גיל נדל משרד עורכי דין

 

יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 136 - תשרי תש"פ - אוקטובר 2019

עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 137 - גיליון שבט תש"פ פברואר 2020
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 135 – סיון תשע"ט – יוני 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 134 – אדר ב' תשע"ט – מרץ 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 133 – אדר א' תשע"ט – מרץ 2019.
עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 131 – אב תשע"ח – אוגוסט 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 130 – סיון תשע"ח – מאי 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 129 – ניסן- תשע"ח – מרץ 2018.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 128 – שבט תשע"ח – ינואר 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 127 – חשון תשע"ח – נובמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 126 – תשרי תשע"ח – ספטמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 125 – אב תשע"ז – אוגוסט 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 124 – ניסן תשע"ז – אפריל 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 123 – שבט תשע"ז – פברואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 122 – שבט תשע"ז – ינואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 121 – חשון תשע"ז – נובמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 120 – אלול תשע"ו – ספטמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 119 – אב תשע"ו – אוגוסט 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 118 – תמוז תשע"ו – יולי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 117 – סיוון תשע"ו – יוני 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 116 – אייר תשע"ו – מאי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 115 – ניסן תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 114 – אדר ב תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 113 – אדר תשע"ו – מארס 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 112 – טבת תשע"ו – פברואר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 111 – כסלו-טבת תשע"ו - דצמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 110 – חשון-כסלו תשע"ו - נובמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 109 – תשרי-חשון תשע"ו - אוקטובר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 108 – אב-אלול תשע"ה - אוגוסט 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 107 - תמוז תשע"ה - יולי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 106 - ניסן תשע"ה - מאי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 105 - ניסן תשע"ה - אפריל 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 104 - ניסן תשע"ה - מרץ 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 103 - אדר תשע"ה - פברואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 102 - שבט תשע"ה - ינואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 101 - טבת תשע"ה - דצמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 99, אלול תשע"ד - ספטמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 98, אלול תשע"ד - אוגוסט 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 97, אב תשע"ד - יולי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 96, תמוז תשע"ד - יוני 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 95, סיון תשע"ד - מאי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 94, אייר תשע"ד - אפריל 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 93, אדר ב' תשע"ד - מרץ 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 92, אדר א' תשע"ד - פברואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 91, שבט תשע"ד - ינואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 90, טבת תשע"ד - דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 89, כסלו תשע"ד - נובמבר דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 88, חשון תשע"ד - אוקטובר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 87, תשרי תשע"ד - ספטמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 86, אלול תשע"ג - אוגוסט 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 85 - אב תשע"ג - יולי 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 84, תמוז תשע"ג - יוני 2013
הודעה חשובה ללקוחות המשרד וידידיו + גליון מס' 83 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם"
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 82, אייר תשע"ג - אפריל 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 81, ניסן תשע"ג - מרץ 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 80, אדר תשע"ג - פברואר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 79, שבט תשע"ג - ינואר 2013
גיליון מס 78 דצמבר 2012
גיליון 77 נובמבר 2012
גיליון 76 אוקטובר 2012
גיליון 75 ספטמבר 2012
גיליון 74 אוגוסט 2012
גיליון 73 יולי 2012
גיליון 72 יוני 2012
גיליון 71 מאי 2012
גיליון 70 אפריל 2012
גיליון מס' 69- מרץ 2012
גיליון 68 פברואר 2012
גיליון מס' 67 - ינואר 2012
גיליון מס' 66- דצמבר 2011
גיליון מס' 65- אוקטובר 2011
גיליון מס' 64 - ספטמבר 2011
גיליון מס' 63 - אוגוסט 2011
גיליון מס' 62 - יולי 2011
גיליון מס' 61 - יוני 2011
גיליון מס' 60 - מאי 2011
גיליון מס' 59 - אפריל 2011
גיליון מס' 58 - מרץ 2011
גיליון מס' 57 - פברואר2011
גיליון מס' 56 - פברואר 2011
גיליון מס' 55 - ינואר 2011
גיליון מס' 54 - ינואר 2011
גיליון מס' 53 - נובמבר 2010
גיליון מס' 52 - אוקטובר 2010
גיליון מס' 51 - ספטמבר 2010
גיליון מס' 50 - אוגוסט 2010
גיליון מס' 49 - יוני 2010
גיליון מס' 48 - מאי 2010
גיליון מס' 47 - אפריל 2010
גליון מס' 46 - מרץ 2010
גליון מס' 45 - פברואר 2010
גליון מס 44 - ינואר 2010
גליון מס' 43 – דצמבר 2009
גיליון מס' 42 - נובמבר 2009
גיליון מס' 41 - אוקטובר 2009
גליון מס' 40 - ספטמבר 2009
גליון מס' 39 - אוגוסט 2009
גליון מס' 38 - יולי 2009
גליון מס' 37 - מאי 2009
גליון מס' 36 - ינואר 2009
גליון מס' 35 - נובמבר 2008
גליון מס' 34 - ספטמבר 2008
גליון מס' 33 - יולי 2008
גליון מס' 32 - מרץ - אפריל 2008
גליון מס' 31 - פברואר 2008
גליון מס' 30 - דצמבר 2007
גליון מס' 29 - אוקטובר - נובמבר 2007
גליון מס' 28 - ספטמבר 2007
גליון מספר 27 - אוגוסט 2007
גליון מספר 26 - יולי 2007
גליון מספר 25 - יוני 2007
גליון מספר 24 - מאי 2007
גליון מספר 23 - מרץ 2007
גליון מספר 22 - פברואר 2007
גליון מספר 21 - ינואר 2007
גליון מספר 20 - דצמבר 2006
גליון מספר 19 - אוקטובר 2006
גליון מספר 18 - אוגוסט 2006
גליון מספר 17 - יוני 2006
גליון מספר 16 - מאי 2006
גליון מספר 15 - מרץ-אפריל 2006
גליון מספר 14 - ינואר-פברואר 2006
גליון מספר 13 - דצמבר 2005
גליון מספר 12 - אוקטובר-נובמבר 2005
גליון מספר 11 - ספטמבר 2005
גליון מספר 10 - אוגוסט 2005
גיליון מספר 9 - אפריל 2005
גליון מספר 8 - נובמבר 2004
גליון מספר 7 - ספטמבר 2004
גליון מספר 6 - מרץ 2004
גליון מספר 5 - ינואר 2004
גליון מספר 4 - ספטמבר 2003
גליון מספר 3 - אוגוסט 2003
גיליון מספר 2 - יולי 2003
עוד בנושא

