גיל נדל משרד עורכי דין

 

גליון מספר 5 - ינואר 2004

עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 135 – סיון תשע"ח – יוני 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 134 – אדר ב' תשע"ט – מרץ 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 133 – אדר א' תשע"ט – מרץ 2019.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 132 – חשון תשע"ט – אוקטובר 2018.
עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 130 – סיון תשע"ח – מאי 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 129 – ניסן- תשע"ח – מרץ 2018.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 128 – שבט תשע"ח – ינואר 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 127 – חשון תשע"ח – נובמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 126 – תשרי תשע"ח – ספטמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 125 – אב תשע"ז – אוגוסט 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 124 – ניסן תשע"ז – אפריל 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 123 – שבט תשע"ז – פברואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 122 – שבט תשע"ז – ינואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 121 – חשון תשע"ז – נובמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 120 – אלול תשע"ו – ספטמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 119 – אב תשע"ו – אוגוסט 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 118 – תמוז תשע"ו – יולי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 117 – סיוון תשע"ו – יוני 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 116 – אייר תשע"ו – מאי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 115 – ניסן תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 114 – אדר ב תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 113 – אדר תשע"ו – מארס 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 112 – טבת תשע"ו – פברואר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 111 – כסלו-טבת תשע"ו - דצמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 110 – חשון-כסלו תשע"ו - נובמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 109 – תשרי-חשון תשע"ו - אוקטובר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 108 – אב-אלול תשע"ה - אוגוסט 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 107 - תמוז תשע"ה - יולי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 106 - ניסן תשע"ה - מאי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 105 - ניסן תשע"ה - אפריל 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 104 - ניסן תשע"ה - מרץ 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 103 - אדר תשע"ה - פברואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 102 - שבט תשע"ה - ינואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 101 - טבת תשע"ה - דצמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 99, אלול תשע"ד - ספטמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 98, אלול תשע"ד - אוגוסט 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 97, אב תשע"ד - יולי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 96, תמוז תשע"ד - יוני 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 95, סיון תשע"ד - מאי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 94, אייר תשע"ד - אפריל 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 93, אדר ב' תשע"ד - מרץ 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 92, אדר א' תשע"ד - פברואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 91, שבט תשע"ד - ינואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 90, טבת תשע"ד - דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 89, כסלו תשע"ד - נובמבר דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 88, חשון תשע"ד - אוקטובר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 87, תשרי תשע"ד - ספטמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 86, אלול תשע"ג - אוגוסט 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 85 - אב תשע"ג - יולי 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 84, תמוז תשע"ג - יוני 2013
הודעה חשובה ללקוחות המשרד וידידיו + גליון מס' 83 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם"
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 82, אייר תשע"ג - אפריל 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 81, ניסן תשע"ג - מרץ 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 80, אדר תשע"ג - פברואר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 79, שבט תשע"ג - ינואר 2013
גיליון מס 78 דצמבר 2012
גיליון 77 נובמבר 2012
גיליון 76 אוקטובר 2012
גיליון 75 ספטמבר 2012
גיליון 74 אוגוסט 2012
גיליון 73 יולי 2012
גיליון 72 יוני 2012
גיליון 71 מאי 2012
גיליון 70 אפריל 2012
גיליון מס' 69- מרץ 2012
גיליון 68 פברואר 2012
גיליון מס' 67 - ינואר 2012
גיליון מס' 66- דצמבר 2011
גיליון מס' 65- אוקטובר 2011
גיליון מס' 64 - ספטמבר 2011
גיליון מס' 63 - אוגוסט 2011
גיליון מס' 62 - יולי 2011
גיליון מס' 61 - יוני 2011
גיליון מס' 60 - מאי 2011
גיליון מס' 59 - אפריל 2011
גיליון מס' 58 - מרץ 2011
גיליון מס' 57 - פברואר2011
גיליון מס' 56 - פברואר 2011
גיליון מס' 55 - ינואר 2011
גיליון מס' 54 - ינואר 2011
גיליון מס' 53 - נובמבר 2010
גיליון מס' 52 - אוקטובר 2010
גיליון מס' 51 - ספטמבר 2010
גיליון מס' 50 - אוגוסט 2010
גיליון מס' 49 - יוני 2010
גיליון מס' 48 - מאי 2010
גיליון מס' 47 - אפריל 2010
גליון מס' 46 - מרץ 2010
גליון מס' 45 - פברואר 2010
גליון מס 44 - ינואר 2010
גליון מס' 43 – דצמבר 2009
גיליון מס' 42 - נובמבר 2009
גיליון מס' 41 - אוקטובר 2009
גליון מס' 40 - ספטמבר 2009
גליון מס' 39 - אוגוסט 2009
גליון מס' 38 - יולי 2009
גליון מס' 37 - מאי 2009
גליון מס' 36 - ינואר 2009
גליון מס' 35 - נובמבר 2008
גליון מס' 34 - ספטמבר 2008
גליון מס' 33 - יולי 2008
גליון מס' 32 - מרץ - אפריל 2008
גליון מס' 31 - פברואר 2008
גליון מס' 30 - דצמבר 2007
גליון מס' 29 - אוקטובר - נובמבר 2007
גליון מס' 28 - ספטמבר 2007
גליון מספר 27 - אוגוסט 2007
גליון מספר 26 - יולי 2007
גליון מספר 25 - יוני 2007
גליון מספר 24 - מאי 2007
גליון מספר 23 - מרץ 2007
גליון מספר 22 - פברואר 2007
גליון מספר 21 - ינואר 2007
גליון מספר 20 - דצמבר 2006
גליון מספר 19 - אוקטובר 2006
גליון מספר 18 - אוגוסט 2006
גליון מספר 17 - יוני 2006
גליון מספר 16 - מאי 2006
גליון מספר 15 - מרץ-אפריל 2006
גליון מספר 14 - ינואר-פברואר 2006
גליון מספר 13 - דצמבר 2005
גליון מספר 12 - אוקטובר-נובמבר 2005
גליון מספר 11 - ספטמבר 2005
גליון מספר 10 - אוגוסט 2005
גיליון מספר 9 - אפריל 2005
גליון מספר 8 - נובמבר 2004
גליון מספר 7 - ספטמבר 2004
גליון מספר 6 - מרץ 2004
גליון מספר 4 - ספטמבר 2003
גליון מספר 3 - אוגוסט 2003
גיליון מספר 2 - יולי 2003
עוד בנושא

 

יבוא ויצוא-ומה שביניהם

עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי

 


תוכן הענינים
 

תביעות נזיקין                 פיצויים בגין נזקי השביתה במשק - עדכון
משפט ימי על חשיבות הביטחון והיציבות בסחר הבינלאומי - פסק דין חדש של בית המשפט העליון
מסים עקיפים - הישבון הישבון על יבוא מוחזר לא יינתן כאשר היבואן מכר את הסחורה והיא הוחזרה לחו"ל ע"י גורם אחר
הסכמי הסחר יצוא מהשטחים ומרמת הגולן לקהילייה האירופית - יש פתרון!
מחסומי סחר בלתי מכסיים חיטוי וסימון אריזות עץ - דרישות חדשות   

  

דבר המערכת

 

לציבור העוסקים בסחר בינלאומי,

אנו שמחים לשוב אליכם עם גליון נוסף של "יבוא ויצוא ומה שביניהם", הכולל התייחסות לנושאים מגוונים.

