שוויה, על פי גודל המכולה, "גילה", מבנה, החומרים ממנה היתה עשויה וכו'. כל איש מקצוע בנושא זה יכול היה לתת אומדן לשוויה".

 

משלא ניתנה עדות ישירה בנושא זה למעט דברים שנמסרו מאת נציג המוביל הימי בארץ, דחה בית המשפט את התביעה.

 

 


 

 

07. האם תנאי שטר המטען הימי מחייבים את היבואן?

 

עו"ד גיל נדל

 

בימינו, חלק משמעותי מהסחר הבינלאומי מתנהל באמצעות העברת מכולות בהובלה ימית. המסמך המלווה את המטען במהלך ההובלה, הינו כידוע שטר המטען הימי.

שטר מטען זה מנוסח, בדרך כלל, על ידי חברת הספנות או מי מטעמה, ומטבע הדברים, מגן על האינטרסים של חברת הספנות.

 

היבואן/יצואן בדרך כלל, אינו צד ישיר לשטר המטען ואינו חתום עליו, אך מסמך זה נמסר ליבואן, לדוגמא, לצורך שחרור המטען.

 

האם שטר המטען, על כל תנאיו, מחייב את היבואן בכל מקרה, או ייתכנו מצבים בהם היבואן יוכל לחמוק מתנאים כלשהם?

 

לאחרונה, ניסה יבואן לטעון כי תניית התיישנות של שנה אחת אינה מחייבת אותו, אך בית משפט השלום בחיפה דחה את הטענה.

 

קיים מקרה שנפסק לפני יותר מ-10 שנים, בו נקבע כי תניית בוררות אינה מחייבת את היצואן.

 

תניית התיישנות מחייבת את היבואן

 

מטען שיובא על ידי חברת אבו-זינה באמצעות חברת הספנות צים ניזוק עקב חדירת מים למכולה. החברה הגישה תביעה כספית נגד צים בגין הנזק למטען.

 

צים ביקשה למחוק את התביעה נגדה על הסף משום שהוגשה לאחר יותר משנה ממועד הנזק, ובשל ההתיישנות המהותית החלה על תביעות נגד מובילים ימיים.

 

צים הפנתה לפקודת הובלת טובין בים, אשר מפנה לתקנות האג בעניין שטרי מטען. תקנות אלו, קובעות בין השאר תקופת התיישנות מקוצרת בת שנה, בתביעות אשר עוסקות בנזקים אשר נגרמו במהלכה של הובלה ימית.

 

היבואן ניסה להדוף את טענת ההתיישנות וטען כי אינו צד לשטר המטען, ולחילופין כי לא היה ער לנושא ההתיישנות, וכי בכל מקרה מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. בנוסף, טען היבואן כי קיימות לו עילות תביעה נוספות מעבר לתביעה על פי פקודת הובלת הטובין בים, אשר בכל מקרה לא התיישנו.

 

בית המשפט בחן את טענות היבואן ודחה אותן בזו אחר זו. בית המשפט קבע כי שטר המטען מהווה את חוזה ההובלה שבין היבואן לבין צים, וכי במקרה הנוכחי שטר המטען הוסב על ידי הבנק לטובת היבואן לצורך קבלת אשראי.

כמו כן, ציין בית המשפט כי זכותו של היבואן לקבל את המטען יונקת את סמכותה משטר המטען.

 

בנוסף, ציין בית המשפט כי התביעה המקורית הוגשה בבית המשפט בירושלים (ולא בחיפה), ולאחר שצים ביקשה את העברת הדיון לחיפה, הכריע אז בית המשפט כי תניית השיפוט שבשטר המטען הקובעת סמכות שיפוט לחיפה- מחייבת את היבואן. בית המשפט ראה בכך חיזוק לכך שהיבואן מחויב לשטר המטען על כל האמור בו.

 

בית המשפט ציין כי לא ניתן להתגבר על עילת ההתיישנות ולא ניתן לעקוף עילה זו באמצעות הגשת תביעה בעילות אחרות.

 

לכן, מחק בית המשפט את התביעה על הסף מחמת התיישנות ואף חייב את היבואן לשלם לצים הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח.

 

[ת.א. (שלום חיפה) 21096-10-10 אבו זינה לדברי מזון בע"מ נ' צים שירותי ספנות משולבים בע"מ, החלטה מיום 4.11.12, השופטת תמר נאות-פרי. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].