 

1.      ארגז כלים המורכב ברכב אך משמש לאחסנה לא יסווג כ"משמש ברכב מנועי"

2.      בית המשפט אישר פסילת מחיר מוצהר של רכב ביבוא אישי

3.      בית המשפט ביטל גרעון מיסי יבוא ביבוא אישי של רכב

4.      גם לרשות קיימות חובות כלפי האזרח

5.      בית המשפט: יש מקום להעדפת תוצרת הארץ במכרזים להפעלת קווי תחבורה ציבורית

6.      נדחתה ייצוגית בענין ייחוס סגולות ריפוי למזון

 

 

 


ארגז כלים המורכב ברכב אך משמש לאחסנה לא יסווג כ"משמש ברכב מנועי"

עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, חן בן חיון

רקע

מבחינת היבואן, ישנה משמעות רבה לכך אם הטובין המיובאים על ידו ייחשבו לצורך הסיווג בצו תעריף המכס "מהסוג המשמש ברכב מנועי", שכן רכב מנועי חייב במס קנייה וכיוצא בזה, גם הטובין המשמשים בו למעט אלו המיועדים לצרכי בטיחות כגון חגורות בטיחות. פעמים רבות מתעוררת מחלוקת האם טובין מסוימים המשמשים ברכב מנועי אך אינם בעלי מאפיין ייחודי לשימוש זה, אמורים להיות מסווגים ככאלו או שמא בפרט מכס אחר המתאר אותם שלא על פי שימוש כזה או אחר.

מחלוקת זו נידונה לפני זמן מה על ידי בית המשפט השלום חיפה.  

עובדות המקרה

יבואנית ציוד לרכב ייבאה לישראל ארגזי כלים תוך סיווגם ככנפיים וארגזי כלים לנגררים. לאחר בדיקה של הטובין, קבע המכס כי יש לסווג את ארגזי הכלים כ"פריטים אחרים מפלסטיק מהסוג המשמש ברכב מנועי" (פרט 39.26.9089), שהינו פרט מכס החב במס קניה. בעקבות כך, הסיווג תוקן ונוצר גרעון מס של 25,275 ₪. היבואנית שילמה את חוב המס תחת מחאה, ופנתה לבית המשפט בתביעה לקבלת סעד הצהרתי באשר לסיווג הנכון של הטובין.

טענות הצדדים

לטענת המכס,  מדובר בארגזי כלים המותקנים ברכב מנועי, אשר שימושם הטבעי והעיקרי הינו ברכבים. עמדת היבואנית מנגד הייתה, כי יש לסווג את ארגז הפלסטיק המיובא כ"כנפיים וארגזי כלים לנגררים" הכולל לשיטתה, ארגז כלי עבודה, או לחלופין, יש לסווג את ארגזי הכלים כ"אחרים" (פרט 39.26.9059).

דיון משפטי

בית המשפט קבע כי הטובין הינם ארגז פלסטיק המתאים לאחסון כלי עבודה. הארגז חסר כל מאפיין שקושר אותו לשימוש ברכב, ואינו מאבד ממהותו ככלי קיבול לאחסון כלי עבודה כאשר הוא ממוקם מחוץ לכלי הרכב.

עוד נקבע כי הרכבת הארגז ברכב אינה מקטינה את משמעות ייעודו ואת השימוש בו ככלי אחסנה, ואין לקבוע כי מהות הארגז היא פריט לשימוש ברכב. בהתאם לכך, קבע בית המשפט, כי מאחר וארגזי הכלים אינם מסוג הפריטים הקשורים מטבעם לשימוש ברכב מנועי, אזי שאין לסווגם ככאלה.

מאידך, קבע בית המשפט כי גם אין לקבל את טענת היבואנית כי יש לסווג את ארגז הפלסטיק כ"כנפיים וארגזי כלים לנגררים". אמנת בריסל, המהווה מקור חשוב לפרשנות תחולת החלופה הנדונה בצו תעריף המכס, קובעת כי ארגז כלים שאינו מתובן לאחסנה של כלים ספציפיים, הוצא באופן מפורש מקבוצה זאת. לכן, מאחר והארגז אינו מתובן, אין לסווגו ככזה.

בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי ארגזי הכלים בענייננו יסווגו כ"אחרים", שזהו פרט שאינו חייב במס קנייה לפי צו תעריף המכס. בהתאם לכך נקבע, כי רשות המכס תשיב ליבואנית את מס הקניה ששילמה בגין יבוא ארגזי הכלים, וכן תשלם ליבואנית את אגרת התביעה ושכ"ט.

 

19890-02-16 ת"א  מ. נ. מערכות לתחבורה ולתעשיה בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ. בפני כב' השופט אבישי רובס. פסק דין מיום 21.1.19.

 

 

 

*             *             *

 

 

 

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

.

 

 

 


בית המשפט אישר פסילת מחיר מוצהר של רכב ביבוא אישי

עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד רנון גורטנשטיין

בשלהי שנת 2013, ייבא תובע רכב מגרמניה בייבוא אישי, תוך שהוא מצהיר על מחיר מסוים אשר לטענתו משקף את ערך העסקה.

בית המכס השווה את הצהרת התובע למול מחירון כלי רכב משומשים בגרמניה, וגילה כי המחיר עליו הצהיר התובע אינו סביר. על כן, פסל בית המכס את הערך עליו הצהיר התובע, קבע ערך עסקה בהתאם למחירון הגרמני המקומי והוציא לתובע הודעת חיוב מתוקנת בגין הפרשי מס.