השביתה במשק הסתיימה, סוף סוף, והותירה אחריה כעסים, תסכולים ו... נזקים. בגליונות מס` 2 ו - 4 של "יבוא ויצוא" התייחסנו לשאלה האם תעשיינים, יצואנים ויבואנים יכולים לתבוע גופים שובתים בגין נזקים השביתה (ניתן להוריד את הגליונות הקודמים באתר האינטרנט שלנו).

 לאחרונה, התייחס בית הדין הארצי לאחד מאירועי השיא של השביתה - השבתת הנמלים בעקבות הכנסת אוניה למספנות ישראל. הערת אחת של בית הדין הארצי באותו ענין ראויה לתשומת לב מרובה, ואנו מנתחים אותה עבורכם.

יתר המאמרים נוגעים לעניינים הקלאסיים של משפט הסחר הבינלאומי - משפט ימי, מסים עקיפים, והוראות הקשורות לאריזת טובין ליצוא.

אנו מקווים שתמצאו ענין בגליון זה.

קריאה נעימה,                        

המערכת.

 

 

  תביעות נזיקין

פיצויים בגין נזקי השביתה במשק - עדכון

רקע:

ביום חמישי, ה - 13.11.03, פרצה שביתה כללית בנמלי חיפה ואשדוד בעקבות פריקת אוניה ברציף של מספנות ישראל. ביום ראשון, ה - 16.11.03, הגישו רשות הנמלים, איגוד לשכות המסחר והתאחדות התעשיינים, בקשה לבית הדין לחייב את ההסתדרות להפסיק את השביתה. בין הדין דן בענין בדחיפות, ונתן את החלטתו ביום 17.11.03.

ההחלטה:

בית הדין הארצי הורה להסתדרות להקפיא את הליכי השביתה, והורה לעובדי רשות הנמלים לחזור לעבודה בו ביום. בית הדין אף הורה לעובדים לעשות מאמץ מיוחד על מנת להתגבר על הפיגורים שבפריקת האוניות העוגנות בנמלים.

בד בבד, הורה בית הדין לממשלה להקפיא את ההליכים הקשורים לשינוי המבני בנמלי הים, ולהקפיא את ההיתר שניתן למספנות ישראל לספק שירותי פריקה, טעינה והחסנה בשטחן, וזאת עד לגיבוש הסכמה במסגרת מו"מ בין הממשלה להסתדרות.

איך ההחלטה קשורה לשאלת הפיצויים בגין נזקי השביתה במשק?

פסקה אחת מההחלטה תסביר את הכל:

בסעיף 4 להחלטה, לאחר שציין את דבריו של עודד טירה, נשיא התאחדות התעשיינים, בדבר הנזק הרב שהשביתה בנמלים גורמת למשק, מנמק נשיא בית הדין, השופט אדלר, מדוע הורה להסתדרות להקפיא את הליכי השביתה:

"עם כל ההבנה לחששם ולזעמם של עובדי הנמלים אשר צפו בכניסת האוניה לרציף מספנות ישראל, לא היתה הצדקה לשביתה בת ארבעה ימים. אין כל פרופורציה בין הנזק והפגיעה שנגרמו לעובדים על יד הכנסת האוניה לבין הנזק שנגרם למשק בגין השביתה"

מעניין מאד. בית הדין הארצי קובע,בדרך אגב, שלא היתה הצדקה לשביתה בנמלים. ממש כך. למעשה, השופט אדלר מבסס כאן, אולי בלי כוונה, עילת תביעה כנגד ההסתדרות והועדים בגין הנזקים שנגרמו עקב פעולתם האגרסיבית והבלתי פרופורציונית במסגרת השבתת הנמלים. הרי ברור, לפי פסק הדין בעניין מפעלי רכב אשדוד בע"מ נ` ציזיק (שסקרנו אותו בגליונות הקודמים), שגם לשביתה יש כללים, ואם פעולת השביתה היא בלתי מידתית וחסרת פרופורציה, השובתים עשויים לחוב אישית בנזיקין (גם אם השביתה חוקית).

אז מי שרוצה להגיש תביעה בגין נזקי השביתה בנמלים - הדרך סלולה עבורו. אולם לא רק זה. נכון שדבריו של השופט אדלר התייחסו למקטע אחד של השביתה הארוכה - השבתת הנמלים, אולם הסכר כבר נפרץ, וכעת נכון יהיה לבחון האם היתה פרופורציה בין הנזק והפגיעה שנגרמו לעובדי המדינה ששבתו, ובין הנזק שנגרם למשק כתוצאה מהשביתה. התקדים כבר קיים 

בש"א 511/03 רשות הנמלים ואח` נ` הסתדרת העובדים החדשה, החלטה מיום 17.11.03.

 

 לראש העמוד


  

    משפט ימי - על חשיבות הביטחון והיציבות בסחר הבינלאומי   

פסק דין חדש של בית המשפט העליון

מבוא

אין ספק, טחנות הצדק טוחנות לאט, אבל טוחנות. למעלה מעשר שנים חלפו מאז התמוטטותן של קבוצת חברות שהיו בשליטת רובי אסא, וסוף סוף מגיעים אלינו פסקי הדין של בית המשפט העליון שדנו בערעורים הקשורים להתמוטטות החברות. מלבד הכרעה בסכסוך גופו, מספקים לנו פסקי הדין קביעות חשובות בשאלות עקרוניות במשפט הימי ובדיני הסחר הבינלאומי.

