גיל נדל משרד עורכי דין

 

גליון מספר 6 - מרץ 2004

עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 135 – סיון תשע"ח – יוני 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 134 – אדר ב' תשע"ט – מרץ 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 133 – אדר א' תשע"ט – מרץ 2019.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 132 – חשון תשע"ט – אוקטובר 2018.
עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 130 – סיון תשע"ח – מאי 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 129 – ניסן- תשע"ח – מרץ 2018.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 128 – שבט תשע"ח – ינואר 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 127 – חשון תשע"ח – נובמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 126 – תשרי תשע"ח – ספטמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 125 – אב תשע"ז – אוגוסט 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 124 – ניסן תשע"ז – אפריל 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 123 – שבט תשע"ז – פברואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 122 – שבט תשע"ז – ינואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 121 – חשון תשע"ז – נובמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 120 – אלול תשע"ו – ספטמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 119 – אב תשע"ו – אוגוסט 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 118 – תמוז תשע"ו – יולי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 117 – סיוון תשע"ו – יוני 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 116 – אייר תשע"ו – מאי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 115 – ניסן תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 114 – אדר ב תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 113 – אדר תשע"ו – מארס 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 112 – טבת תשע"ו – פברואר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 111 – כסלו-טבת תשע"ו - דצמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 110 – חשון-כסלו תשע"ו - נובמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 109 – תשרי-חשון תשע"ו - אוקטובר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 108 – אב-אלול תשע"ה - אוגוסט 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 107 - תמוז תשע"ה - יולי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 106 - ניסן תשע"ה - מאי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 105 - ניסן תשע"ה - אפריל 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 104 - ניסן תשע"ה - מרץ 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 103 - אדר תשע"ה - פברואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 102 - שבט תשע"ה - ינואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 101 - טבת תשע"ה - דצמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 99, אלול תשע"ד - ספטמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 98, אלול תשע"ד - אוגוסט 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 97, אב תשע"ד - יולי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 96, תמוז תשע"ד - יוני 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 95, סיון תשע"ד - מאי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 94, אייר תשע"ד - אפריל 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 93, אדר ב' תשע"ד - מרץ 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 92, אדר א' תשע"ד - פברואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 91, שבט תשע"ד - ינואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 90, טבת תשע"ד - דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 89, כסלו תשע"ד - נובמבר דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 88, חשון תשע"ד - אוקטובר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 87, תשרי תשע"ד - ספטמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 86, אלול תשע"ג - אוגוסט 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 85 - אב תשע"ג - יולי 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 84, תמוז תשע"ג - יוני 2013
הודעה חשובה ללקוחות המשרד וידידיו + גליון מס' 83 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם"
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 82, אייר תשע"ג - אפריל 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 81, ניסן תשע"ג - מרץ 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 80, אדר תשע"ג - פברואר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 79, שבט תשע"ג - ינואר 2013
גיליון מס 78 דצמבר 2012
גיליון 77 נובמבר 2012
גיליון 76 אוקטובר 2012
גיליון 75 ספטמבר 2012
גיליון 74 אוגוסט 2012
גיליון 73 יולי 2012
גיליון 72 יוני 2012
גיליון 71 מאי 2012
גיליון 70 אפריל 2012
גיליון מס' 69- מרץ 2012
גיליון 68 פברואר 2012
גיליון מס' 67 - ינואר 2012
גיליון מס' 66- דצמבר 2011
גיליון מס' 65- אוקטובר 2011
גיליון מס' 64 - ספטמבר 2011
גיליון מס' 63 - אוגוסט 2011
גיליון מס' 62 - יולי 2011
גיליון מס' 61 - יוני 2011
גיליון מס' 60 - מאי 2011
גיליון מס' 59 - אפריל 2011
גיליון מס' 58 - מרץ 2011
גיליון מס' 57 - פברואר2011
גיליון מס' 56 - פברואר 2011
גיליון מס' 55 - ינואר 2011
גיליון מס' 54 - ינואר 2011
גיליון מס' 53 - נובמבר 2010
גיליון מס' 52 - אוקטובר 2010
גיליון מס' 51 - ספטמבר 2010
גיליון מס' 50 - אוגוסט 2010
גיליון מס' 49 - יוני 2010
גיליון מס' 48 - מאי 2010
גיליון מס' 47 - אפריל 2010
גליון מס' 46 - מרץ 2010
גליון מס' 45 - פברואר 2010
גליון מס 44 - ינואר 2010
גליון מס' 43 – דצמבר 2009
גיליון מס' 42 - נובמבר 2009
גיליון מס' 41 - אוקטובר 2009
גליון מס' 40 - ספטמבר 2009
גליון מס' 39 - אוגוסט 2009
גליון מס' 38 - יולי 2009
גליון מס' 37 - מאי 2009
גליון מס' 36 - ינואר 2009
גליון מס' 35 - נובמבר 2008
גליון מס' 34 - ספטמבר 2008
גליון מס' 33 - יולי 2008
גליון מס' 32 - מרץ - אפריל 2008
גליון מס' 31 - פברואר 2008
גליון מס' 30 - דצמבר 2007
גליון מס' 29 - אוקטובר - נובמבר 2007
גליון מס' 28 - ספטמבר 2007
גליון מספר 27 - אוגוסט 2007
גליון מספר 26 - יולי 2007
גליון מספר 25 - יוני 2007
גליון מספר 24 - מאי 2007
גליון מספר 23 - מרץ 2007
גליון מספר 22 - פברואר 2007
גליון מספר 21 - ינואר 2007
גליון מספר 20 - דצמבר 2006
גליון מספר 19 - אוקטובר 2006
גליון מספר 18 - אוגוסט 2006
גליון מספר 17 - יוני 2006
גליון מספר 16 - מאי 2006
גליון מספר 15 - מרץ-אפריל 2006
גליון מספר 14 - ינואר-פברואר 2006
גליון מספר 13 - דצמבר 2005
גליון מספר 12 - אוקטובר-נובמבר 2005
גליון מספר 11 - ספטמבר 2005
גליון מספר 10 - אוגוסט 2005
גיליון מספר 9 - אפריל 2005
גליון מספר 8 - נובמבר 2004
גליון מספר 7 - ספטמבר 2004
גליון מספר 5 - ינואר 2004
גליון מספר 4 - ספטמבר 2003
גליון מספר 3 - אוגוסט 2003
גיליון מספר 2 - יולי 2003
עוד בנושא