התובע עתר לבית המשפט כנגד רשות המכס, על מנת שיקבע כי ערך העסקה האמיתי הוא הערך עליו הצהיר התובע וביקש להורות על ביטול הודעת החיוב המתוקנת שהוצאה לו.

עובדות המקרה:

התובע ייבא רכב מסוג מרצדס בנץ, שנת 2012, ביבוא אישי מגרמניה, בסך 28,400 ושילם לנתבעת את מה שלטענתו משקף את גובה המיסים החלים על הרכב, בסך של 165,106 ₪.

בעת שחרור הרכב מפיקוח הנתבעת, בדקה היא את ערך העסקה עליו הצהיר התובע, למול מחיר הרכב המופיע במחירון רכב מוביל בגרמניה, בשם "דאט", ומצאה כי ישנו פער בלתי מוסבר בין הערך עליו הצהיר התובע, לבין הערך המופיע במחירון, שעמד על 38,590 .

מדובר בפער לא סביר ולא מוסבר של 34% בין הערך המוצהר לבין הערך הנקוב במחירון ועל כן ביקשה רשות המכס מהתובע שיספק הסברים לפער.

הסברי התובע לא הפיסו את דעתה של הרשות, עת פסלה את הערך המוצהר, קבעה תחתיו ערך עסקה של 48,976 והוציאה הודעת חיוב בגין הפרשי מס. התובע, אשר ביקש לשחרר את הרכב מפיקוח הנתבעת, נאלץ להפקיד ערבות בנקאית והגיש ערר על החלטת הנתבעת.

וועדת הערר דחתה את הערר, ועל החלטתה זו הגיש התובע תביעה שנדונה בבית משפט השלום בתל אביב, אשר נמחקה; כאשר במהלכה התגלתה חשבונית עסקה מהמכס הגרמני, בסך 56,400 . נוכח הגילוי החדש, חקרה רשות המכס את התובע באזהרה והוציאה הודעת חיוב מתוקנת, לפיה התובע חייב לרשות המכס 124,393 ₪ נוספים בגין העסקה.

בנסיבות הללו, הגיש התובע את תביעתו השניה.

טענות הצדדים:

התובע טען שהמחיר הנקוב במחירון "דאט" אכן משקף את ערך הרכב האמיתי, אבל בהיותו רכב השכרה, יש להפחית ממחירו הנקוב כ- 29% מערכו, ומכאן מחיר הרכב הוא 27,399 , אשר קרוב מאוד למחיר אותו שילם התובע (פער של כ- 1,000 ).

לטענת התובע, קיים מדרג ברור בפקודת המכס לצורך קביעת ערכו של טובין בעת היבוא והיה על הנתבעת להתחשב בערך העסקה עליו הצהיר התובע, בפרט נוכח "גורמי הפחתה" למחיר הרכב - משומש; מהשכרה; תקופת השימוש בו; מרחק הנסיעה שגמע עד לרכישתו ומצבו הפיזי של הרכב.

מנגד טענה רשות המיסים, כי פרט למחיר הנקוב במחירון "דאט", איתרה היא ראיות נוספות אצל גורם שלישי אשר מתנהלת נגדו חקירה בגין הנמכת מחירי מכוניות מיובאות, בדמות חשבונית המס האמיתית עליה הצהיר למול הרשויות בגרמניה.

מכאן, שהמחלוקת העובדתית שעמדה בבסיס התביעה היא מה היה המחיר האמיתי ששולם עבור הרכב.

דיון והכרעה:

בית המשפט קבע שגרסתו העובדתית של התובע מלאה סתירות ואינה אמינה עליו, בלשון המעטה. לעומת זאת, קבע בית המשפט כי התנהלותה של רשות המיסים בעניין זה היתה ללא דופי ובהתאם לפקודת המכס ולתקנות המכס.

כך, בתחילה ביססה הנתבעת את סכום החיוב בהתאם למחירון הגרמני, בסך 48,976 . לאחר מכן שינתה את סכום העסקה ביטלה את הודעת החיוב הראשונה וקבעה את סכום החיוב, על יסוד קבלת מידע מרשויות המכס בגרמניה בעניין הרכב, לפיה ערך העסקה האמיתי הוא 56,400 .

מכאן, ומהרגע שהגיע לידיעת הרשות מידע שונה מהמידע שמסר לה התובע, היה עליה לעמת את התובע עם המידע ומרגע שלא קיבלה הסבר שיניח את הדעת, היה עליה לקבוע שהחשבונית שהתקבלה מגרמניה היא החשבונית שמתעדת נכונה את הערך האמיתי של העסקה.

בית המשפט ממשיך ומונה את הרציונלים החיוביים העומדים מאחורי היבוא האישי - כגון הפחתת ריכוזיות בענף יבוא הרכב והשגת מחירים מוזלים. ואולם, המציאות מלמדת כי קיימים גורמים, כדוגמת התובע, אשר מנסים לנצל את המטרות החיוביות שבייבוא אישי, על מנת לנסות ולהפחית את שיעור המס הגבוה באמצעות הצגת חשבוניות כוזבות.

בנסיבות הללו, דחה בית המשפט את תביעת התובע תוך שהוא קובע שמחיר העסקה האמיתי הוא המחיר הנקוב בחשבונית שהעביר המכס הגרמני לנתבעת, וקבע כי רשות המכס פעלה כדין. כמו כן, הטיל בית המשפט על התובע הוצאות נוספות בסך 20,000 ₪. 

 

ת.א. (ת"א) 42312-05-16 דני מיכאלי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.4.2019).

 

*             *             *

 

 

 

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 

 

 


בית המשפט ביטל גרעון מיסי יבוא ביבוא אישי של רכב

עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זייתון, אור לבארד

 

בית המשפט קיבל את תביעתו של יבואן אישי של רכב והורה על ביטול חיוב רטרואקטיבי במיסי יבוא.