הסנונית הראשונה היתה בפסק הדין מלפני כשנתיים, בערעור בענין טרנס כלל (ע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ` מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ ואח`, מיום 16.12.01). באותו ענין, נדונה, בין היתר, שאלת אחריותו של סוכן המכס כלפי המחזיק בשטר מטען מקורי, לאחר שסוכן המכס השתתף בשחרור המטען שלא כנגד שטר המטען המקורי. בצד מספר קביעות עקרוניות וספציפיות, קבע בית המשפט העליון את הכלל הבא:

"סוכן מכס אינו פועל בחלל הריק. הוא מודע לנורמות הקיימות בענף, לנוהגים, לכך שזכויות צד ג` אמורות להפגע במידה הוא אינו נוהג בנאמנות וביושר, לכך שהמדובר בסחר בינלאומי. גם הוא יכול להעלות על הדעת את הנזק המסחרי-כלכלי העלול להגרם לא רק לצד קרוב או רחוק אלא גם למדינה, אם יצא הקול שאינה מקפידה לשחרר שחרור טובין לפי הוראות הדין ושטרי המטען, ובניגוד לנוהגי שחרור נורמטיביים ידועים. על הסדרים בינלאומיים יש להקפיד הקפדת יתר, באשר הם אמורים להביא בטחון במסחר הבינלאומי, בקשר בין האנשים והמדינה, ולשמור על זכויות הצדדים. אין ליצור בהם הסדרים "פנימיים" לא בטוחים, ללקוחות מועדפים, שסיכון רב בצידם. הסדרים אלו אינם ידועים לכל הצדדים לעיסקה, וספק אם היו מקובלים עליהם אילו ידעו עליהם בזמן אמת."

פסק הדין שלפנינו, מחודש יולי האחרון, דן בשאלה ראשונית עוד יותר - שאלת אחריותו של המוביל הימי כלפי מחזיק בשטר המטען, לאחר שהמוביל הימי לא נקט בזהירות הראויה, ואיפשר מסירת מטענים שלא כנגד שטר המטען המקורי. לכאורה, שאלה פשוטה ובנאלית לגמרי, שהרי כשמדובר בשטר מטען ימי סחיר, חובתו הבסיסית של המוביל הינה למסור את המטען אך ורק למחזיק בשטר מטען מקורי ששמו מצויין בשטר הטובין כנשגר או ששטר המטען הוסב אליו כדין. ואולם עובדות המקרה שלפנינו הפכו את הענין לסבוך הרבה יותר, מה שהצריך בחינה משפטית מדוקדקת.

עובדות המקרה
חברת רם תעשיות פלדה, שהיתה חלק מקבוצת חברות בשליטת רובי אסא, רכשה בשנת 1991 שלושה מטעני ברזל מחברת איפקמטאל הפולנית. המטען נשלח בתנאי CIF משצ`צ`ין שבפולין לישראל, באמצעות מוביל ימי פולני. על גבי שטר המטען הופיע כנשגר "to order", כלומר - שטרי המטען הוסבו על החלק (בלאנקו) ועצם האחיזה בהם הקנתה לאוחז את הזכות לקבל את המטען מהמוביל.

לצורך מימון העיסקאות פנתה חברת רם לחברת רד - רוק (Red Rock, להלן: "RR") שעסקה במימון עסקאות סחר בינלאומיות. חברת RR נטלה הלוואות לצורך הענין ממספר בנקים. המשלוח הראשון מומן על ידי בנק נשיונל דה פריס - סוויס, המשלוח השני מומן על ידי בנק דרזדנר, והמשלוח השלישי מומן על ידי בנק אמרו. רלבנטיים לענייננו המשלוח הראשון והשני בלבד.

שטרי המטען המקוריים הועברו לבנקים המממנים, שהעבירו אותם, ישירות או באמצעות RR לחברה לנאמנות של בנק איגוד. תפקידה של החברה לנאמנות היה למסור את שטרי המטען המקוריים לחברת רם לצורך שחרור המטענים, אך זאת אך ורק לאחר שחברת רם תחזיר את הכספים שנטלה כהלוואה לצורך מימון רכישת המטענים.

המטען האחרון הגיע לישראל בינואר שנת 1992. בחודש פברואר 1992 פנתה RR לבנק נשיונל דה פריס - ניו יורק (להלן: "BNP") לצורך ביצוע מימון מחדש - refinancing - לעסקאות המטען הראשון והשני. BNP נענה לבקשה והעביר לבנק נשיונל דה פריס - סוויס ולבנק דרזדנר את הכספים. במקביל אישרה החברה לנאמנות ל - BNP ששטרי המטען מוחזקים אצלה עבורו.

בפועל, המטענים שוחררו מהנמל והגיעו לידיה של חברת רם מבלי שהוצגו שטרי המטען המקוריים. היתה זאת חברת ג`יי. פי. סוכן אוניות ותפעול בע"מ שפעלה כשליח של המוביל הימי הפולני והנפיקה פקודות מסירה מבלי קבלת שטרי המטען המקוריים (אם תרצו לדייק - JP פעלה כשלוחה של חברת יעקב כספי בע"מ שהיה הסוכן של המוביל הימי הפולני). המטענים הועברו לשליטתה של חברת רם, ויעדם הסופי של מטעני הברזל לא  נודע (ככל הנראה שימשו לבנייה). חברת רם נקלעה לקשיים כספיים ונכנסה להליכי כינוס נכסים, והכספים לא שולמו ל - RR.

בנסיבות אלו הגישו RR ו - BNP תביעות כנגד המוביל הימי הפולני, וביקשו לחייבו בתשלום של למעלה מעשרה וחצי מליון דולר (!) כפיצוי לנזק שנגרם להם עקב מסירת המטענים שלא כנגד הצגת שטר מטען מקורי.

עד כאן העובדות הבסיסיות, תוך שניסינו לקצר ככל האפשר.

בית המשפט המחוזי
בית המשפט המחוזי בחיפה, שאליו הוגשה תביעת הענק, דן בתחילה בתביעת RR. בית המשפט קבע שלוש קביעות עקריות וחשובות:

האחת: ל -  RR לא עומדת זכות תביעה כנגד המוביל הימי הפולני מכח שטר המטען, שכן RR לא החזיקה בשטר המטען (המחזיק בשטר המטען היה BNP, באמצעות החברה לנאמנות). 

השניה: ל - RR קמה זכות תביעה בנזיקין כנגד המוביל הימי, שכן שטר המטען נמסר ל - RR כבטוחה (משכון), והמוביל הימי גרם לכך ש - RR איבדה את הבטוחה. בית המשפט מצא שסכום המקדמה שקיבלה RR היה גבוה מסכום הפיתוי הנזיקי, ולכן לא קבע לה פיצוי נוסף.