 

תניית בוררות אינה מחייבת את היצואן

 

חברה ישראלית (יובל מחשוב) התקשרה עם המשלח בינלאומי Usen Air and Sea)) למטרת הובלה של ציוד עבור לקוח שלה בסינגפור. יובל מחשוב הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד המשלח, בטענה שהמשלח מסר את המטען ללקוח בסינגפור מבלי לוודא שהתשלום הועבר ליובל מחשוב.

המשלח ביקש מבית המשפט להורות על העברת ההליך לבוררות, בהתאם לסעיף הבוררות המופיע בשטר המטען. כנגד טענה זו השיבה חברת יובל כי היא לא חתמה על שטר המטען, ולא ידעה על סעיף הבוררות, ועל כן אין לסעיף הבוררות כל תוקף.

 

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשת העברת ההליך לבוררות. בית המשפט קבע שמחשוב ישיר לא הביעה הסכמתה בשום אופן שהוא לסעיף הבוררות המופיע בשטר המטען. בית המשפט מצא שמחשוב ישיר לא חתמה על שטר המטען, וכי התנאים המופיעים בשטר המטען לא הובאו לידיעתה. בית המשפט גם מצא שתנאי שטר המטען לא הובאו לידיעת מחשוב ישיר באמצעות סוכן המכס שלה, שדרכו היא הזמינה את ההובלה.

בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

 

[רע"א 1157/02 Usen air and seaנ' יובל מיחשוב ישיר בע"מואח' - ניתן ביום 25.3.2002]

 

הערות:

 

כאשר לא קיימת אינדיקציה ברורה לכך שמזמין ההובלה (היבואן/יצואן) הסכים לתנאים המפורטים בשטר המטען, סעיפים מסויימים בשטר המטען עשויה להיות מועלית הטענה כי תנאים אלו אינם מחייבים כלפי מזמין ההובלה, וביניהם תניית בוררות. אין ודאות מצד הפסיקה בעניין זה, ובתי המשפט ידונו בכל מקרה לגופו. עם זאת, תנאים מסויימים (כגון: סעיפי הגבלת אחריות, התיישנות) יחולו בכל מקרה, מכח החקיקה ישראלית המעגנת אותם (פקודת הובלת טובין בים, חוק התובלה האווירית), בהתאם להוראות החוק.

 

 


 

 

08. עדכון פסיקה: חלוקת דמי אחסנה בין יבואן לחברת ספנות עד לבירור התביעה

 

עו"ד גיל נדל

 

בימינו, רוב הסחר הבינלאומי מתנהל באמצעות העברת מכולות מטען בהובלה ימית.

 

לעיתים, נגרם נזק למשלוח מיובא, מצב המאלץ את היבואן להגיש תביעה נזיקית נגד חברת הספנות ונגד יתר הגורמים המעורבים בשרשרת ההובלה לישראל, כמו משלח בינלאומי, מחסנים, ועוד.

 

במצב כזה, לעיתים בוחר היבואן להשאיר את המכולה בנמל ולא לשחררה כלל עד לבירור התביעה, דבר הגורם לצבירה של עלויות אחסנה רבות לנמל בעד שהיית המכולה בו.

 

במצבים כאלה, מי צריך לשאת בדמי האחסנה לנמל בגין אי שחרור המכולה- האם היבואן, או חברת הספנות שנתבעת בגין הנזק למטען?

 

לאחרונה, עלה מקרה כזה לדיון בבית משפט השלום בחיפה, בתביעת חברת שילה נגד צים.

 

בית המשפט חייב במסגרת החלטת ביניים את היבואן ואת צים לשאת בחלקים שווים בדמי אחסנה לאוברסיז עד לבירור התביעה, אך היבואן לא מילא את חלקו וערער על כך וגם ביקש לעכב את ביצוע ההחלטה אך בקשתו נדחתה.

 

על פי עובדות המקרה, ייבאה חברת שילה לישראל משלוח של 20 טון קוקוס באמצעות צים.

לאחר הגעת המשלוח לארץ, התברר כי קיימות בו נמלים ועל כן לא ניתן להשתמש בו, ולכן, הגישה שילה תביעה כנגד צים בגין הנזק לסחורה בסך כולל של כ-150,000 ש"ח.

המכולה נותרה במסוף אוברסיז והחלה לצבור עלויות אחסנה.

חברת צים ביקשה מבית המשפט להורות לשילה להשיב לה באופן מיידי את המכולה הריקה לאחר השמדת הסחורה, וכך הורה בית המשפט.

יחד עם זאת, התעוררה מחלוקת לגבי דמי האחסנה שנצברו עד להחלטת בית המשפט.