היבואן, אזרח ישראל, רכש וייבא לארץ בשנת 2010 רכב מסוג BMWדרך חברת מכוניות בארה"ב. לטענתו, בתמורה לרכב שילם סכום העומד על 41,117 דולרים, כפי שמופיע גם בשטר המכר של הרכב. בעת שחרור הרכב בנמל אשדוד, קיבל היבואן את אישור בית המכס כי ערך העסקה קביל והמחיר ששולם תואם את מחירי מדינת המוצא.

אף על פי כן, בשנת 2016 קיבל היבואן הודעת גרעון מטעם הרשות, בה נמסר כי חקירה שערכה הרשות העלתה כי בניגוד להצהרותיו, מחיר העסקה הינו 63,000 דולרים. על כן, התבקש היבואן לשלם גרעון על סך 152,774 ₪ הכולל את מס הקניה, ריבית והצמדה וקנס פיגורים.

לאחר קבלת הודעת הגרעון נחקר היבואן על-ידי חוקר מכס, אשר אימת את היבואן עם העברות כספים שבוצעו לספק הרכב, האחת בסך 42,000 דולר והשנייה בסך 21,000 דולר. הכספים הועברו מחשבון החברה של אבי היבואן. בחקירתו טען היבואן כי העברת הכספים השנייה נעשתה על-ידי אביו וללא ידיעתו. ניסיונו של חוקר המכס לחקור את אבי היבואן העלה חרס בידיו לאחר שהאחרון הוגדר כחולה אלצהיימר.

בבית המשפט טען היבואן כי מחיר הרכב נותר כפי שהופיע בשטר המכר. לדבריו, מחיר הרכב, תוך התחשבות במצבו והוצאות השחרור, גבוה מהמחיר הנקוב במחירון "יצחק לוי", וכי דרישת הרשות לתשלום נוסף מעבר לאלו שבוצעו נוגדת כל הגיון כלכלי .

עוד הוסיף היבואן, כי הרשות פעלה בניגוד גמור לאמור במדריך ליבוא אישי של כלי הרכב, בכך שלא פנתה אליו טרם בחרה לשנות את מחירו המוצהר של הרכב ולא אפשרה לו להשיב על הנעשה תוך 30 יום כקבוע במדריך. לטענתו, אילו פעלה הרשות כמצופה, הייתה ניתנת לו האפשרות לשלם את המיסים הנוספים ולהשלים את העסקה, או לחילופין להחזיר את הרכב לארה"ב.

מנגד טענה הרשות, כי היבואן לא הציג כל ראיה לכך שהרכב נרכש ישירות מן החברה בארה"ב, ולמעשה היבוא התבצע בניגוד לחוק כאשר הועברו הסכומים שהוצגו בפני היבואן בחקירה, באמצעות "מאכער". כמו כן, ציינה הרשות כי תחילה המחיר ששולם עבור הרכב נראה סביר ורק לאחר החקירה, ומשהתברר כי המחיר שהוצהר אינו המחיר האמיתי, פנתה בבקשה לקבל את המכס על-פי הסמכות המוקנית לה בחוק.

על מנת לתמוך בטענותיה, הציגה הרשות את שני מסמכים המעידים על העברות הכספים לחשבונו של המאכער שטיפל ביבוא הרכב. ההעברות בוצעו כאמור מחשבון אביו של היבואן בו היה היבואן מיופה כוח, ולטענתו ההעברה השנייה, על סך 21,000 דולר, בוצעה על-ידי אביו וללא ידיעתו, עבור רכב נוסף שנרכש על-ידי משפחתו.

במהלך המשפט הוגשו מטעם הנתבעת תצהירי עדות ממנהלת תחום יבוא אישי בבית המכס אשדוד, וממי שהיה אמון על ביצוע החקירה. השניים העידו כי ממצאי החקירה העלו כי המחיר ששולם בעד הרכב, גבוה משמעותית מהמחיר שהוצהר, אך הרשות נמנעה מלהציג את חומרי החקירה בפני היבואן ואף בפני בית המשפט. לא זו אף זו, נמנעה הרשות מלמסור פרטים ליבואן ולבית המשפט באשר למועד תחילת החקירה, מתי נגבתה העדות אשר הובילה להודעת הגרעון והאם נגבתה עדות מלאה ממי שביצע את רכש הרכב עבור היבואן. בית המשפט הסביר את חשיבות המועדים, שכן אילו התבצעה החקירה זמן רב לפני משלוח הודעת הגרעון אביו של היבואן יכול היה להעיד באשר לשתי ההעברות שבוצעו ולקבל הסבר הולם.

בית המשפט ביקר את החלטת הרשות שלא לחשוף בפני היבואן ובפני בית המשפט את החומרים הקשורים לחקירה וקבע כי אי מסירת המסמכים, אשר רלוונטיים להליך המשפטי ליבואן, מהווים פגיעה בזכויותיו. לדברי בית המשפט, אילו חשבה הרשות כי מדובר בחומר חסוי, הייתה יכולה להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט אשר היה בוחן את מהות החומרים ומקבל החלטה. בית המשפט ציין שכאשר בעל דין נמנע מהצגת ראייה שהיא לטובתו, קיימת חזקה הפועלת לרעתו.

עוד קבע בית המשפט, כי המעשה של הרשות הוא מעשה מנהלי, וככזה בית המשפט יטה להתערב בו רק במקרים חריגים. כמו כן, נקבע כי  בטרם קבלת ההחלטה על הרשות לאסוף נתונים, לבחון את אמינותם ולבחון האם מדובר בנתונים וראיות מספקים ומשמעותיים כדי לתמוך בהחלטה.

בית המשפט קבע, כי זימון היבואן לחקירה פלילית באזהרה מבלי לחשוף בפניו את חומרי החקירה, מהווה מקרה חריג ופסול. כמו כן, הרשות הפרה את חוק מס קניה ופגעה בזכות השימוע של היבואן כאשר לא נתנה לו אפשרות שימוע והזדמנות להעלות את טענותיו בכתב טרם הוציאה את הודעת הגרעון. על האמור הוסיף בית המשפט, כי במידה והרשות הייתה מוסרת ליבואן את חומרי החקירה שבגינם ניתנה הודעת הגרעון, בטרם נחקר באזהרה ואף לאחר מכן, יכול היה היבואן לתת את הסבריו מבלי להידרש ללחץ של חקירה פלילית, הנערכת 4 שנים לאחר זמן יבוא הרכב, וכאשר הוא נדרש להשיב למסמכים ספציפיים.