השלישית: ל - RR היתה תרומה לכך שלא יכלה לממש את הבטוחה שנמסרה לה (שטר המטען). בית המשפט מצא שחברת RR ידעה, כבר בסוף נובמבר 1991, על בסיס מידע שמסרה לה החברה לנאמנות,

שהמטענים הוצאו מהנמל ומאוחסנים במחסני ערובה פרטיים על שמה של חברת רם. החברה לנאמנות סברה, בטעות, שחברת רם אינה יכולה למשוך את הסחורה ממחסני הערובה, אך RR חשדה שסביר מאד שחלק מהמטען אינו נמצא במחסן החל מינואר 1991. RR נמנעה בתחילה מלנקוט בצעדים משפטיים כנגד חברת רם, והעדיפה לנסות ולגבות את החוב בדרך של מו"מ. משכשלה, פנתה להליכים משפטיים.

בכל הנוגע לתביעת BNP, קבע בית המשפט המחוזי כי משהעניק BNP את המימון מחדש ל - RR הוא היה זכאי לתבוע את החזקה במטען מאת המוביל הימי. לפיכך קיבל בית המשפט את תביעת BNP וחייב את המוביל הימי הפולני בתשלום סכום של למעלה משישה וחצי מליון דולר בצירוף רבית ושכ"ט עו"ד בשעור נדיב ביותר (רבית 11% לשנה, שכ"ט עו"ד בשעור 15% מסכום פסה"ד - דהיינו כמיליון דולר).

הערעור בבית המשפט העליון
המוביל הימי הפולני ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שקיבל את תביעת BNP.

את טענות המוביל הימי ניתן לסכם כך: BNP קיבל את הזכויות מחברת RR, וזכויותיה של BNP אינן טובות מזכויותיה של RR. לפיכך, אותן טענות שיש למוביל הימי כנגד RR, עומדות לזכותו גם כנגד BNP. וביתר פירוט - כאשר BNP קיבל את שטרי המטען (פברואר 1992) כבטוחה, היתה זו כבר בטוחה חסרת ערך, שכן RR חשדה/ידעה באותו זמן שהסחורות נמסרו כבר לחברת רם.

בית המשפט העליון דחה טענה זאת, מכמה טעמים. סקירת כל הטעמים תצריך רקע משפטי ארוך, ולכן נעדיף להתרכז במה שנראה לנו כטעם מרכזי ועקרוני.

בית המשפט העליון קבע כי החבות של המוביל הימי הפולני כלפי BNP הינה חבות על פי שטר המטען כלפי מי שמחזיק בו. משמעותה של חבות זאת, לשיטת בית המשפט העליון, הינה שאין זה משנה מה הרקע שהביא להעברת שטר המטען אל אותו מחזיק. כל עוד פלוני מחזיק בשטר המטען קמה לו זכות תביעה כנגד המוביל הימי. בית המשפט הוסיף וקבע כי ערכם הכלכלי והמשפטי של שטרי המטען אינו נמוג לאחר שהמטענים נמסרו למי שאינו זכאי לקבלם.

קביעה זו, שהינה קביעה מרכזית ועקרונית, נתמכת בספרות המשפטית האנגלית. לא פחות חשוב, שניתן לקרוא מבין השיטין מה הוביל את בית המשפט העליון למסקנתו זאת - הרצון ליצור בטחון ויציבות בעסקאות הסחר הבינלאומי. בית המשפט הדגיש את ההנחה שבנק אשר מממן עסקת רכישת מטענים המובלים בים יכול להסתמך על ההתחייבות המופיעה בשטרי המטען שקיבל לחזקתו, מבלי שיהיה מחוייב לחקור בפרטי הפרטים של העיסקה הנדונה.

בית המשפט העליון היה ער לפסיקה בחו"ל שקבעה כי מידע חיצוני הידוע למי שמחזיק בשטר מטען ואשר סותר את המידע המוצג בשטר המטען עשוי למנוע מהמחזיק מלתבוע על יסוד שטר המטען. יחד עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי העובדה ש - BNP יחד עם החברה לנאמנות סברו בטעות כי גם כאשר הסחורה היתה במחסני הערובה - עדין שלט עליהן שטר המטען, לא תוכל לסייע למוביל הימי. בית המשפט נימק קביעה זאת בכך שההתחייבות החוזית של המוביל הימי הופרה ללא קשר להתנהגותו של BNP, וכי BNP היה רשאי להסתמך על התחייבות המוביל בשטר המטען מבלי שיצטרך לחקור בפרטי העיסקה.

פסק דינו של בית המשפט העליון נוגע בשאלות חשובה נוספת והיא תקופת ההתיישנות המקוצרת להגשת תביעה בגין נזק למטען. בסוגיה זו נדון במועד אחר.

פסק דינו של בית המשפט העליון מצטרף לשורה של פסקי דין אחרים של בית המשפט העליון אשר הדגישו את אינטרס הביטחון והיציבות של הסחר הבינלאומי. ראינו זאת בענין טרנסכלל (לעיל) ובפסק דין אחר שעסק באשראי דוקומנטרי (רע"א 1821/98 ניקו בדים בע"מ נ` בנק דיסקונט לישראל, פ"ד נד(1) 773). מגמה זאת, ככלל, ומבלי להיכנס לפסיקה במקרה קונקרטי זה או אחר, הינה מגמה רצויה וחשובה.

ע"א 6260/97 פולסקה מורסקה ואח` נ` בנק נשיונל דה פריס ואח`; ניתן ביום 2.7.03

 

 לראש העמוד


  

   מסים עקיפים - הישבון   

הישבון על יבוא מוחזר לא יינתן כאשר היבואן מכר את הסחורה והיא הוחזרה לחו"ל ע"י גורם אחר

עובדות המקרה:

מדובר בסיפור די פשוט: יבואן ייבא טובין לישראל, שילם עליהם מכס, ומכר אותם, תוך זמן קצר, ליצואן שיצא את הטובין לחו"ל. האם זכאי היבואן לקבל הישבון המכס על הטובין מכוח הוראות סעיף 156 לפקודת המכס?

סעיף 156 לפקודת המכס קובע:

"טובין שיובאו - חוץ מטובין שיובאו בצובר - והם מיוצאים תוך ששה חדשים מיום סילוקם מפיקוח רשות-המכס, יותר עליהם הישבון של תשעים אחוז מסכום המכס ששולם עליהם, ובלבד שהוכח להנחת- דעתו של גובה המכס, כי לא היה בטובין כל שימוש בישראל, או אם היה שימוש, לא היה זה אלא השימוש שגרם לגילוי אי-התאמתם לתנאי-המכר או לגילוי ליקוי שהיה קיים בהם בשעת סילוקם ואילולא אותו שימוש לא היו אי-ההתאמה או הליקוי ניתנים לגילוי."