 

יבוא ויצוא-ומה שביניהם

עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי

 
 תוכן העניינים
 

הובלה ימית / שילוח בינלאומי

מי ישלם עבור השהיית מכולות / מכולות ריקות שלא הוחזרו?

כיצד נוצרת התחייבות לתשלום דמי השהייה?  איך מחשבים את דמי ההשהייה?

על התחייבות השולח שלא לנטוש את המטען, ועל תוקפן של האותיות הקטנות בשטר המטען

הובלה / שילוח /עמילות מכס                          

 זכות עיכבון במטען של יבואן שנקלע לקשיים                       

מסים עקיפים קיבלתם דרישה לתשלום רטרואקטיבי (גרעון) - מה עושים?                                                                      מדריך לעוסק הנבוך (חלק ראשון)
יצוא לארה"ב חובת מתן הודעה מוקדמת ביבוא מזון לארה"ב

 
  
 
דבר המערכת


 
לציבור העוסקים בסחר בינלאומי,

אנו שמחים להציג בפניכם את הגליון השישי של "יבוא ויצוא".

בתי המשפט נתנו לאחרונה מספר פסקי דין המתייחסים לסוגיות יומיומיות ומציקות בעבודתם השוטפת של העוסקים בסחר בינלאומי - תשלומי דמי השהייה עבור מכולות, ועיכוב סחורות בגין חובות. לאור חשיבות הענין, מצאנו לנכון להביא לידיעת קוראינו את תוכן פסקי הדין, בצירוף דברי פרשנות שלנו.

הרשויות בארה"ב אינן חדילות להוציא תקנות והוראות חדשות הנוגעות ליבוא טובין לארה"ב. הפעם נסקור את חובת מתן ההודעה המוקדמת בנוגע ליבוא מזון לארה"ב.

בגליון זה אנו פותחים בסידרת מאמרים המטפלים בסוגיה כאובה - דרישות לתשלום רטרואקטיבי של מסי יבוא ("דרישות גרעון"). ניגע במספר סוגיות מקצועיות, וכדרכנו, נציע דרכים פרקטיות להתמודדות עם הבעיה.

קריאה נעימה,                       

המערכת.

 

 

הובלה ימית / שילוח בינלאומי
 
מי ישלם עבור השהיית מכולות / מכולות ריקות שלא הוחזרו?
 
 


לאחרונה נרשם בבית משפט השלום פרק נוסף בסאגה המתמשכת של תשלום עבור השהיות מכולות או עבור מכולות ריקות שלא חזרו. האם היבואן ישלם? סוכן המכס שלו? המשלח הבינלאומי? להלן נסקור מספר תרחישים. הפעם, המשלח הבינלאומי (שפעל בחוכמה) יצא מבית המשפט כשידו על העליונה.

התרחיש הפשוט
 נתחיל עם התרחיש הפשוט, אשר בו סוכן המכס נמצא מחוץ לענין: יבואן פלוני הינו הנשגר (consignee) בשטר המטען. היבואן מעוניין לקבל את פקודת המסירה מסוכן האוניה. לצורך כך הוא מורה לסוכן המכס שלו לפנות לסוכן האוניה, להציג בפניו שטר מטען מקורי ולפדות את פקודת המסירה. סוכן האוניה מנפיק את פקודת המסירה. על פי התנאים בשטר המטען (או במסמך חיצוני אחר), סוכן האוניה מעניק ליבואן מספר ימי השהיות-מכולה חופשיים. במידה והמכולה אינה חוזרת בזמן, מחייב סוכן האוניה את היבואן בתשלום דמי השהייה. 

ובאמת, המכולה אינה חוזרת בזמן או שלא חוזרת בכלל. סוכן האוניה (בשם המוביל) דורש את התשלום מהיבואן, אלא שהיבואן אינו נענה לדרישה, ולא ניתן לגבות ממנו את הכסף. אולי הוא בקשיים כלכליים, אולי הוא נכנס לפשיטת רגל/פירוק, ואולי הוא נמצא ברשות הפלשתינית ולא ניתן לגבות ממנו את הכספים.

בצר לו, סוכן האוניה פונה לסוכן המכס, שפדה את פקודת המסירה, ודורש ממנו את התשלום: "אתה טיפלת בשחרור המכולה - אתה אחראי", מודיע סוכן האוניה בסוכן המכס. 

אלא שלסוכן המכס תשובה ניצחת לסוכן האוניה. הרי סוכן המכס פועל אך ורק כשלוחו של היבואן, ואין הוא מקבל על עצמו התחייבות עצמאיות שלו. סעיף 2 לחוק השליחות קובע יפה-יפה ש - "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח" - את השולח (היבואן), אך לא את השלוח (סוכן המכס) (פרט ליוצאי דופן של פעולה של סוכן המכס ללא הרשאה).