במהלך המשפט נבחנה גרסת היבואן לקיומן של שתי ההעברות הבנקאיות, לפיה ההעברה השנייה נועדה לרכישת כלי רכב נוסף לאחייניתו, ובחר לקבלה. בית המשפט גרס כי אין הגיון לשלם ל-"מאכער" בשתי הפקדות שונות ושאילו היה בכוונת היבואן להסתיר את התשלום השני, יכול היה להשתמש בצד ג' לצורך העברתו ללא כל רישום מצידו.

לאור האמור, בית המשפט קיבל את בקשת היבואן והורה לרשות המיסים לבטל את החיוב במס ואת הקנסות. כמו כן, בית המשפט חייב את הרשות בהוצאות ושכר טרחה של עו"ד בסך 15,000 ₪.

פסק דין תא (רמ') 45331-05-16, ניתן ביום 12 ביוני 2019 בבית משפט השלום ברמלה מפי כב' השופט הבכיר זכריה ימיני.

 

 

*             *             *

 

 

 

 

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 

 

 

 


 

גם לרשות קיימות חובות כלפי האזרח

 

עו"ד גיל נדל


פעמים רבות, במהלך התנהלות שוטפת מול רשויות השלטון, נתקלים יבואנים ויצואנים בהחלטות בלתי מבוססות ובלתי מנומקות של הרשויות, כמו: "בקשתך נדונה ונדחתה", "לפי המידע שברשותנו הנך נדרש ל..."התנהלות זאת אינה תקינה מבחינת דיני המשפט המינהלי. מסתבר שלרשויות השלטון יש חובות כלפי האזרח: חובת ההגינות, חובת ההנמקה, החובה לשמוע את האזרח ועוד.

חובת ההגינות

"היחיד והשלטון אין הם שווי-זכויות, אין הם שווי-כוחות ואין הם שווי-מעמד", כתב שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, בפסיקת בג"צ שהתייחסה לאגף המכס והמע"מ. "...השלטון מחזיק בידו רוב כוח, רוב עוצמה ורוב עושר, עד שהיחיד - יהיו כוחו, עוצמתו ועושרו רבים ככל שיהיו - לא ישווה לו ולאידמה לו". מסיבה זו, הדגיש השופט חשין, חלה על הרשויות חובת ההגינות.

קבלת החלטה על בסיס תשתית עובדתית מתאימה

החלטת הרשות חייבת להתבסס על תשתית עובדתית מתאימה, והיא אינה יכולה להתקבל על סמך נתונים חלקיים ובלתי מספקים. "החלטתה שלרשות סטטוטורית", קבע בג"צ בעתירה נגד שר המשפטים, "...חייבת להישען על נתונים בדוקים היכולים לשמש תשתית סבירה להחלטתה ומבססים אותה...". "בחינה נכונה ומקצועית של העובדות היא לב לבה ומהותה של תקינות קבלת ההחלטה המינהלית", קבע בית משפט מחוזי בתביעה נגד שר המסחר והתעשייה.

זכות עיון במסמכי הרשות

זכותו של כל אזרח לעיין במסמכי הרשויות (אלא אם הדבר פוגע באינטרס ציבורי חשוב). בפסק דין תקדימי שנתן בשנת 2004 בית המשפט העליוןנקבע כי זכות העיון של הנישום במסמכי רשות המס ששימשו להחלטה נגדו הינה כלל מחייב, וכי רק במקרים חריגים (כגון חשש לשיבוש הליכי חקירה) לא ייחשף החומר בפני האזרח. נקבע שם, בין היתר, כי "הנחת המוצא היא כלל הגילוי... החיסיון אינו מיועד להקנות יתרון טקטי לרשות המס במחלוקתה עם האזרח".

קבלת מידע מהרשות

באמצע שנת 1999 נכנס לתוקף חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, המעגן את זכותו של כל אזרח ותושב ישראל לקבל מידע המצוי בידי רשויות ציבוריות בישראל. מדובר ב"כל מידע המצוי ברשות ציבורית, והוא כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב". הגדרת "רשות ציבורית" כוללת רשימה ארוכה מאד. לדוגמא: ממשלה ומשרדי ממשלה, רשויות מקומיות, הכנסת, ועוד.

 על מנת לקבל את המידע צריך המבקש להגיש בקשה לממונה על חופש המידע. המבקש אינו חייב לציין מדוע הוא מבקש את המידע.

 קיימים חריגים לחובתה של הרשות למסור מידע. למשל: כאשר על הרשות מוטלת חובת סודיות כלפי גורם אחר, כאשר גילוי המידע מהווה פגיעה בפרטיות ועוד. הרשות רשאית לסרב למסור מידע בדבר דיונים פנימיים ועוד.


 
החלטה של הרשות שלא למסור מידע אינה סוף פסוק בענין. ניתן לערער על החלטת הרשות בפני בית המשפט. למי שמורגל באכזבות מבתי המשפט נספרכי תמונת המצב בענין חופש המידע הינה ורודה למדי: הנסיון מלמד כי בתי המשפט מפרשים בליברליות את החוק, ונוטים ככל האפשר, לתמוך בזכות לקבל מידע. כמו כן, החלטות בתי המשפט ניתנות די מהר, באופן יחסי. 

כך למשל, טיפלנו בעבר בבקשה מצד לשכת המסחר תל אביב לקבל מידע אודות אופני טיפול משרד הבריאות ביבוא מזון רגיש.