בית המשפט הורה בשלב ביניים כי שילה וצים יישאו בחלקים שווים בדמי האחסנה, עד להכרעת בית המשפט בתביעה הסופית.

 

בית המשפט קבע כי היות והשאלה "מי אשם?" באי-שחרור המכולה במועד תלויה בהכרעה בתיק העיקרי, אין אפשרות להטיל בשלב זה את מלוא הוצאות האחסנה על מי מן הצדדים.

 

חברת צים שילמה את מחצית דמי האחסנה אך היבואן-שילה לא שילם, והגיש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה וכן בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

 

בתגובה לכך, הגישה צים בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, לנוכח סירובו של היבואן לשאת בחלקו בדמי האחסנה.

 

בקשר לעיכוב ביצוע ההחלטה, דחה בית המשפט את בקשת שילה לעכבה. בית המשפט קבע כי במצבים כאלו, על מבקש העיכוב להוכיח כי הנזק שייגרם לו גדול יותר מהנזק שייגרם לצד השני, ושילה נכשלה בהוכחת תנאי זה.

 

בית המשפט קבע כי הנזק שייגרם לצים אם תעוכב ההחלטה, מעצם אי-שחרור המכולה, הוא גדול יותר מהנזק שייגרם ליבואן-שילה, אשר יידרש לשלם כעת מחצית מדמי האחסנה, משום שברור שהיבואן יוכל לקבל בחזרה את דמי האחסנה, אם תביעתו הסופית תתקבל.

 

בקשר לבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, קבע בית המשפט כי אמנם שילה טרם נשאה בחלקה בדמי האחסנה, אך מאחר והיא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע וכן בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, הייתה היא רשאית להניח כי עדיין אינה חייבת לקיים את ההחלטה עד להכרעה הסופית בנושא זה. בית המשפט קבע כי סעד לפי פקודת ביזיון בית משפט הינו דרסטי ואינו מתאים לנסיבות אלה, ולכן נדחתה בקשת צים בנושא זה.

 

[ת.א. (שלום חיפה) 20937-06-12 שילה גרופ בע"מ ואח' נ' צים שירותי ספנות משולבים בע"מ ואח'. השופטת תמר נאות-פרי, החלטה מיום 14.11.12. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].

 

היבואן לא אמר נואש והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אך בקשתו נדחתה.

 

[רע"א (מחוזי חיפה) 2034-11-12 שילה גרופ בע"מ נ' צים שירותי ספנות משולבים בע"מ ואח', החלטה מיום 2.12.12, השופט ד"ר מנחם רניאל. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].

 

 

 


 

09. רשות שדות התעופה אינה רשאית לגבות דמי סבלות בטיסות ללא כבודה

 

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

 

לאחרונה, הכריע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי רשות שדות התעופה אינה רשאית לגבות אגרת סבלות בגין טיסות יומיות מטורקיה לישראל ביחס לנוסעים שלא הביאו עימם כבודה.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

 

חברת cordenon-airlines מטורקיה, המפעילה קו של טיסות יומיות מטורקיה לישראל ובחזרה, טענה שמכיוון שהנוסעים בטיסותיה מגיעים ללא כבודה, אלא רק עם מטען יד, רשות שדות התעופה אינה רשאית לגבות במקרה זה אגרת סבלות שכן לא ניתן שירות סבלות בפועל.

 

התקנות הרלוונטיות קובעות כי על מנת לקבל פטור מאגרת סבלות, על חברת התעופה להודיע לרשות שדות התעופה מראש כמה נוסעים יגיעו ללא כבודה.

 

עיקר הויכוח בתיק זה עסק בשאלה האם על חברת התעופה להעביר רשימה שמית של הנוסעים או שהיא יכולה להסתפק באמירה כי כל הנוסעים בטיסה מסוימת יגיעו ללא כבודה, כדי לקבל את הפטור מתשלום האגרה.

 

רשות שדות התעופה טענה כי על פי התקנות יש למסור רשימה שמית של הנוסעים ומכיוון שחברת התעופה הטורקית לא פעלה כך, עליה לשלם את האגרות.

 

פסיקת בית המשפט:

 

בית המשפט קיבל את טענת חברת התעופה הטורקית וקבע כי הפרשנות לתקנות האגרות הינה כי די בהודעה על כך שכל הנוסעים הם ללא כבודה ואין צורך בהודעה לגבי שמם.

 

לכן, קבע בית המשפט כי חברת התעופה הטורקית זכאית להגיש תביעה להחזר כל הכספים שנגבו מאז שנת 2007 ועד היום, במקרים בהם הנוסעים הגיעו ללא כבודה וניתנה הודעה מראש לרשות שדות התעופה כי כל הנוסעים הינם ללא כבודה.