היבואן טען שמכירת הטובין ליצואן אינה מהווה "שימוש" הנזכר בסעיף 156, שכן "שימוש" - משמעו שימוש פיזי. עמדת המכס היתה הפוכה - אין צורך בשימוש פיזי דווקא, וגם מכירה למישהו אחר נחשבת כשימוש. לדעת המכס, הישבון על פי סעיף 156 יינתן רק כאשר היבואן אינו מפיק תועלת מהיבוא, ובמקרה שלפנינו היבואן המכר את הטובין ליצואן והפיק מהם תועלת.

פסיקת בתי המשפט:

בית משפט השלום בתל אביב קיבל את עמדת היבואן.  מבחינת לשונית, קבע בית המשפט,תוך העזרות במילונים, כי המונח "שימוש" מתייחס בעיקרו לשימוש פיזי.

מעבר לכך, בית המשפט נעזר בבחינת תכליתו של המכס. המכס, כך קבע בית המשפט, נועד להגן על התוצרת המקומית מפני היבוא. הואיל ובסופו של דבר הטובין יוצאו מישראל, אין צורך להגן על התוצרת המקומית, ועל כן יש לאשר את ההישבון.

בנוסף, בחן בית המשפט גם את תכליתו של ההישבון (בעיקר זה של סעיף 160 לפקודת המכס - הישבון מכסים של תשומות ששימשו ליצוא), תוך השוואה למשפט האמריקאי, וקבע כי תכליתו הינה הגנה על הייצור המקומי ועידוד היצוא, ולא, כעמדת רשות המכס, מתן עזרה ליבואן במקרה שבו לא הפיק תועלת מיבוא הטובין.

רשות המכס ערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קיבל את עמדתה

בית המשפט המחוזי קבע כי, מבחינה מילולית, המונח "שימוש" יכול לכלול גם הפקת תועלת באמצעות מכירה.

אשר לתכליתו של המכס, בית המשפט המחוזי, סבר כי תכליתו של המכס אינה רק לספק הגנה לתוצרת הארץ, ועל כן אין מקום לקביעה כי הואיל והייצור המקומי לא נפגע יש לתת הישבון.

עוד קבע בית המשפט המחוזי כי ההישבון של סעיף 156 נועד לסייע ליבואן במקרה שלא הפיק תועלת מהיבוא (בדומה לסעיף 150 לפקודת המכס). הואיל ובמקרה שלפנינו היבואן הפיק מהיבוא תועלת, שהרי מכר את הטובין ליצואן, אין מקום לאשר ההישבון.

פרשנות:

1. לעניות דעתנו, נראה שפסק הדין של בית המשפט השלום, גם אם אינו נקי לחלוטין מטעויות, נכון יותר מפסק הדין של בית המשפט המחוזי.

ראשית, תמוה כיצד יכל בית המשפט המחוזי להתעלם מכך שתכליתו המרכזית של המכס הינה מתן הגנה לתוצרת הארץ. הדבר לא רק שנתמך בפסק דינו של בית המשפט העליון בענין מירון (אוזכר על ידי שתי הערכאות), אלא נאמר מפורשות על ידי רשות המכס בעצמה. ראה באתר האינטרנט של אגף המכס ומע"מ, במדור המסים אותם גובה אגף המכס ומע"מ

(http://www.mof.gov.il/customs/mis.htm):

 "המכס הוא מס המוטל על היבוא בלבד, מטרתו העיקרית להגן על הייצור המקומי מפני יבוא מתחרה. בנוסף, בשעת הצורך, הוא משמש ככלי לשיפור מאזן התשלומים וזאת על ידי ויסות היבוא. בעבר שימש המכס גם באמצעי פיסקלי, אך מאז הוחל במדיניות חשיפת הייצור המקומי ליבוא מתחרה וכן החתימה על הסכמי סחר בינלאומיים עם גושים וארצות בודדות הפסיק המכס להוות כלי פיסקלי".

שנית, בית המשפט העליון, בענין שלדות (ע"א 4219/99) קבע כי תכליתו של ההישבון הינה השבה, ולא סיוע ליבואן בהקטנת נזקיו. לא ברור, על כן, מדוע קבע בית המשפט המחוזי תכלית אחרת להוראתו של סעיף 156?

2. חשוב להדגיש כי, ככלל, בניגוד לפסק דין של בית המשפט העליון, פסק דין של בית משפט מחוזי אינו מהווה הלכה מחייבת. מצד שני, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנחה את הערכאות הנמוכות - בתי משפט השלום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אולם סיכוייה של בקשה כזאת להתקבל - קלושים.

3. לחובבי המשפט שמבין קוראינו נציין כי פסקי הדין של שתי הערכאות משמשים דוגמא יפה לכך שבמדינת ישראל (בשונה, למשל, מהחלטות הגופים המשפטיים של ארגון הסחר העולמי) יש מקום רב לבחינת תכליתו של דבר החקיקה, תוך שהפרשנות אינה נעצרת בניתוח הלשוני של הסעיף.

ת.א. 71601/98 יהודה ברמן בע"מ נ` מדינת ישראל, פסק דין מיום 24.1.01.

ע"א (תל אביב) 1543/01 מדינת ישראל נ` יהודה ברמן בע"מ, פסק דין מיום 30.11.03.

 

 לראש העמוד


  

  הסכמי הסחר - יצוא לקהילייה האירופית 

יצוא מהשטחים ומרמת הגולן לקהילייה האירופית - יש פתרון!

הבעיה:

 ציבור היצואנים עקב, בוודאי, אחרי ההתפתחויות האחרונות בסוגיית סימון מקור המוצרים המיוצאים לישראל מהקהילייה האירופית.

בקצרה, על פי הדיווחים בעיתונות הכלכלית, סוכם כי יצרנים ישראליים יסמנו את המקור הגיאוגרפי של המוצר. באופן כזה, יוכלו רשויות המכס של הקהילייה האירופית לאתר את מיקומו של המפעל המייצר.

הדבר חשוב לאירופים שכן, לשיטתם, אם יתברר כי מדובר במפעל הממוקם בשטחים (או ברמת הגולן) - הם יימנעו מלהעניק לו את הקלת המכס הקבועה בהסכם אזור סחר חופשי שבין ישראל לקהילייה  האירופית. למה? כי האירופים מפרשים את סעיף 83 להסכם הכללי באופן השולל את תחולת ההסכם על השטחים -

This Agreement shall apply, on the one hand, to the territories in which the Treaties establishing the European Community, and the European Coal and Steel Community are applied and under the conditions laid down in those Treaties and, on the other hand, to the territory of the State of Israel.

לשטת האירופים - יהודה, שומרון, רצועת עזה ורמת הגולן אינם חלק משטחה של מדינות ישראל.

אנחנו, כמובן, לא ניכנס לפוליטיקה. די לנו במשפט.  אלא שמי שסבור שבכך נסתם הגולל על האפשרות של היצרנים בשטחים ליהנות מהקלות מכס - טועה.