נציין כי קבלת המידע מהרשות אפשרית לא רק בהליכים על פי חוק חופש המידע כי עם גם במסגרת הליכים אזרחיים שבהם הנישום מתדיין עם הרשות. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שאושר בחלקו בבית המשפט העליון, נקבע כי יבואן זכאי לקבל מרשות המכס מידע בדבר סיווגם של מוצרים שיובאו בעבר על ידי יבואנים אחרים. בית המשפט קבע כי אופיו של המידע המבוקש מצדיק את גילויו, שכן אופן סיווגו של מוצר כזה או אחר אינו מידע חסוי.  עוד נקבע בעבר, על ידי בית המשפט העליון, כי נישום זכאי, בנסיבות מסוימות, לקבל מידע על שומות שהוצאו לנישומים אחרים.

החובה לנמק

רשויות השלטון חייבות לנמק את החלטותיהן, ואינן יכולות לצאת ידי חובה בהחלטות סתמיות. בג"צ קבע כי חובת ההנמקה חלה לא רק על בית המשפט, אלא עלרשויות מינהליות באשר הן. 

בית המשפט מתח בעבר ביקורת קשה על רשות המכס, שהטילה היטל בלא לנמק אותו במידה מספקת: "...המשיב (=רשות המכס) נהג במקרה זה בצורה הראויה לביקורת רצינית, שכן בהחלטתו על הטלת ההיטל הוא לא ציין את הבסיס החוקי להטלת ההיטל ולא את דרך החישוב, ובכך העמיד את המערערת במצב "קפקאי" שעליה להתגונן בפני חיוב שמהותו כלל אינה ברורה".

החובה לקיים שימוע

אחת החובות החשובות של רשות שלטונית היא החובה לשמוע את האזרח לפני קבלת החלטה שפוגעת באינטרס מוגן שלו (זכויות קניין, חופש העיסוק ועוד). 

הנה דברים שאמר בית המשפט העליון כשקיבל את ערעורה של חברה בענין זה: "...היות שההחלטה לחלט את הטובין פוגעת בקניינן... קמה להן הזכות להישמע בפני המכס בטרם תתקבל החלטת החילוט, ומנגד מוטלת על המכס החובה לאפשר להן לממש זכות זו".


אז אם קיבלתם החלטה לא מנומקת - דרשו את הנימוקים. החלטת הרשות נראית בלתי מבוססת? בקשו לעיין בחומר העובדתי. אתם סבורים שיש לכם מה לומר בענין ושאי שמיעתכם עלולה לפגוע בכם? דרשו מהרשות לשמוע אתכם. יש לרשויות השלטון חובות כלפיכם, ומותר לכם לעמוד על כך שהן ימולאו.

 

 

*             *             *

 

 

 

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 

 

 

 

 


 

בית המשפט: יש מקום להעדפת תוצרת הארץ במכרזים להפעלת קווי תחבורה ציבורית

עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זייתון, אור לבארד

פתח דבר

עניינה של סקירה זו בשלוש עתירות מנהליות שהוגשו לבית המשפט על ידי חברות העוסקות ביבוא והרכבת אוטובוסים. העתירות הוגשו כנגד החלטת ועדת המכרזים של משרד התחבורה ומשרד הכלכלה בה נקבע כי תינתן העדפה במכרזים להקצאת רישיונות להפעלת קווי תחבורה ציבורית למציעים אשר יתחייבו לרכוש אוטובוסים המיוצרים בחלקם בארץ. העתירות מתחלקות לשתיים, על פי האחת, שהוגשה על ידי שרותי אוטובוסים מאוחדים נצרת וצ'יינה מוטורס ("היבואנים") המתמחות ביבוא אוטובוסים המורכבים במלואם מחוץ לישראל, נטען כי ההעדפה לתוצרת הארץ שניתנה במכרזים המדוברים בלתי חוקית ומופרזת וכי יש לבטלה, ומנגד, על פי השנייה שהוגשה על ידי חברת הארגז תדיטל אוטומוטיב המתמחה בהרכבת אוטובוסים בארץ, נטען כי ההעדפה שניתנה איננה מספיקה.

עובדות המקרה

במסגרת המאמץ לפתיחת ענף התחבורה הציבורית לתחרות, הוחלט עוד בשנת 1997 על הקצאת רישיונות להפעלת קווי שירות בתחבורה הציבורית באמצעות הליכים תחרותיים פומביים. בשנת 2002 החל משרד התחבורה לפרסם מכרזים להקצאת רישיונות להפעלת קווי תחבורה ציבורית באשכולות גיאוגרפיים שונים. תחילה לא כללו המכרזים הוראות בדבר העדפת תוצרת הארץ או חובת רכש גומלין (רכישה של יצרנים זרים מוצרים תוצרת הארץ), אולם בשנת 2011 בעקבות דרישת משרד הכלכלה, נכללה הוראה בדבר חובת שיתוף פעולה תעשייתי - רכש גומלין.

בהמשך נוספה למכרזים הוראה בדבר חובת שיתוף פעולה תעשייתי, אשר חייבה את המשתתפים במכרז אשר הצהירו כי בכוונתם לרכוש אוטובוסים שהורכבו בחו"ל, להמציא התחייבות של היצרן מחו"ל לבצע רכש גומלין בישראל. הוראה זו עוררה מחלוקת בין משרד הכלכלה ומשרד התחברותה ובמרכזה שאלת נחיצות ההוראה במכרזים. נוכח המחלוקת, התקיים דיון בפני המשנה ליועץ המשפטי למדינה ובעקבותיו נכתבה חוות דעת מיום 21.1.2019 המחייבת את המדינה.

בחוות הדעת נדונה בין היתר, השאלה האם מוסמכת המדינה לכלול במכרזים הוראות בדבר העדפת תוצרת הארץ וחובת שיתוף פעולה תעשייתי ונקבע כי במסגרת המכרזים על המדינה לשקול בראש ובראשונה שיקולים תחבורתיים, שעניינם הבטחת אספקת שירותי תחבורה איכותיים ובמחיר נמוך לטובת הנזקקים לשירותי התחבורה הציבורית. יחד עם זאת, לאור הענקת תמיכה כספית מטעם המדינה למפעילי התחבורה הציבורית, היא רשאית לשקול שיקולים שעניינם העדפת תוצרת הארץ ורכש גומלין אך מבלי לכלול אותם כתנאי סף במכרז.