 

בנוסף, חויבה רשות שדות התעופה לשלם לחברת התעופה הטורקית הוצאות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח.

 

[ה.פ. (מחוזי ת"א) 45516-06-11 cordenon airlinesואח' נ' רשות שדות התעופה, השופטת אביגיל כהן. פסק-דין מיום 6.11.12. לחברת התעופה- עו"ד רזיאל יוסף. לרשות שדות התעופה- עו"ד נורית טביב ועו"ד ארז שטיינברג מפרקליטות מחוז ת"א-אזרחי].

 

 

 


 

10.עדכון פסיקה: ליצרן יש זכות להגביל יבוא חוזר של מוצריו לישראל

 

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

 

לאחרונה, קיבל בית המשפט המחוזי בת"א בקשה של יצרן משקאות יין, לאסור יבוא חוזר של מוצריו לישראל על ידי גורם אחר.

 

היצרן טען כי הוא עצמו מכר את המוצרים ליצואן, לצורך הפצתם בחו"ל, אך התברר לו כי היצואן מתכוון להשיבם לישראל. היצרן טען כי השבת המוצרים לישראל תפגע בו וביקש מבית המשפט למנוע זאת, ובקשתו נענתה.

 

מדובר בסעד ארעי שניתן במעמד צד אחד, אך ההכרעה הסופית בתביעה תינתן בהמשך ולאחר שמיעת הצד שכנגד.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

 

יצרן משקאות טען כי מכר ליצואן 5,600 בקבוקי יין, על מנת שאותו יצואן יפיץ את את המשקאות בהונג קונג ובסין.

 

בשלב מסוים, נודע ליצרן כי היצואן מתכוון להשיב את הבקבוקים לישראל ולשווקם בארץ.

 

היצרן טען כי הוא מפיץ בעצמו באופן בלעדי את המשקאות בישראל, והחזרתם לישראל של הבקבוקים שכבר יוצאו למזרח, כאשר אין ידיעה כי הוחזקו בתנאים נאותים, צפויה לפגוע בו. עוד טען היצרן, כי אם היצואן ימכור את הבקבוקים במחירים זולים בישראל, הדבר יפגע במוניטין של היצרן.

 

היצרן הגיש בקשה למתן צו מניעה ארעי במעמד צד אחד.

 

הכרעת בית המשפט בסעד הזמני:

 

בית המשפט ביצע איזון בין הנזק אשר עשוי להיגרם ליצואן ממתן הצו, מול הנזק שצפוי להיגרם ליצרן מאי-מתן הצו.

 

בית המשפט קבע כי היות וצו המניעה עתיד לחסוך ליצואן את הוצאות השבת הסחורה לישראל והיצרן טוען לפגיעה בשמו הטוב, האיזון ממחיש כי יש להיענות לבקשה.

 

בית המשפט התנה צו מניעה זה בהפקדת ערבות בסך של 100,000 ש"ח מצד היצרן, לכיסוי הנזקים שייגרמו ליצואן אם ייגרם כי הצו ניתן שלא לצורך.

 

לאחר שתוגש תגובה מצד היצואן, ימשיך בית המשפט בבירור התביעה.

 

[ה"פ (מחוזי ת"א) 18938-12-12 שאטו גולן בע"מ נ' דורון מיכלין, השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן, החלטה מיום 10.12.12. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].

 

הערות:

 

במקרה הנוכחי, בחר בית המשפט לחסום, בשלב הביניים, יבוא מקביל של מוצר מקורי, משום טוענת היצרן כי יבוא זה יגרום לו לנזק.

 

יש לציין, כי בתי המשפט בשגרה אינם נוטים לחסום יבוא מקביל של מוצר מקורי, אלא אם מוכחת פגיעה ממשית בזכויות היצרן.

 

לדוגמא, בחודש נובמבר 2011, דחה בית המשפט המחוזי מרכז את תביעתה של חברת בירמן עצים ופירזול למנוע יבוא מקביל של מגירות מתוצרת היצרן הגרמני "הטיש"  על ידי מתחרתה, חברת ניסים פרג'ון. באותו המקרה, קבע בית המשפט כי היות שהמוניטין במקרה זה נתון ליצרן הגרמני ולא ליבואן, אין ליבואן כל זכות תביעה במקרה זה.

 

[ת.א. (מחוזי מרכז) 22009-10-11 בירמן עצים ופירזול בע"מ נ' ניסים פרג'ון (2000) בע"מ ואח'].