הסבר קצר על הקונספציה הבסיסית של ההסכם

על פי ההסכם, הקלות המכס היבוא לקהילייה האירופית ניתנות למוצרים שמקורם בישראל. ברור שאם המוצר יוצר או גודל בשלמותו בישראל - למשל, עגבניות שגודלו בערבה - המוצר נחשב למוצר שמקורו שבישראל. לעומת זאת, אם המוצר מיוצר מחומרי גלם זרים (חולצה הנתפרת בישראל מבד הודי), על המוצר לעמוד בקריטריונים הקבועים בהסכם - למשל, מתן ערך מוסף מסוים בישראל למוצר, ועוד - כדי שייחשב למוצר שמקורו בישראל. ההסכם כולל הוראות מפורטות, הערוכות לפי מספר הסיווג של המוצר (HS),  ומגדירות איזה ערך מוסף צריך להינתן למוצר בישראל, ואילו פעולות צריך המוצר לעבור כאן. בקיצור, מוצר המיוצר בישראל מחומרי גלם זרים, יכול, בתנאים מסויימים, להיחשב למוצר שמקורו בישראל. 

עד כאן הצגנו מצב של חומרי גלם מחו"ל, וביצוע עבודה בישראל. מה קורה במצב הפוך? כלומר, מה קורה כאשר חומרי הגלם הם ישראליים, ופעולות העיבוד נעשות בחו"ל?

התשובה נחלקת לשני חלקים: כאשר כל פעולות העיבוד נעשות מחוץ לישראל, המוצר אינו יכול להיחשב כמוצר שמקורו בישראל. לעומת זאת, וזה די מפתיע, כאשר חלק מפעולות העיבוד נעשות בחו"ל וחלק בישראל, המוצר יכול להיחשב, במקרים מסויימים, כמוצר שמקורו בישראל. סעיף 12 לפרוטוקול כללי המקור מאפשר ליצרן הישראלי לבצע פעולות עיבוד במדינה שמחוץ לישראל (ומחוץ לקהילייה) בערך מוסף של עד 10% (עשרה אחוזים) ממחירו של המוצר הסופי בשער המפעל, מבלי לפגוע בפוטנציאל של המוצר להיחשב כמוצר ישראלי, אם יתקיימו התנאים הקבועים בכללי המקור (ערך מוסף מסויים, ביצוע פעולות מסויימות). סעיף 12 הנ"ל נחשב לסעיף מקל ומסייע, וקיימים הסכמים של הקהילייה האירופית שסעיף זה אינו מופיע בהם.

סיכום ביניים: בתנאים מסויימים, מוצר יכול להיחשב כמוצר שמקורו בישראל גם אם חומרי הגלם שלו הינם מסין, וגם אם חלק מפעולות העיבוד מבוצעות בתורכיה.

הפואנטה:

עכשיו הגענו לפואנטה: אם ההסכם מאפשר פעולות עיבוד עד 10% במדינה שלישית (למשל, תורכיה), מדוע שלא נשתמש באפשרות זאת כלפי השטחים? אין מניעה להגדיר את השטחים כ"מדינה שלישית", וכך, יצרן ישראלי יכול להשתמש בקבלן משנה בשטחים בביצוע עבודה של עד 10% ממחירו של המוצר הסופי בשער המפעל.

ההסכם מאפשר מרחב תמרון רב. לדוגמא:

א. ביצוע עבודה בשטחים בשיעור של עד 10% ממחירו של המוצר הסופי בשער המפעל: מדובר במחיר הכולל רווח, מה שמקל על עמידה בגבול של 10%.

ב. חומרי גלם: נניח לפנינו מוצר מסויים (מוצר ב`) המיוצר בישראל ממוצר ישראלי אחר (מוצר א`) שיוצר בעצמו מחומרי גלם זרים ועומד בתנאים של ההסכם עם הקהילייה (מוצר א`) (לדוגמא: כספת המיוצרת מלוחות פלדה שיוצרו בישראל ממטילי פלדה מחו"ל). היצרן של מוצר ב` רוצה לדעת האם חומר הגלם שלו (מוצר א`) נחשב לחומר גלם ישראלי בכל ערכו, או שרק בשיעור יחסי על פי הערך המוסף הישראלי שניתן למוצר א`. התשובה היא, שבכל הנוגע למוצר ב`, מוצר א` נחשב כמוצר ישראלי גמור (100%).

סעיפים נוספים בהסכם, בשילובם עם סעיף 12 הנ"ל מאפשרים מרחב תמרון נוסף, ושימוש בעיקרון המופיע לעיל בצירוף עם צעדים נוספים עשוי להניב פתרון. הפתרון הנ"ל אינו מתאים ליצרני מוצרי טקסטיל, שכן סעיף 12 הנ"ל אינו חל על מוצרי טקסטיל.

נוכל לספר, על פי נסיוננו, כי במקרים רבים ניתן למצוא פתרון חוקי, במסגרת ההסכם עם הקהילייה האירופית, למוצרים המיוצרים על ידי יצרנים בשטחים. הדבר אפקטיבי במיוחד, אבל לא רק, ליצרנים ישראלים שמרכיב העבודה במוצר שלהם אינו גבוה בהשוואה למרכיב חומרי הגלם והרווח. בכל מקרה, הפתרון האפשרי ישתנה לפי נסיבות העניין. 

נכון יעשו היצרנים הישראליים אם ייוועצו באנשי המקצוע המתאימים לפני שירימו ידיים ויוותרו על הקלות המכסים באירופה.

 

לראש העמוד


 

     מחסומי סחר בלתי מכסיים - חיטוי וסימון אריזות עץ - דרישות חדשות     

מבוא:

קודם כל - לא להיבהל מהכותרת: מחסומי סחר בלתי מכסיים (Non Tariff Barriers) הן הוראות ותקנות המציבות מגבלות על הכנסת הטובין למדינת היעד ושהן אינן בגדר מסים או היטלים.

לאחרונה אנו עדים לרגולציה בינלאומית גוברת והולכת הנוגעת לסחר הבינלאומי. די אם נזכיר את כלל 24 השעות שהונהג על ידי רשות המכס בארה"ב (שלאחרונה הורחב לגבי יבוא מזון), את ההוראות של המכס שלנו בנוגע לזיהוי חד ערכי, ועוד ועוד.