בהתאם לחוות הדעת, ביטלה ועדת המכרזים את דרישת הסף להעדפת תוצרת הארץ ורכש גומלין ובמקומה הוחלט כי מציע במרכז שיתחייב להרכיב לפחות 30% ממצבת האוטובוסים תתווסף בין חצי נקודה לנקודה במסגרת הניקוד במכרז.

טענות הצדדים

לטענת חברת הארגז תדיטל אוטומוטיב, בהוראות המחייבות ביצוע רכש גומלין יש תועלת רבה למשק, וביטול הוראות אלו יביא לקריסת מפעלי ההרכבה הישראלים. בנוסף נטען על ידי החברה כי לאוטובוסים המורכבים בארץ ישנה עדיפות טכנית, מבחינת הרעש וצריכת דלק על פני האוטובוסים המורכבים בחו"ל. לטענות החברה הצטרפו גם התאחדות התעשיינים והסתדרות העובדים הלאומית.

מצד היבואנים נטען בין היתר, כי ועדת המכרזים לא בחנה את השאלה החוקתית האם יש מקור חוקי המסמיך לפגוע בשוויון ובחופש העיסוק והקניין של יבואני האוטובוסים. נוסף על כך נטען, כי לא ניתן להטיל חובות על יבואני אוטובוסים משום שאלו לא מהווים צד לחוזה בין המדינה לחברות התחבורה. מעבר לכך נטען בצירוף חוות דעת תומכת כי הצבת חסם יבוא מהסוג אותו קבעה הועדה פוגע במשק ומוביל לעליית מחירים. כמו כן נטען על יד היבואנים כי המימון הממשלתי אותו מעניקה הממשלה למפעילות התחבורה הציבורית לא מתיר הטלת חובות לרכש גומלין או קביעת הוראות במכרז באשר להעדפת תוצרת הארץ.

מצד המדינה נטען כי התנאים להענקת מימון ממשלתי רחבים ועל כן באפשרותה לכלול במכרז חיוב לבצע רכש גומלין או העדפת תוצרת הארץ. עוד טענה המדינה כי ההוראות שנקבעו הן הוראות מאוזנות וסבירות, אשר אינן פוגעות בשוויון או בזכויות יסוד.

הדיון משפטי

לצורך הכרעהבסוגיות בחן בית המשפט האם הוראות חוק חובת המכרזים ותקנותיו חלות על התקשרות המדינה עם חברות התחבורה המשתתפות במכרז.

בית המשפט קבע כי לאור החשיבות העצומה שיש לשירות התחבורה הציבורית בארץ בהיותו מסייע לקידום השיוון, צמצום כלי הרכב בכבישים, חיזוק הבטיחות בכבישים וצמצום הפערים בפריפריה, יש לקיים הליך תחרותי אשר יבטיח כי הליך הבחירה יהיה שוויוני וכי הפעלת התחבורה הציבורית תעשה תוך שמירה על רמת שירות גבוהה ומחירים מוזלים.

עוד קבע בית המשפט כי ההליך התחרותי אותו מקיימת המדינה במסגרת המכרז עונה על מאפייני ההליך המכרזי וכי אין מקום לקבוע ולצמצם את חוק חובת המכרזים כך שלא יחול על מכרז זה. יחד עם זאת, הדגיש בית במשפט כי על מנת שיכול חוק חובת המכרזים על המכרז יש לקבוע כי ההתקשרות אותה מבצעת המדינה עם המפעילות הינה בגדר "עסקה" כאמור בחוק.

לטענת המדינה, הליך המכרז אינו בגדר עסקה אלא שימוש בסמכות שלטונית להקצאת רישיונות. בית המשפט השיב בביטול לטענה זו וקבע כי להליך התקשרות המפעילות עם המדינה ישנו מאפיינים ברורים של עסקה בין היתר בשל הכספים הרבים שמשקיעה המדינה בהפעלת קווי תחבורה ציבוריים והעניין הרב שהיא מגלה בזהות הזוכים בהליך ובאיכות השירות אותו הם מעניקים.

בית המשפט הוסיף לדון בטענות שהשמיעו הצדדים וקיבל את עמדת המדינה לפיה בשל המימון הממשלתי שמעניקה המדינה למפעילות היא רשאית לכלול הוראות שתכליתן לקדם את החלטת הממשלה בדבר העדפת תוצרת הארץ במכרזים. לדברי בית המשפט, המשק העולמי הפך לגלובלי, והמשק הישראלי נפתח יותר ויותר לתחרות, אשר ממנה נהנה הצרכן הישראלי והמשק כולו. אף על פי כן, אין על המדינה לחדול משאיפתה לעודד את התעשייה המקומית. שאיפה זו היא שאיפה לגיטימית, אשר נמצאת עמוק בתוך מתחם שיקול הדעת של הממשלה. ועל כן אין מקום להתערב בה.

כמו כן, דחה בית המשפט את הטענות לפיהן העדפה כלשהי של תוצרת הארץ פוגעת בזכויותיהם החוקתיות של יבואני האוטובוסים ושל המפעילים שבוחרים להשתמש באוטובוסים שהורכבו בחו"ל.

עת"מ 9395-05-19 הארגז תדיטל אוטומוטיב בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ואח'., בפני כבוד השופט אברהם רובין. ניתן ביום 22 יולי 2019

 

 

 

*             *             *

 

 

 

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 

 


נדחתה ייצוגית בענין ייחוס סגולות ריפוי למזון

עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, אור לבארד

 

עניינה של סקירה זו בתביעה ייצוגית על סך 7,000,000 ₪ כנגד חברת ניצת הדובדבן בע"מ (להלן: "היבואנית"), בגין ייחוס סגולות רפואיות למוצרי מזון ותוספי תזונה שמיובאים ונמכרים על ידה.