התרחיש המתקדם 

התרחיש המתקדם - סוכן האוניה מתעשת: סוכן האוניה מבין שעליו לנקוט בפתרון מניעתי, כדי לקדם את פני הרעה. הואיל ומכח הוראות החוק לא ניתן להכניס את סוכן המכס לתמונה כגורם עצמאי, מחליט סוכן האוניה לדרוש מסוכן המכס, כתנאי למתן פקודת המסירה, לחתום על התחייבות עצמית שלו לשלם את דמי ההשהייה. ההתחייבות יכולה להיות מפורשת, ובה יצויין שסוכן המכס אחראי לתשלום דמי ההשהייה. ההתחייבות יכולה להיות משתמעת - סוכן המכס יחתום על טופס "הזמנת מכולות" מסוכן האוניה, תוך שטופס זה ישמש אינדיקציה לכך שסוכן המכס ממלא תפקיד עצמאי, ואינו רק שלוחו של היבואן.

מסלול עוקף זה נתקל בתגובה תקיפה של סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים, שראו בכך, ובצדק, נסיון להכניס אותם בכל כורחם לתוך העניין. לעיתים סוכני המכס נמנעים מלחתום על מסמכים מסוג זה, ולעיתים הם חותמים. המלצתנו בענין זה ברורה: לא לחתום, או לחתום ולהוסיף שהחתימה נעשית בשם היבואן. אם סוכן האוניה מתעקש, והלקוח לוחץ לקבל את הסחורה, יפה יעשה סוכן המכס אם יעמוד על קבלת פקדונות כספיים מהיבואן לצורך תשלום השהיות עתידיות.

התרחיש המסתבך

התרחיש המסתבך- המשלח הבינלאומי נכנס לתמונה: עכשיו נניח שמדובר בכלל בהובלה משולבת. המשלח הבינלאומי מנפיק ליבואן שטר מטען משולב, כאשר לצורך ביצוע המקטע הימי הוא משתמש בקבלן משנה - המוביל הימי. המוביל הימי מנפיק שטר מטען ימי למשלח הבינלאומי, ובו המשלח הבינלאומי מופיע כנשגר (consignee). המוביל הימי וסוכן האוניה מרוצים מהעניין. הם דאגו מבעוד מועד להכניס הוראה בשטר המטען לפיה הנשגר אחראי לתשלום השהיות. את סוכן האוניה לא מעניין מיהו המשתמש הסופי במכולה. מבחינתם, ובהתאם לחוזה ההובלה, המשלח הבינלאומי יהיה אחראי לכל ההשהיות. כעת המשלח הבינלאומי נכנס למלכוד: הוא יודע שאם המכולה לא תוחזר - סוכן האוניה יראה בו אחראי לתשלום ההשהיות. לכן המשלח הבינלאומי חייב לדאוג לעצמו - או לדרוש מהיבואן (הנשגר בשטר המטען המשולב) להעביר לידיו פקדונות של דמי השהייה, או לנקוט באותה דרך שבה נקט סוכן האוניה בתרחיש המתקדם - להכניס  את סוכן המכס, הפודה ממנו עבור היבואן את פקודת המסירה, כתור חייב עצמאי.

התרחיש המפתיע

התרחיש המפתיע - האינתיפאדה החדשה: המשלח הבינלאומי הצליח להחתים את סוכן המכס על התחייבות עצמית של סוכן המכס, לפיה סוכן המכס אחראי לתשלום דמי ההשהייה. המכולה לא חזרה. סוכן האוניה, בשם המוביל הימי, חייב את המשלח הבינלאומי (ששימש כנשגר על פי שטר המטען הימי), בתשלום מחיר המכולה. המשלח הבינלאומי, מצידו, ביקש לחייב את סוכן המכס בתשלום מחיר המכולה. לכאורה, מה יכול להיות יותר פשוט מזה? ואולם העניין יכול להסתבך באופן מפתיע.

ההסתבכות נדונה בפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בתיק אזרחי 23897/03 אלדן מטעני 2000 בע"מ נ` יוניטרייד ליין שילוח בינלאומי בע"מ, מיום 31.12.03.

חברת אלדן (המשלח הבינלאומי) הוביל ביום 15.3.2002 ארבע מכולות עבור יבואן עזתי. היבואן השתמש בשירותיה של יוניטרייד ליין (סוכן המכס) לפדיית פקודת המסירה ולשחרור הטובין מפיקוח רשות המכס. ביום 21.3.2002 חתמה יוניטרייד ליין על התחייבות לתשלום דמי השהייה והוצאות טיפול במכולות, לפיה היא נושאת -

"בתשלום דמי ההשהייה עבור המכולות שנמסרו לנו, וזאת לפי התעריף המקובל בחברתכם ואשר תוכנו ידוע לנו... על אחריותנו וחשבוננו נשלום את מחירה של המכולה/ות וכן דמי השהייה, וזאת אם המכולה/ות הנ"ל לא תוחזר/נה בתוך 90 ימים"

בנוסף, יוניטרייד ליין חתמה על שטר בטחון, להבטחת תשלומי ההשהיות.

המכולות שוחררו ונמסרו ליבואן בעזה.

בעקבות מבצע חומת מגן שהתרחש בסוף חודש מרץ 2002, המכולות נתקעו בעזה ולא ניתן היה להחזיר את המכולות. תגובת השרשרת התחילה: סוכן האוניה חייב את אלדן בתשלום מחיר המכולה, ואלדן מצידה חייבה את יוניטרייד ליין באותם סכומים.

יוניטרייד ליין סירבה לשלם לאלדן את תשלומי המכולה, ואלדן נאלצה להגיש את צ`ק הביטחון לביצוע בהוצאה לפועל. יוניטרייד ליין התנגדה לביצוע הצ`ק מאותו טעם שהתנגדה לביצוע התשלום: לטענת יוניטרייד ליין, ההתחייבות שלה נוגעת אך ורק לתשלום דמי השהייה רגילים, ולא לתשלום דמי השהייה חריגים. דמי השהייה חריגים, לשיטת יוניטרייד, הינם אלו שנגרמו עקב מבצע חומת מגן. הללו היו בלתי צפויים ומפתיעים. יוניטרייד גייסה גם את פניית ארגון התאגידים של סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים ללשכת הספנות בחיפה שלא לחייב את היבואנים הפלסטינאיים במלוא דמי ההשהיה. עמדת יוניטרייד היתה, אם כן, שהתחייבותה לא נגעה כלל לדמי השהייה חריגים.