אחד מהנושאים שהתעוררו לאחרונה הינו תחום אריזות העץ. אריזות העץ (משטחים, כלובים, תופים ועוד), עשויות על פי רוב מעצים מחטניים (עצי אורן ועוד), והן עלולות להכיל חרקים המזיקים לצומח. דווח על סוגים שונים של חרקים ושל נמטודות (תולעים) שנמצאו באריזות עץ ושנחשבים למזיקים. המזיקים עוברים מאריזות העץ לעצים אחרים, מתרבים בהם, ומסבים נזקים לעצים, ליערות, ולתעשיות העץ. גם אם הסחורה עצמה קיבלה את אישור הרשויות להגנת החי והצומח, האריזה שלה, או אותו משטח שעליו היא ערוכה, עלולה להכיל את המזיק ולגרום לנזקים סביבתיים.

בעוד שבעבר היו אלו מדינות בודדות שנקטו בהקפדה יתירה על אריזות עץ של סחורות מיובאות - אוסטרליה וניו זילנד, לדוגמא, שיש להן אג`נדה ברורה על חסימת שטחיהן מפני חדירה של צמחים ובעלי חיים מיבשות אחרות,  - הרי שבהווה ובעתיד הקרוב מדיניות ההקפדה והרגולציה תהפוך להיות מנת חלקן של מדינות חשובות בעולם - ארה"ב, קנדה, האיחוד האירופי, סין ועוד, ותהיה לכך השפעה דרמטית על הסחר הבינלאומי של מדינת ישראל.

האם קיים תקן בינלאומי לאריזות עץ?

בהחלט. התקן הבינלאומי קרוי בשם ISPM 15, ומיד נסביר במה מדובר.

ISPM הינם ראשי התיבותInternational Standard for Phytosanitary Measures  - תקן בינלאומי לאמצעים פיטוסניטריים. אין המדובר בתקן אחד אלא בחבילה של תקנים שהופקה על ידי מזכירות האמנה הבינלאומית להגנה על הצומח (IPPC - International Plant Protection Convention) כחלק מהתוכנית הגלובאלית של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO). אותה אמנה בינלאומית - IPPC - מתייחסת לבריאות הצומח, חתומות עליה כ - 130 מדינות, ומטרתה היא להבטיח פעולה משותפת ויעילה למניעת הפצתם וחדירתם של מזיקים ולפיקוח עליהם. ישראל חתמה על האמנה ב - 6 דצמבר 1951, ואישררה אותה ב - 3 בספטמבר 1956 (לפרטים על המדינות החברות ראה בכתובת:

 http://www.fao.org/Legal/treaties/004s-e.htm).

ISPM 15 הינו תקן הכולל כללים בדבר לאריזות עץ המשמשות בסחר הבינלאומי. ISPM 15 מציין את הצעדים הפיטוסניטריים הנדרשים להקטנת הסיכון שבהפצת מזיקים המצויים באריזות עץ המשמשות בסחר בינלאומי. התקן אומץ בחודש מרץ 2002 על ידי הוועדה הזמנית של ה - IPPC אולם יישומה הושעה עד לאמצע 2003 בשל עניינים הנוגעים לאופן הסימון על גבי אריזות העץ. ניתן להוריד את ISPM 15 בכתובת: http://www.ippc.int/servlet/BinaryDownloaderServlet/ISPM_15_English.pdf?filename=1055161712885_ISPM15_e.pdf

מה כולל תקן ISPM 15?               

תקן ISPM 15 כולל שני אלמנטים עיקריים: טיפול באריזות עץ, וסימון אריזות עץ.

טיפול באריזות עץ: התקן כולל שני סוגים עיקריים של טיפול שיש להעביר בו את העץ המשמש לאריזה - טיפול בחום (Heat Treatment) וחיטוי-עישון במתיל ברומיד (Methyl Bromide Fumigation).

הטיפול בחום כולל חשיפתו של מרכז העץ לטמפרטורה של 56 מעלות צלזיוס למשך שלושים דקות לפחות. קומבינציה זו של חשיפה לטמפרטורה למשך זמן נתון הוכחה כקוטלת מזיקים מצד אחד, ואפשרית לביצוע מבחינה מסחרית, מצד שני.

הטיפול במתיל ברומיד כולל עישון העץ במתיל ברומיד בריכוז מסויים לפרקי זמן מוגדרים (לפרטים נוספים ראה בנספח 1 של תקן ISPM 15).

הטיפול בחום נחשב לאופציה הטיפול העדיפה מבחינת השמירה על איכות הסביבה.

להרחבה בענין זה ראו בכתובות הבאות:

טיפול בחום:

http://www.ukwoodcenter.net/heattreat.htm

טיפול במתיל ברומיד:

http://www.uneptie.org/ozonaction/links/mebr.html

http://www.epa.gov/spdpublc/mbr/index.html

תוקף הטיפול אינו פג, דהיינו - ברגע שמשטח עץ טופל וסומן, אין הוא צריך לעבור טיפול מחודש בהמשך, שכן עיקר הסיכון הוא מעץ טרי, וקיים סיכוי אפסי שעץ ותיק שעבר טיפול יתלחלח וישמש בית גידול למזיקים.

סימון אריזות העץ: תקן ISPM 15 קובע שאריזת עץ שעברה טיפול בהתאם לתקן תסומן. הסימון כולל את קוד המדינה שבה האריזה עברה טיפול (הקוד של מדינת ישראל - IL), מספר מזהה של הגוף שהוסמך לבצע את הטיפול, והקוד של סוג הטיפול (טיפול בחום - HT, מתיל ברומיד - MB). ניתן להוסיף מספרים נוספים, למשל - לצורך בקרה של יצרן המשטחים. במקרה ומדובר בעץ נטול קליפה, יש להוסיף את הציון DB - debarking.

הסימון חייב להיות באותיות בגודל קריא, קבוע ובלתי ניתן להעברה, וממוקם בצורה נראית לעין, רצוי בשני צידי האריזה. אין לסמן את האריזות בצבע אדום או כתום, שכן צבעים אלו משמשים לסימון חומרים מסוכנים.

אילו סוגי אריזה כפופים להוראות התקן?

ההגדרה של חומר אריזה המופיעה בתקן הינה כוללנית - עץ ומוצריו המשמשים לתמיכה, הגנה או נשיאה של מוצר. לפי הגדרה זאת, לא רק שמשטח עץ יהיה כפוף להוראות התקן, אלא גם כפיסי עץ הניתנים לתמיכה, מקלות, ועוד.

אילו חומרי אריזה כפופים להוראות התקן?

חומרי האריזה כוללים עצים מחטניים ולא מחטניים כאחד. יחד עם זאת, אריזות העשויות מחומרי עץ שעברו עיבוד תעשייתי הכולל חום, הדבקה ולחץ, כמו דיקטים, MDF, סיבית, וכו`, אינם נושאים סיכון של מזיקים ועל כן אינם כפופים להוראות התקן.