 

מקרה זה נבדל מהמקרה הנוכחי, משום שבמקרה הנוכחי היצרן, בעל המוניטין, הוא שתובע, ולא היבואן שלו.

 

במקרה נוסף, נמנע בית המשפט מליתן צו מניעה זמני לבקשת American Eagleכנגד המשביר לצרכן, אשר ביקש לייבא את מוצרי American Eagleביבוא מקביל. בית המשפט קבע, כי במקרה זה, לא ניתן להסתפק בעדותו של היבואן הבלעדי, על מנת לבסס את הטענה, כי הטובין המיובאים הם אכן טובין אשר מפרים סימני מסחר ולכן אין ליתן את הסעד הזמני.

 

[ת.א. (מחוזי תל-אביב) 44791-10-11 American Eagleואח' נ' המשביר בע"מ ואח']. 

 

 

 


 

 

11. אספקת מכונה ישנה יותר- מצדיקה ביטול עסקה

 

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

 

לאחרונה, קיבל בית משפט השלום בתל-אביב תביעה בגין הפרת התחייבות לספק מכונה משנת ייצור מסוימת. בית המשפט קבע כי שנת ייצור המכונה היא פרמטר מהותי המהווה עילה לביטול העסקה.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

 

חברת מישב ביקשה לרכוש מכונה לניקוב פח מאדם בשם פרימור, לאחר שמצאה את פרטיו באינטרנט. לאחר שנוצר קשר בין הצדדים, ולאחר ניהול מו"מ סייע פרימור לחברת מישב לרכוש מכונה לניקוב פח מתוצרתה של החברה הצרפתית ERMO. במסגרת ההסכם בכתב סוכם כי מדובר במכונה משנת ייצור 1996.

 

לאחר שהגיעה המכונה למפעלה של חברת מישב, התברר לחברה במפתיע כי מדובר במכונה אשר יוצרה בשנת 1985. עקב כך, פנתה חברת מישב לפרימור מספר פעמים וביקשה לבטל את העסקה, להשיב ליצרן ERMOאת המכונה ולקבל את כספה בחזרה.

 

היות ופניותיה לא נענו בחיוב, הוגשה התביעה לבית המשפט.

 

פסיקת בית המשפט:

 

בנקודה זו הנוגעת לשנת הייצור, קיבל בית המשפט את טענת התובעת וקבע כי אי-התאמה בשנת הייצור מהווה אי-התאמה בממכר על פי חוק המכר, המאפשרת את ביטול העסקה.

 

בית המשפט הסתמך גם על סעיף 11(4) לחוק המכר, הקובע כי המוכר הפר את חובותיו, אם סיפק:

 

"נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה";

 

לכן, קיבל בית המשפט את חלקה הארי של התביעה והורה לפרימור להשיב לחברת מישב חלק ניכר מעלותה של המכונה, בסך כולל של כ-250,000 ש"ח בתוספת כ- 25,000 ש"ח הוצאות משפט.

 

[ת.א. (שלום ת"א) 163395-09 מישב בי.אם תעשיות בע"מ נ' מרדכי פרימור, השופטת חנה פלינר, פסק-דין מיום 4.11.12. ב"כ הצדדים: למישב- עו"ד ראובן פרנקו; לפרימור- עו"ד שי אבני].

 

הערות:

 

בית המשפט התבסס בפסיקתו על הוראותיו של חוק המכר, תשכ"ח-1968, העוסק בעסקאות המבוצעות בין מוכר וקונה בתוך שטחי המדינה. חוק זה מונה פרמטרים כאלו ואחרים שאם מתקיימים, רשאי הקונה לטעון לאי-התאמה בין הסחורה שהוזמנה לסחורה שסופקה בפועל, דבר המאפשר לו לבטל את העסקה.

 

חוק אחר מתייחס לעסקאות בינלאומיות בין מוכר וקונה (למשל כאשר ספק זר בחו"ל מוכר ליבואן ישראלי), הינו חוק המכר (מכר טובין בין-לאומי), התש"ס-1999, המבוסס על אמנה וינה משנת 1980.

בהתאם לסעיף 35 לתוספת לחוק זה, על המוכר למסור טובין שהם בכמות, באיכות ובתיאור הנדרשים בחוזה. 

בנוסף, קובע החוק כי רק טובין העונים על מספר קריטריונים, ייחשבו כתואמים את החוזה, ובין היתר, אם הם מתאימים למטרות שלשמן משתמשים בטובין מסוג זה, הם בעלי תכונות של טובין שהמוכר הציג לקונה כדוגמה, ועוד.