אלדן טענה, מנגד, באמצעות עד מומחה מטעמה, כי המונח דמי השהייה חריגים אינו מקובל בתחום הספנות, וכל כולו יציר כפיה של יוניטרייד. אלדן הדגישה את לשונה הברורה והגורפת של ההתחייבות של יוניטרייד. אלדן גם הדגישה, שההתחייבות נעשתה בעיצומה של האינתיפאדה (ביום 21.3.02), באופן שאם יוניטרייד היתה רוצה להגן על עצמה כנגד מצב של תקיעת מכולות בעזה - היה עליה לציין זאת במפורש. אלדן אף הוכיחה כי היו בעבר אירועים שעיכבו החזרת מכולות.

בית המשפט קיבל את עמדתה של אלדן וקבע כי התחייבותה של יוניטרייד כוללת דמי השהייה מכל סוג שהוא.

בית המשפט דן בלשונה הגורפת של ההתחייבות ובנסיבות עשייתה וקבע כי אין היא כוללת חריג של דמי השהייה מיוחדים.

בית המשפט נדרש למועד שבו סוכן המכס חתם על ההתחייבות (ביום 21.3.2002, בעיצומה של האינתיפאדה), וקבע כי חזקה על הצדדים שיכלו לצפות מצב של עיכוב ממושך בהחזרת המכולות. "אם סוכן המכס חפץ להגן על עצמו מפני מצב כזה" - כותב בית המשפט - "היה צריך לכלול בהסכם תניות מתאימות".


בהתאם לכך קבע בית המשפט שאירועי מבצע "חומת מגן" לא היו אירוע מסכל במובנו של סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970. "עסקינן בחוזה שנערך בעצם ימי האינתיפאדה, כאשר המצב הבטחוני המעורער ידוע היטב לכל בר בי רב. לפיכך, גם אם הצדדים לא צפו בפועל את ההפרה, הרי שהיה עליהם לצפותה, קרי, לצפות מצב שבו יחול עיכוב משמעותי בהחזרת המכולות עקב התערערות המצב הבטחוני".

מספר הערות פרשנות:

1. הניסוח הגורף של ההתחייבות  של יוניטרייד (ראה ציטוט לעיל)  תפס משקל רב בהחלטת בית המשפט. נכון שניתן עקרונית לפרש טקסט בדרכים שונות, אך לא ניתן לברוח לגמרי מלשון הטקסט.

2. לתשומת לבכם: מדובר כאן בחוזים ובהתחייבויות רצוניות בין צדדים מסחריים. העקרון המרכזי במצבים אלו הינו חופש החוזים, כלומר צדדים רשאים להתקשר בחוזים כאוות נפשם ובית המשפט לא יתערב בחוזים אלו, אלא אם כן הדבר, למשל, נוגד את תקנת הציבור. בתי המשפט לא אוהבים לאפשר לצד שהתקשר בחוזה להימלט ממנו.

3. כל אחד מהצדדים - המשלחים הבינלאומיים וסוכני המכס - יפיק לקחים מפסק הדין: המשלחים הבינלאומיים ינסו לנקוט בלשון רחבה ככל האפשר. סוכני המכס ינסו להכניס חריגים. לסוכן המכס מומלץ שלא לחתום על התחייבות כנ"ל, או לחתום ולהוסיף שהחתימה נעשית בשם היבואן. אם המשלח הבינלאומי (או סוכן האוניה) מתעקש, והלקוח לוחץ לקבל את הסחורה, יפה יעשה סוכן המכס אם יעמוד על קבלת פקדונות כספיים מהיבואן לצורך תשלום השהיות עתידיות.

4. ונשאיר שאלה אחת פתוחה, להזדמנות אחרת - האם בכלל רשאי סוכן האוניה להתנות את מתן פקודת המסירה בהתחייבות של גוף שאינו הנשגר (consignee) בשטר המטען לשלם דמי השהייה? האם הדבר עולה בקנה אחד עם התחייבותו של המוביל הימי למסור את המטען למי שיציג בפניו שטר מטען מקורי? האם סעיפי שטר המטען כוללים התייחסות לענין זה? כאמור, נדון בכך בהזדמנות אחרת.


ת. א. 23897/03 אלדן מטעני 2000 בע"מ נ` יוניטרייד ליין שילוח בינלאומי בע"מ, בית משפט השלום בתל אביב, פסק דין מיום 31.12.03.


לראש העמוד
 


 

הובלה ימית / שילוח בינלאומי
כיצד נוצרת התחייבות לתשלום דמי השהייה? איך מחשבים את דמי ההשהייה?

 
בית משפט השלום בתל אביב, התייחס לאחרונה לשתי שאלות חשובות הקשורות לתשלום דמי השהיית מכולה: האחת - כיצד נוצרת התחייבות לתשלום דמי השהייה, והשניה - איך מחשבים את דמי ההשהייה.

חלק ראשון:

מעשה שהיה כך היה: חברת Atlantic S.p.A. Di Navigazione, שסוכנה בישראל היא אלאלוף, הובילה מטענים רבים של צמיגי מישלין מאירופה לישראל, עבור "אשר חברה להפצת צמיגים בע"מ" ("יבואן הצמיגים").