באילו מדינות חל תקן ISPM 15 ?

בהתאם להוראות ארגון הסחר העולמי (WTO), שאליו נחזור עוד בהמשך, המדינות הבאות הודיעו על כוונתן להחיל את ISPM 15 בשטחן כלפי אריזות עץ מיובאות:

ארצות הברית, קנדה ומקסיקו, הכריזו כי תנאי ISPM 15 ייכנסו לתוקף בשטחיהן ביום 2.1.04.

יחד עם זאת, הארגון הצפון אמריקאי להגנת הצומח (NAPPO - North America Plant Protection Organization), שבו חברות ארה"ב, קנדה ומקסיקו, הודיע כי הוא יחיל את התקן באופן הדרגתי עד לאכיפתו המליאה בסוף 2004 - אמצע 2004. הסיבה לשינוי זה נובעת מכך ששותפי הסחר של צפון אמריקה הודיעו כי לא יהיה באפשרותם לעמוד בלוח הזמנים של ה - 2.1.04. כתוצאה מכך, הוחלט שבשלב הראשון - 2.1.04 המדינות הנ"ל יודיעו על כוונתם להחיל את ISPM 15 בשטחן, ואף יינקטו בצעדים כלפי אריזות שיימצאו בהן, בפועל, מזיקים מהסוג הכלול ב - ISPM 15. בתום תקופת ההיכרות, תינקט אכיפה מלאה.

ניו זילנד - בניו זילנד הוראות ISPM 15 כבר חלות.

דרום קוריאה - הודיעה ל - WTO על כוונתה להחיל את ISPM 15. טרם נקבע מועד.

האיחוד האירופי - האיחוד האירופי טרם קבע מועדים סופיים בענין. התאריך המוצע לאימוץ ISPM 15 - פברואר 2003. התאריך המוצע לכניסתו לתוקף - 1 ביולי 2004.

סין - סין הודיעה על 1 במרץ 2004 כיום אימוץ ISPM 15. טרם נקבע מועד כניסתו לתוקף.

מה יקרה אם לא נעמוד בדרישות התקן?

על פי תקן ISPM 15, מדינת היבוא המגלה אריזת עץ שאינה עומדת בדרישות התקן (אינה מסומנת כראוי, מכילה מזיקים) רשאית (מהקל את הכבד) - להעביר את האריזה טיפול, להיפטר מאריזה (באמצעות שריפה, קבורה באדמה, או עיבוד של האריזה), או לסרב להכניס את הטובין לשטחה. ברור, שכל אחת מהדרכים הנ"ל תגרור עלויות ליצואן. בפועל, קנדה כבר הודיעה שהחל מיום 1.6.04 אריזות שאינן עומדות בדרישות התקן לא יוכנסו לשטחה, ויוחזרו למדינת המקור, תוך שהייצואן/היבואן יישא בכל העלויות הנלוות.

ליצואנים - כיצד יוסדר בישראל נושא סימון האריזות ליצוא?

הנושא נמצא בסמכותו של השירות להגנת הצומח במשרד החקלאות. השירות להגנת הצומח מופקד על הסמכתן של חברות ההדברה (המטפלות במתיל ברומיד), ועל מתן היתרי סימון ליצרני המשטחים. על פי דברי נציג משרד החקלאות בכנס שנערך במכון היצוא ביום 25.12.03, יצרני אריזות שיבקשו לקבל היתר לסמן אריזות יצטרכו לעמוד בדרישות הבאות:

קיומם של מערכות איכות פעילה, נוהל עבודה שיאושר ע"י השירות להגנת הצומח, ועמידה בבדיקות תקופתיות של משרד החקלאות.
במקרה של מתיל ברומיד - עבודה עם חברת הדברה מוסמכת, תוך סימון האריזות כנדרש,
שמירת תיעוד.
ליבואנים - האם תקן ISPM 15 יחול עם יבוא טובין לישראל?

על פי מידע שנמסר על ידי נציג משרד החקלאות בכנס שנערך במכון היצוא ביום 25.12.03, לא חלות בישראל כיום, וגם לא בעתיד הקרוב - דרישות התקן בעת יבוא טובין לישראל, וזאת מהסיבה שישראל אינה חשופה לסיכון מבחינה פיטוסניטרית. יחד עם זאת, יתכן ובעתיד תונהג חובת סימון אריזות כללית, מתוך רצון וכוונה להקל על הייצוא לחו"ל.

למתקדמים - כיצד הוראות תקן ISPM 15 עולות בקנה אחד עם מדיניות ארגון הסחר העולמי בענין תנועה חופשית של טובין?

התשובה פשוטה. אחד מההסכמים של ארגון הסחר העולמי הינו הסכם בדברים צעדים סניטריים ופוטוסניטריים.

ההסכם מתייחס לצעדים הננקטים ע"י המדינות החברות בהסכם ("המדינות החברות") בכל הנוגע לבטיחות המזון ובריאות החי והצומח. ההסכם מכיר בזכותם של המדינות לנקוט בצעדים כאמור, ובלבד שלא יפלו באופן שרירותי ובלתי מוצדק בין מדינות שונות.

על מנת ליצור אחידות רחבה ככל האפשר, ההסכם מעודד את המדינות החברות לבסס את הצעדים הסניטריים והפיטוסניטריים הננקטים על ידם על סטנדרטים בינלאומיים. יחד עם זאת, ההסכם מאפשר למדינות החברות לנקוט בצעדים מחמירים יותר אם יש הצדקה מדעית לכך או כתוצאה מהחלטות שהתבססו על הערכות סיכון. ההסכם כולל פרוצדורות וקריטריונים להערכת הסיכון ולקביעת רמת ההגנה הסניטרית / פיטוסניטרית.

ההסכם קובע כי המדינות החברות יכירו בצעדים הסניטריים והפיטוסניטריים של מדינות חברות אחרות, אפילו כאשר הצעדים שונים מאלו שלהן או של אחרים, וזאת אם המדינה המייצאת מוכיחה שהצעדים הננקטים על ידה מגיעים לרמת ההגנה הסניטרית/פיטוסניטרית הנדרשת על ידי המדינה המייבאת.

(ניתן להוריד את ההסכם מאתר האינטרנט של ארגון הסחר העולמי בכתובת:

http://www.wto.org/english/docs_e/legal_e/15-sps.pdf).

בקיצור - הסכמי ארגון הסחר העולמי ותקן ISPM 15 הולכים יד ביד.

תודה מיוחדת למר בועז מילשטיין ממכון היצוא על תרומתו להכנת המאמר.

 

לראש העמוד

להורדת העלון כקובץ word  להורדת העלון כקובץ word