 

למשל, במקרה שהוכרע במאי 2012 בבית המשפט המחוזי בחיפה, נפסק כי כאשר סופק ברזל מתוצרת סין במקום ברזל מתוצרת רוסיה, מהווה הדבר הפרה של ההסכם המאפשרת את ביטולו. [ת.א. (מחוזי חיפה) 910/08 למד חברה להשקעות ומסחר בע"מ נ' ע.ג. ברזל לרשתות המזרח התיכון בע"מ).

 

 

 

 


12. ספק זר שהפיק חשבוניות פיקטיביות לא יוכל לתבוע על אי-תשלום

 

עו"ד גיל נדל

 

לאחרונה, דחה בית משפט השלום בחיפה תביעה של ספק סיני נגד יבואן ישראלי בגין אי-תשלום עבור סחורה מיובאת.

 

הספק הסיני טען כי הסכים להנפיק חשבוניות כפולות לבקשת היבואן על מנת לסייע לו להתחמק מתשלום מיסים, אך החשבונית הגבוהה מבין השתיים, שלא הוגשה למכס, משקפת את ההסכמה בין הצדדים ועל בסיסה הוגשה התביעה.

 

בית המשפט קבע כי אין להעניק סעד לצד אשר מודה בפה מלא בביצוע קנוניה, ודחה את התביעה.

 

פרטי המקרה:

 

יבואן ישראלי מכפר יסיף רכש בשנת 2008 שלוש מכולות סחורה מספק זר בסין.

 

הספק הסיני טען בכתב התביעה כי התמורה המוסכמת בעבור הסחורה עמדה על כ-180,000 דולר אך היבואן שילם רק כ-90,000 דולר, ולכן נותר חוב כספי שלא שולם.

 

היבואן התגונן בטענה כי הסכום שסוכם בין הצדדים עמד על כ-90,000 דולר, ששולם במלואו, והציג להגנתו גם מסמכים שהוגשו לרשות המכס, שהוכיחו כי הערך שהוצהר על ידו היה כפי שטען.

 

במענה לכך, העלה הספק הסיני טענה חדשה ומפתיעה, לפיה הסכים להנפיק לבקשת היבואן שני סטים של חשבוניות, אחד אמיתי (ויקר) והשני פיקטיבי (וזול).

 

הספק הסיני טען כי החשבוניות שהציג היבואן בבית המשפט היו פיקטיביות, בעוד החשבוניות שהוצגו על ידי הספק הסיני בסכום גבוה יותר, הן האמיתיות.

 

הספק הסיני טען כי החשבוניות הפיקטיביות נועדו לאפשר ליבואן להערים על רשות המכס ולשלם מיסי יבוא בסכום מופחת.

 

הכרעת בית המשפט:

 

בית המשפט חזר על הכלל הידוע, לפיו: "מעילה בת-עוולה לא תצמח זכות תביעה", או במילים אחרות- העובדה כי חוטא לא יכול לצאת נשכר.

 

בית המשפט קבע כי לא יעלה על הדעת כי ספק סיני יודה בפה מלא בבית המשפט כי הנפיק חשבוניות פיקטיביות, ולאחר מכן ינסה לפנות לבית המשפט למרות קנוניה זו, ולבקש סעד.

 

בית המשפט ציין כי אמנם ה"מעוול" העיקרי על פי הטענה הוא היבואן, אך מאחר והספק הסיני נתן יד בצורה מלאה לקנוניה זו, הוא שותף לביצוע העוולה לא פחות מן היבואן.

 

בית המשפט ציין כי מכיוון שהיבואן הכחיש את הקנוניה, היה על הספק הסיני להגיע לישראל למתן עדות על מנת להוכיח את טענתו, וזאת לא נעשה, וגם עובדה זו עומדת בעוכרי הספק הזר.

 

בנוסף, מצא בית המשפט אי-התאמות במסמכים שהוצגו והדבר היווה מבחינתו שיקול נוסף לדחיית התביעה.

 

לכן, דחה בית המשפט את התביעה וחייב את הספק הסיני בהוצאות משפט של 6,000 ש"ח.

 

[תא"ק (שלום חיפה) 6802-07-10 Kingmat (Xiamen) Imp. & Exp. Trading Incנ' מרואן בסל, השופטת תמר נאות-פרי, פסק-דין מיום 10.11.12. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].

 

 

 


13.עדכוני פסיקה בנושא הגנת תום לב ביבוא מוצרים מפרים

 

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

 

בעלי עסקים רבים מייבאים לישראל מוצרים לצורך מכירתם בארץ, כגון מוצרי הלבשה, הנעלה, שעונים, תכשיטים, מוצרים ספורטיביים, צעצועים ועוד.