יבואן הצמיגים טען כי עם תחילת היבוא, בשנת 1995, הובטח לו שהוא ייהנה מפטור מוחלט מדמי השהיית מכולה. היבואן טען כי הוא ביקש אישור בכתב על כך, אך נענה על ידי אלאלןף שלא מקובל לערוך הסכמים כאלו בכתב.

מצד שני, אין חולק על כך שבשטרי המטען שנמסרו ליבואן הצמיגים הוטבעה חותמת הקובעת שהיבואן יהיה זכאי ל - 9 ימים חופשיים.

הענין התפוצץ בתחילת 1998, בעת שאלאלוף עיכבה 19 מכולות בגין חוב דמי השהייה של 45,000 דולר.

בתקופת הביניים, משנת 1995 ועד שנת 1998 התרחשו שני אירועים שיש להם חשיבות לענייננו. האחד -כשהגיע המשלוח הראשון נדרש יבואן הצמיגים לשלם דמי השהייה. היבואן פנה לאלאלוף, הזכיר לה את הסיכום בע"פ והחיוב בוטל. האירוע השני - בחודש אוגוסט 1997 הסכים יבואן הצמיגים, לפנים משורת הדין, לשלם השהיות בגובה 9130 ש"ח, בתנאי שהדבר יהווה סגירת החובות. חוץ משני האירועים הנ"ל, לא נדרש יבואן הצמיגים לשלם דמי השהייה ולא נטען כלפיו שהוא חייב בתשלום דמי השהייה.

אלאלוף (וליתר דיוק - המוביל אטלנטיקה) תבעה את יבואן הצמיגים בגין חוב דמי השהייה. אלאלוף טענה כי מעולם לא הוסכם על פטור מוחלט מדמי השהייה, וכל שהוסכם הוא שיבואן הצמיגים, בהיותו לקוח גדול, ייהנה מ - 30 ימים חופשיים. יבואן הצמיגים טען, מנגד, שהפטור המוחלט מדמי השהייה היווה תנאי עיקרי בהתקשרות שלו עם אלאלוף, ואלמלא כן לא היה עובד עמה.

בית המשפט קיבל את עמדת אלאלוף, ולהלן עיקרי הנימוקים.

ראשית, בית המשפט נאחז בכך ששטר הטען ציין 9 ימים חופשיים בלבד, וקבע כי אם היה מדובר בפטור מוחלט - היה על יבואן הצמיגים, ולו רק לשם הזהירות, להסתייג בדרך כלשהי ממה שכתוב בשטר המטען.

שנית, בית המשפט התבסס על כך שהיבואן הסכים לשלם באוגוסט 1997 עבור דמי השהייה, תוך שציין שהדבר יהווה סגירת החוב. על כך העיר בית המשפט: אם היה ליבואן פטור מוחלט - מדוע הוא התנדב לשלם את החוב? ועוד, אם היה ליבואן פטור מוחלט - מדוע הוא דאג לציין שהתשלום יהווה סגירת חוב? אם יש פטור - אין חוב.

שלישית, גירסת אלאלוף נראה הגיונית יותר לבית המשפט, שכן לא יעלה על הדעת שהיבואן יוכל להחזיק במכולות תקופה בלתי מוגבלת של זמן, בעוד שאלאלוף נזקקת למכולות לצורך עסקיה. 

פרשנות ביניים:

א. יתרונו של הסדר כתוב הוא שקל להוכיח אותו. צד הרוצה להסתייג מהסדר כתוב בעקבות הבנה כלשהי בע"פ ייטיב לעשות עם ידאג לכך שינתן ביטוי כתוב לאותה הסתייגות.

ב. הבלגה/שתיקה לאורך כלפי פרקטיקה מסויימת עשויה להיחשב כהסכמה אליה.

חלק שני 

בכך לא נגמר הסיפור. מבחינת עניינית, אחרי שעמדת אלאלוף התקבלה באופן שנקבע כי אלאלוף לא נתנה פטור מוחלט מתשלום דמי השהייה, היה על אלאלוף להוכיח מהם הסכומים של דמי ההשהייה המגיעים לה.

אלאלוף לא הצביעה על הוראות חוק כלשהי הקובעת מהם דמי ההשהייה. אלאלוף גם לא הוכיחה שהיה נוהג בינה לבין יבואן הצמיגים לתשלום דמי השהייה בגובה מסויים (ובבתי המשפט יש להוכיח מהו הנוהג, ולא רק לטעון שקיים נוהג מסויים). מה שעשתה אלאלוף הוא - להגיש מסמך המציין תעריפים של דמי השהיית מכולה מיעדים שונים בעולם, בהתחשב במספר ימי ההשהייה ובסוג המכולה. 

בית המשפט לא קיבל את המסמך שהגישה אלאלוף.

ראשית, אף אחד מאנשי יבואן הצמיגים לא היה חתום על המסמך.

שנית, אף אחד מאנשי אלאלוף לא העיד שהנתונים שהופיעו במסמך אכן נכונים. העד מטעם אלאלוף העיד שזהו תעריף המקובל על איגוד המשתמשים בהובלה הימית, אבל לא יכל לומר האם התעריפים מתעדכנים וכיו"ב.

בנסיבות אלו בית המשפט דחה את התביעה של אלאלוף. אלאלוף לא קיבלה דבר.

פרשנות:

1. ככלל, לא ניתן לחייב יבואן בתעריף דמי השהייה אם היבואן לא אישר אותו. גם לא די בטענה של "ככה מקובל לשלם". יש צורך להוכיח נוהג כזה באמצעות עדים/עד מומחה.

2. ושוב, הדרך המומלצת ביותר היא לדאוג לתיעוד בכתב.