היבואנית אשר לדבריה מתמחה למעלה מ-20 שנה ביבוא ומכירת מוצרי מזון מיוחדים בעלי קונוטציה בריאותית כגון מזונות מן הטבע, מזונות אורגניים, דגנים מלאים וכדומה, נתבעה על ידי צרכן אשר ביקר באחד מסניפי היבואנית ורכש מספר מוצרים לו ולאביו לטיפול בליחה ובעיות לב. לדברי הצרכן, המוצרים נרכשו לאחר ששלטים שהוצבו בחזית מדף המוצרים וכן נטורופטית שעבדה במקום, הבטיחו כי למוצרים סגולות בתחום הריפוי, המניעה והטיפול במחלות שונות. על המוצרים שנרכשו לטיפול בבעיות לב וטיפול בליחה, נכתב הן באתר והן בעלוני החברה כי למוצרים סגולות רפואיות שונות. כך לדוגמה פרסמה היבואנית על אחד ממוצריה כי הוא נועד לטיפול ולמניעת מחלות לב 14 וכלי דם, הפרעות בקצב הלב, ויתר-לחץ דם. נוסף על כך, פרסמה היבואנית התוויות רפואיות לכל אחד  ממוצריה בהתאמה.

לטענת הצרכן, לאחר שיחה עם חבר קרוב הבין כי לא ניתן לטפל בליחה ובעיות לב בעזרת חומרים דוגמת "עלים" וכלל אסור לייחס למוצרי מזון סגולות רפואיות. על כן, החליט הצרכן להגיש כנגד היבואנית תובענה ייצוגית

בתביעתו, נסמך הצרכן על תקנות בריאות הציבור (איסור ייחוס סגולות ריפוי למצרך מזון), שאסורות ייחוס סגולת ריפוי למצרך מזון,  ופרסום שצריכת  מצרך מזון עשויה לרפא מחלה או למונעה. כמו כן, על פי התקנות, על היבואנית להימנע מלהזכיר בפרסום מוצריה אברים או חלקים מן הגוף.

עקב הגשת התובענה, הורידה היבואנית מן האתר את הפרסומים ובהם ייחוס סגולות רפואיות בטענה כי הדברים פורסמו באתר זמני בלבד ולא נמצאים באתר הקבוע. נוסף על כך, הורידה היבואנית מן הסניף בו רכש הצרכן את השילוט המוזכר מן המדפים תוך מתן הסבר לפיו השלטים נתלו בניגוד לאמור בחוק בשל בפעולה עצמאית של אחת מן עובדות המקום.

לאחר שבית המשפט קבע כין אין חולק על כך שהיבואנית הפרה בפרסומיה את האמור בחוק, התמקד הדיון בבית המשפט בשאלת ההוכחה, כאשר על הצרכן היה להוכיח במסגרת התביעה את היקף הנפגעים מפרסומי היבואנית ואת הנזק שנגרם להם.

לשם כך, השתמש הצרכן בסוקר מומחה שבחן צרכנים שונים שנחשפו ושלא נחשפו לפרסומי היבואנית במהלך רכישת מוצרי החברה, וכיצד השפיעו פרסומים אלו על החלטתם. על פי תוצאות הסקר, 55% מרוכשי תוספי התזונה ציינו כי פרסומי היבואנית השפיעו במידה רבה על החלטתם לרכוש את המוצרים, ואולם, היבואנית מצאה כשלים רבים שנעשו בזמן עריכת הסקר לרבות מספר משתתפים נמוך מן הרגיל לסקרים מסוג זה ובחירת משתתפים שגויה. בית המשפט קיבל בעניין זה את טענת היבואנית וקבע כי לא עלה בידי הצרכן להוכיח את היקף הנפגעים מפרסומי היבואנית.

במסגרת טענותיו, הוסיף הצרכן כי לחברי הקבוצה נגרם נזק בשל פגיעה באוטונומיה, דהיינו שהיבואנית פגעה בפרסומיה בכוח הבחירה של הצרכנים. בית המשפט דחה טענה זאת וקבע כי כדי להוכיח קיומו של נזק עקב פגיעה באוטונומיה, יש להוכיח תחושות של עלבון, כעס ותסכול ברמה המצדיקה פיצוי וכי הצרכן לא הצליח להוכיח את האמור בעזרת הסקר שהגיש לבית המשפט.

 

בסיכומו של דבר, בית המשפט דחה את התובענה. לדבריו, הצרכן לא עמד ברף ההוכחה הדרוש על מנת להוכיח את היקף הנפגעים ואת הנזק שנגרם להם. בנוסף לדחיית התובענה, חייב בית המשפט את הצרכן לשלם  לנתבעות שכ"ט עו"ד בסך 11,700 ₪  ועוד הוצאות המומחה מטעם הנתבעות.

ניתן ביום 4 ביוני 2019, בבית המשפט המחוזי בחיפה מפי כבוד השופט ד"ר מנחם רניאל.

 

 

 

*             *             *

 

 

 

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.

 

 

 


 

מה חדש החודש?

 

 

ענייני מכס ורגולציה

 

·     משרדנו מטפל בבקשת אימות מקור מול רשות המכס בארה"ב בנוגע למוצרי פלסטיק ישראליים.

·     משרדנו מלווה יבואן ישראלי של מוצרי טקסטיל במסגרת חקירת מכס ודרישות גרעון.

·     משרדנו הגיש בקשה לקבלת מידע מוקדם (Pre rulling) מרשות המכס באשר לאופן סיווגם של חלקי דגים.

·    משרדנו מטפל מול רשות המכס בבקשת יבואן לפתיחת תיק מזכירות של פרויקטים לייצור חשמל.

·      משרדנו מייעץ לחברה ישראלית בענייני פיקוח על יצוא בטחוני של ידע.

בתי משפט

·    משרדנו הגיש תביעה משפטית בשם יבואן משחקים וצעצועים בעקבות מחלוקת סיווג מול רשות המכס בעניין משחקים וצעצועים שונים המיובאים על ידו.

·     נחתם הסכם פשרה בין יבואן צעצועים, לקוח משרדנו, לבין רשות המכס, במסגרתו ויתרה רשות המכס על כמחצית הגרעון שנדרש מן היבואן.

כנסים

·     בתאריך 18.9.19 התקיים במשרדנו מפגש שולחן עגול לסוכני המכס בנושאי חידושי פסיקה עדכנים בענייני מכס.