לעיתים, מגיע לישראל משלוח של מוצרים מזויפים, כלומר, כאלו הנושאים את סימן המסחר וזאת ללא רשותו של בעל הסימן.

במצב כזה, תופסת רשות המכס את המשלוח ומזמינה את בעל הזכות להגיש תביעה נגד היבואן המפר.

במצבים כאלו, כאשר אין מחלוקת על כך שהמוצרים הם מזויפים, נוהגים היבואנים להעלות טענת הגנה כי היבוא המפר בוצע בתום לב וללא ידיעתם, כלומר- כי מדובר בטעות של הספק מחו"ל, וזאת על מנת שבית המשפט לא יחייבם בתשלום פיצוי.

 

לאחרונה, ניתנו שני פסקי-דין בנושאים אלה, כאשר באחד מהם טענת תום הלב התקבלה, אך בשני היא נדחתה והיבואן חויב בפיצוי.

 

המקרה של יבוא מזוודות "רונקטו"

 

חברת עידן ח.פרסומית שימשה במשך שנים ארוכות כיבואן הבלעדי של יצרן המזוודות RONCATOבישראל ואף שיווקה את המזוודות הללו לרשתות השיווק השונות, ולחברות תעופה כמו אל-על.

 

בשלב מסוים, עקב כניסתו של יבואן ישראלי חדש לשוק, עלו היחסים בין היבואן ליצרן המזוודות על שרטון, כאשר יצרן המזוודות חדל מלמכור באופן ישיר את המזוודות ליבואן, והיבואן "נתקע" עם צבר של הזמנות מצד לקוחותיו (לרבות חברת אל על), שלא היה באפשרותו לספקן.

 

על מנת לפתור מצב זה, פנה היבואן למתווך אשר יסייע לה לרכוש מזוודות מקוריות מספקים אחרים בעולם. המתווך איתר ספק סיני אשר התחייב למכור ליבואן מכולה של מזוודות מקוריות.

 

עם הגעת המזוודות לישראל התברר כי המזוודות מזויפות, והמשלוח נתפס על ידי המכס והושמד.

 

יצרן המזוודות ביקש לחייב את היבואן בתשלום פיצויים בגין הפרת סימן מסחר, והיבואן טען כי נפל קורבן לתרגיל עוקץ וכי אין לחייבו בפיצויים כלשהם.

 

לאחר בחינת הראיות, השתכנע בית המשפט כי היבואן הזמין מזוודות מקוריות ולא מזויפות. למסקנה זו הגיע בית המשפט בין היתר, משום שאותו יבואן היה בעבר היבואן הבלעדי של יצרן מזוודות זה, ומשום שחברת אל-על שהיא אחת מלקוחות היבואן, דרשה מזוודות מקוריות.

 

לכן, קיבל בית המשפט את טענת תום הלב של היבואן ודחה את התביעה לפיצוי, ללא חיוב בהוצאות.

 

[ת.א. (מחוזי ת"א) 1856/08VALIGERIA RONCATO S.P.Aנ' עידן ח.פרסומית ואח', השופט יהודה פרגו, פסק-דין מיום 13.11.12. ב"כ הצדדים: ליצרן המזוודות- עו"ד סער גרשוני; ליבואן- עו"ד אחיקם גריידי].

 

 

המקרה של יבוא צמיגי "נייק"

 

היבואן, אלי אביטל, ניסה לייבא מטורקיה, באמצעות מזוודתו האישית, חבילה של 300 צמידים, עליהם מופיע סמל ה"סווש" הידוע של נייק וכן הסימן NIKEבאותיות, המוגנים כסימני מסחר.

 

היבואן טען בבית המשפט כי הזמין מספקים מוכרים בטורקיה צמידים עם המילה LOVE, אולם קיבל במקום זאת צמידים על המילה NIKEוהיות שקיבל את הצמידים בשקית שחורה ואטומה, אותה הכניס למזוודתו, הוא גילה את הטעות רק כאשר המשלוח נתפס במכס.

 

לאחר שנתפס המשלוח במכס והושמד, ניסתה חברת נייק לסיים את התיק בפשרה והציע ליבואן לפצות אותה ב-5,000 ש"ח בלבד אך היבואן סירב לכך.

 

לאור זאת, הוגשה התביעה נגד היבואן בסכום של 75,000 ש"ח, בטענות של גניבת עין והפרת סימן מסחר, וזאת כאשר החוק מאפשר לתבוע עד 100,000 ש"ח ללא הוכחת נזק.