ת.א. 55665/01 אטלנטיקה אס. פי. איי. די. נ` אשר חברה להפצת צמיגים בע"מ, בית משפט השלום בתל אביב, פסק דין מיום  27.10.03


 לראש העמוד


הובלה ימית/ שילוח בינלאומי
על התחייבות השולח שלא לנטוש את המטען, ועל תוקפן של האותיות הקטנות שבשטר המטען

 


בית משפט השלום בחיפה - יש לאכוף התחייבות השולח שלא לנטוש את המטען, גם אם היא מופיעה באותיות קטנות בשטר המטען.

בפסק דין שניתן לאחרונה, קבע בית משפט השלום בחיפה שהתחייבותו של שולח המטען שלא לנטוש את המטען הינה התחייבות תקיפה, על אף שהופיעה באותיות הקטנות של שטר המטען.

סיפור המקרה:

יצואן ישראלי (חברת א. גרינברג חומרי גלם בע"מ) הזמין את שירותיו של מוביל ימי (חברת Atlantic S.p.A Di Navigazione, הסוכן: אלאלוף), לצורך הובלת כימיקלים מסוכנים מדרגה IMCO 3.1  מנמל חיפה לנמל מרסיי שבצרפת.

המטען הגיע לנמל מרסיי, ונפרק מהאוניה, אולם, בניגוד להוראות החקיקה העוסקות בנטענים מסוכנים, לא הגיע איש לקבל את המטען.

התברר, שהיצואן הישראלי והמוביל ניהלו תכתובת ממושכת, ובמסגרתה הפציר המוביל ביצואן לתת לו הוראות לטיפול במטען, אך לא נעשה דבר. כתוצאה מהפקרת המטען, נאלץ המוביל הימי לשאת בעלויות שונות (דמי אחסון ושמירה, הובלה והעמסה, דמי השמדת המטען ועוד), ונוצר גם חוב דמי השהייה. 

המוביל הימי תבע את היצואן בגין ההוצאות ודמי ההשהייה.

טענות הצדדים:

המוביל הימי נאחז בהוראות שטר המטען, שבו נקבע כי השולח (shipper) לא ינטוש את המטען שהופקד בידי המוביל הימי. נציין כי הוראה זו היתה כתובה מצידו האחורי של שטר המטען (ב"אותיות הקטנות"), תוך שבצידו הקדמי של שטר המטען התבצעה הפנייה לסעיף זה.

היצואן טען כי המטען נשלח למרסיי לחברה קנייתית, וכל עותקי שטר המטען נשלחו בדואר שליחים לחברה הקנייתית. משכך, טען היצואן, הועברה הבעלות במטען לידי החברה הקנייתית, ולא היתה לו סמכות להורות למוביל מה ייעשה במטען. לדברי היצואן, תביעת המוביל הימי היתה צריכה להיות מופנית כנגד החברה הקנייתית.

היצואן גם טען כי הוראות שטר המטען אינן מחייבות אותה שכן שטר המטען אינו קריא בשל אותיותיו הזעירות.

פסק הדין:

בית המשפט קיבל את תביעת המוביל הימי ודחה את טענות היצואן.

בית המשפט קבע שגרסת היצואן לפיה כל העתקי שטר המטען נמסרו לחברה הקנייתית לא הוכחה בפניו כנדרש. היצואן הביא את עדות מנהלו, אך לא צירף כל מסמך מלווה התומך בכך. בית המשפט לא הסכים להסתמך על העדות היחידה של מנהל היצואן, שכן יש ליצואן אינטרס ברור בהצגת גירסה שכזו.

בית המשפט דחה את טענת היצואן בדבר אי קריאות שטר המטען. בית המשפט הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון שקבע שאי קריאות של הוראה בשטר המטען אינה כשלעצמה סיבה לדחייתה, על אחת כמה וכמה כאשר המשתמש בהובלה הינו גוף העוסק בסחר בינלאומי, ואמור, מכוח נסיונו, להכיר את הוראות שטרי המטען. בענייננו, מצא בית המשפט, שהיצואן עוסק שנים רבות בסחר בינלאומי. בית המשפט גם מצא שבמאמץ סביר ניתן לקרוא את סעיפי שטר המטען.

היצואן חויב בתשלום  13,900 אירו, ועוד 6,015 דולר ארה"ב (דמי השהייה), וכן בתשלום הוצאות משפט בסכום 15,000 ש"ח + מע"מ.

פרשנות:

1. פעמים רבות הערנו על כך שבתי המשפט אינם אוהבים שלא לתת תוקף לחוזים בין צדדים. את בתי המשפט מנחה התפיסה שהסכמים יש לכבד.

2. יתכן, שלאור קביעתו של בית המשפט בדבר תקיפותם של סעיפי שטר המטען, גם אם היה מוכח ששטרי המטען נשלחו לחברה הקנייתית, כטענת היצואן, הרי שבשל העובדה שהחברה הקנייתית לא שיתפה פעולה, היתה מוטלת אחריות על היצואן.

3. ומספר מלים על האותיות הקטנות שבשטר המטען: בית המשפט העליון התייחס לענין זה בפסק דין משנת 1998. מצד אחד, בית המשפט ביקר את המובילים על השימוש באותיות זעירות. מצד שני, בית המשפט העיר שאין למהר ולפסול סעיפים של שטר המטען. בית המשפט קבע שני עקרונות מנחים בשאלת התקפות של סעיפים זעירים בשטרי מטען. האחד - האם המשתמש בהובלה יכול לצפות באופן סביר שסעיף כזה או אחר יופיע בשטר המטען. השני - האם מדובר בהתקשרות בין צדדים שווים (גופים עסקיים) או בין צדדים בלתי שווים (חברה גדולה מול צרכן). כאשר מדובר במשתמש שאינו צרכן אלא גוף עיסקי, אשר אמור לצפות את תוכנו של שטר המטען, מכח נסיונו וכד`, יינתן תוקף לאותיות הקטנות של שטר המטען.

יחד עם זאת, באותו ענין דובר על בנק, חברת ביטוח, והוזכרו גם ביטויים כמו "חברות כלכליות גדולות" ו"גופים עיסקיים". כל אלו עוסקים בסחר בינלאומי, מכירים את החוקים, ויש לראותם כצדדים שווים למוביל. יתכן ומעמדו של יבואן/יצואן מתחיל יהיה שונה, ויש לכך רמזים בפסיקת בתי המשפט. לא בכדי טרח בית המשפט במקרה שלפנינו להדגיש את עיסוקו רב השנים של היצואן בתחום היצוא.

4. הנה ציטוט מפסק הדין המדגיש את חששותיו של בית המשפט העליון מפני ביטול סעיפים בשטר המטען:

"במקרה שלפנינו מדובר בהתקשרות בין חברת ספנות גדולה לבין בנק ישראלי, שדרכו לעסוק במסמכים מהסוג הנדון, ואין אף שמץ של ראייה שבמקבילית הכוחות שבין השניים קופח הבנק (שקונטיננטל באה בנעליו). בנסיבות אלו, לו קבלנו את טענת קונטיננטל שהיא רשאית להשתחרר מתניית השיפוט הבלתי קריאה בשטר המטען, שעל יסודו היא תבעה, היה עלינו לפסול כמעט את כל שאר תניות שטר המטען שהן אינן יותר קריאות מתניית השיפוט, והרי זו תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת"

5. שאלה אחרת הינה משמעותו של שטר המטען כחוזה אחיד העשוי לכלול סעיפים מקפחים (פרט לסעיפים שהוסדרו בחקיקה - פקודת הובלת טובין בים, חוק התובלה האווירית). שאלה זו אינה פשוטה, ולענין זה נתייחס באחת הסקירות הבאות.
 

ת.א. (שלום-חיפה) 017253/01  Atlantic S.p.A Di Navigazioneנ` א. גרינברג חומרי גלם בע"מ, פסק דין מיום 22.10.03.
 


לראש העמוד


 
 
הובלה/ שילוח/ עמילות מכס 
 
זכות עיכבון במטען של יבואן שנקלע לקשיים

 
 

מהו עיכבון?

מדובר בתופעה ידועה - כאשר היבואן/היצואן חייב למוביל הימי/האווירי/המשלח הבינלאומי כספים עבור שירותי ההובלה, נוהג המוביל לעכב את מטעני היבואן/היצואן בידו עד לקבלת הכספים הנדרשים. לפעמים זה חוקי, ולפעמים - לא, וכבר עמדנו על כך באחד המאמרים הקודמים שלנו (ראה בגליון מס` 2 של "יבוא ויצוא",

 Index.asp?ArticleID=63&CategoryID=91&Page=1)

המכשיר הנ"ל, הקרוי עיכבון, הופך לכלי בעל ערך רב כאשר החברה החייבת נכנסת להקפאת הליכים וממונה לה נאמן/כונס. במקרה כזה, ללא שימוש בזכות העיכבון, ייכנס המוביל למאגר הרגיל של כל הנושים הרגילים, וסיכוייו לראות את הכסף - קלושים ביותר. לכן יעשה המוביל את מירב המאמצים כדי להנות מזכות העיכבון, ולהכריח את הנאמן/הכונס לשלם לו את סכומי החוב לצורך שחרור הנכסים.

מהו בעצם עיכבון? באחד מפסקי הדין, הוגדר עיכבון כתור "סעד עצמי שנועד לאפשר לנושה לממש את זכותו כלפי החייב בכוחות עצמו, בלי לפנות לשם כך להתדיינות משפטית". העיכבון מאפשר לנושה לעכב את הנכס אצלו, לא להעבירו אל החייב, ובאמצעות כך ללחוץ על החייב להסדיר את חובו.

אלא שלא תמיד השימוש בזכות העיכבון הוא אפשרי.

שני סוגי עיכבון

לצורך כך נספר שקיימים שני סוגי עיכבון - עיכבון מכח הדין ועיכבון הסכמי. עיכבון מכח הדין הוא אותן הוראות חוק המקנות לצד מסוים זכות עיכבון - למשל, סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות קובע כי "לקבלן תהא זכות עיכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן  שירותו, כדי תשלומים המגיעים לו עקב עיסקת הקבלנות", וסעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובע כי "קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה".

כאן מצויה בעייתיות - ניתן להשתמש בזכות העיכבון לפי הוראות החוק הנ"ל לצורך הבטחת תשלומים המגיעים אך ורק עקב "עיסקת הקבלנות" הספציפית, או אך ורק עקב "ההפרה" של החיובים בעיסקת ההובלה הספציפית (שימו לב ללשון החוק!). אם יבואן אינו משלם דמי הובלה עבור הובלת מטען שהתבצעה באוגוסט 2003, וכעת מזמין הובלה אחרת בינואר 2004, לא יוכל המוביל לעכב את המטען החדש בשל החוב בגין המטען הישן.

על חשיבותו של העיכבון ההסכמי

אז מה עושים המובילים? שני דברים: ראשית, הם מנסים לטעון לקיומה של עיסקת מסגרת, הכוללת מספר הובלות. בדרך זו כל ההובלות המתבצעות ע"י המוביל ייכללו בביטוי "עיסקת ההובלה" ו"ההפרה" המופיעים בחוק, והמוביל יוכל לעכב מטען בהובלה ב` כנגד חוב של הובלה א`. פעמים רבות קשה להוכיח קיומה של עיסקת מסגרת.