 

בית המשפט ציין כי נקודת המוצא היא שהצמידים שיובאו הם מזויפים, וזאת בהיעדר הסתייגויות מצד היבואן בנושא זה.

 

למרות שהחוק מאפשר תביעה עד לסכום של 100,000 ש"ח, ולמרות שנייק תבעה סכום של 75,000 ש"ח, בחר בית המשפט לחייב את היבואן בתשלום פיצוי נמוך באופן יחסי, של 10,000 ש"ח ועוד 15,000 ש"ח הוצאות משפט, וכן הוציא צו האוסר על היבואן לייבא טובין המפרים סימן מסחר של נייק בעתיד.

 

היבואן בחר שלא להביא ראיות מקיפות שיוכיחו כי היבוא של המוצרים המזויפים היה ללא ידיעתו, והסתפק בהעלאת הטענה מבלי להוכיחה.

 

בית המשפט לקח בחשבון כי מדובר במשלוח קטן ובערך לא גבוה, ולפיכך לא מוצדק היה לחייב את היבואן בתשלום פיצוי גבוה כפי שנתבע מלכתחילה.

 

[ת.א. (מחוזי חיפה) 30720-11-10 Ltd NIKE Internationalואח' נ' אלי אביטל ואח', פסק-דין מיום 11.11.12, השופטת רבקה למלשטריך-לטר. ב"כ הצדדים: ל-Nike- עו"ד נוף-סבג; לאביטל - עו"ד כהן] 

 

 

 


 

14. מה חדש במשרדנו?

 

 

ענייני מכס ורגולציה

 

·    משרדנו מייצג שתי חברות גדולות בתחום ההיי-טק, בקשר לדרישות גרעון חדשות הנוגעות לסיווג ציוד המשמש לייצור.

 

·    משרדנו ליווה באופן צמוד את פרויקט יבוא הקטר המשומש עבור עיריית באר-שבע, כולל ייעוץ בנושא מכרזים, שילוח בינלאומי, וענייני מכס. לאחרונה הגיע הקטר לנמל אשדוד.

 

·    רשות המכס קיבלה באופן חלקי תביעה של לקוח משרדנו, וקבעה כי חלק מהטובין המיובאים מירדן, יהיו פטורים ממכס.

 

·   רשות המכס ביטלה גירעונות שהוצאו ללקוחות משרדנו, יבואני תיקי יד, לאחר שקיבלה את עמדת הסיווג שלהם.

 

בתי משפט

 

·    לקוחותינו, יבואני מוצרי מזון, יפוצו על ידי משרד הבריאות במסגרת הסדר פשרה בסך כולל של 800000 ש"ח, בגין עיכובים בשחרור משלוחים שנגרם לאחר הגשת כתבי האישום בפרשת "רמדיה".

 

·    משרדנו מייצג יבואנים רבים בתובענות ייצוגיות שהוגשו כנגדם בתחום סימון המזון. לאחרונה הסתיימה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגד לקוחת משרדנו, חברת מזון מובילה בהסתלקות של התובע ובפיצוי מינימלי לתובע הייצוגי ובא כוחו.

הרצאות

 

·    בתאריך 5.12.12 הרצה עו"ד גיל נדל במסגרת יום עיון של מכון היצוא, שהתקיים באתר ממ"ן בנתב"ג, בנושא מניעה וצמצום נזקים בהובלה אווירית.

 

·     בתאריך 11.12.12 הרצה עו"ד גיל נדל בפני חברי לשכת סוכני המכס חיפה, בנושא חידושי חקיקה ופסיקה בתחום המכס והשילוח הבינלאומי.

 

·     בתאריך 24.12.12 הרצה עו"ד גיל נדל בפני חברי לשכת סוכני המכס חיפה, בנושא חידושי חקיקה ופסיקה בתחום המכס.

 

·    בתאריכים 6.12.12 ו- 27.12.12 הרצה עו"ד גיל נדל במסגרת יום עיון שארגן מכון היצוא ליבואנים מהרשות הפלסטינית, בנושא אשראי דוקומנטרי.

 

·    בתאריך 7.1.2013 יקיים המשרד יום עיון מקצועי לחברי ארגון התאגידים של סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים, בנושאים שונים הקשורים לסחר בינלאומי, וביניהם סיווג, הערכה, חוק מסים עקיפים, כללי מקור ועוד.

 

 

 

 



[1] http://ozar.mof.gov.il/customs/sivug.htm#s161012