שנית, המוביל פונים לעזרתו של העיכבון ההסכמי. כוונת הדברים היא שהחוק מאפשר לצדדים ליצור, במסגרת הסכם ביניהם, מנגנון של עיכבון. מנגנון זה יכול לקבוע שלמוביל תהיה זכות עיכבון על נכסי היבואן/יצואן שבידו בגין כל חוב שהיבואן/יצואן יהיה חייב למוביל. מנגנון זה נותן מרחב תמרון רחב מאד למוביל, ומשחרר אותו ממגבלות הוראות העיכבון הקבועות בדברי החקיקה.

בכל הנוגע להליכי חדלות פרעון של יבואנים/יצואנים, כאשר המוביל רוצה להיעזר בעיכבון ההסכמי ובאמצעות כך לעכב בידו נכסים של החברה חדלת הפרעון, קיימת דרישה שההסכם יהיה ברור, מפורש, ובכתב.

נזכיר בענין זה את פסק הדין שניתן בחודש יולי 2002 בענין רונדופלס בע"מ נ` קרגו אמרפורד בע"מ ((פש"ר (מחוזי - ת"א) 11448/02). באותו מקרה, חברת רונדופלס, שהיתה בהקפאת הליכים, תבעה את סוכן המכס שבאמצעותו ייבאה חומרי גלם מספקים בחו"ל. סוכן המכס עיכב שלושה שטרי מטען אצלו וסרב לשחרר שלושה משלוחים בטענה של עיכבון בגין חוב של החברה כלפיו. לטענתו, זכות העיכבון שלו נובעת מן ההסכם בין הצדדים. בית המשפט דחה את עמדת סוכן המכס וקבע כי לא נוצר עיכבון הסכמי, שכן עיכבון מכח הסכם יכול להיווצר אך ורק ע"י חוזה ברור ומפורש בכתב בין הצדדים, ואין די באומד דעתם. מנגד, בית המשפט אימץ את טענת רונדופלס כי אין לראות את עסקאות החברה עם פקיד המכס כולן כעסקת מסגרת אחת, אלא כל עסקה עומדת בפני עצמה, ועל כן, לא נוצר עיכבון מכח חוק.

לאחרונה ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שקצת הקל על המובילים בגיבוש העיכבון ההסכמי.

היו אלו המובילים/הסוכנים בורכרד ואלאלוף שעיכבו את נכסיה של חברת תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ. גם כאן, עיכבון מכח הדין היה מציב קשיים מרובים כלפי שני המובילים, שכן היה קשה להוכיח את קיומה של עיסקת מסגרת של הובלה. אז מה עשו המובילים? פנו לעזרתו של העיכבון ההסכמי, וכאן התפלגו דרכיהם.

בורכרד הראתה ששטר המטען הימי, שכידוע משמש כראיה לחוזה ההובלה בין הצדדים, כולל זכות עיכבון רחבה, שמתפרשת על חובות אחרים ולא רק על ההובלה הספציפית.

The carrier shall have a lien on the goods and any documents relating therto for all the sums payable to the Carrier under this contract (and irrespetive of whether stated to be prepaid) and any other sums due for the Marchant to the Carrier, and for General Average contributions to whomsoever due and for that purpose shall have the right to sell the goods by public auction or private treaty without notice to the Merchant. If on sale of the goods the proceeds fail to cover the amount due and the costs and expenses incurred, the Carrier shall be entitled to recover the difference form the Merchant". 

בית המשפט קיבל את טענת בורכרד, ולא סתם קיבל, אלא קבע כי זהו בדיוק העיכבון ההסכמי הנדרש. הוא ברור והוא עשוי בכתב.

בית המשפט לא קנה את טענת תעשיות אלקטרוכימיות כאילו היא לא ידעה על העיכבון הזה, וכך כתב:

"המבקשת, הייתה חברה גדולה בעלת היקפי מסחר נכבדים ומשמעותיים, וחזקה עליה כי בעלי התפקידים שניהלו אותה היו אמונים על חיי המסחר ומנהג הסוחרים, ואינה יכולה להציג עצמה כמי שלא ידעה תנאי ההסכם בין הצדדים.... לא נשללה בכל דרך העובדה שהמבקשת ידעה מהם תנאי הובלה הימית, ידעה על הנוהג הרווח בענף ההובלה הימית, ידעה מהו הנוהג הספציפי בינה לבין בורכרד משך יחסי העבודה הארוכים ביניהן וודאי שידעה על תנאי העיכבון המפורטים בשטר המטען".

אין ספק שיש בכך חידוש. שטר המטען הוא חוזה סטנדרטי, ואינו "תפור" כלפי לקוח זה או אחר. הסדר העיכבון, נוצר, איך לומר, באופן מעין אגבי, במסגרת כלל הוראות שטר המטען, וניתן לחוש אמפתיה כלפי טרונייתה של תעשיות אלקטרוכימיות על כך שלפתע שולפים את אותו סעיף נסתר.

 אמפתיה, אמרנו, אבל לא יותר. הדגשנו מספר פעמים שבתי המשפט אינם אוהבים שלא לתת תוקף לסעיפים המופיעים בחוזה. צד שמתקשר בחוזה צריך לכבד אותו. לא ניתן לקבל טענה כמו "מי קורא את האותיות הקטנות של שטר המטען". צריך לקרוא, ובוודאי מי שעוסק תדיר ביבוא ויצוא.

(בשולי הדברים, ו"למען הפרוטקול", נציין שמקריאת פסק הדין מתברר שלא הועלתה טענה ששטר המטען מהווה חוזה אחיד עם תניות מקפחות. איננו בטוחים שטענה כזו היתה מתקבלת).

אלאלוף לא הצליחה לגבש עיכבון הסכמי. בשטר המטען המתייחס למשלוחים שלה לא הופיע, ככל הנראה, סעיף עיכבון רחב כמו זה שהופיע אצל בורכרד, ואלאלוף לא הצליחה להציג הסדר עיכבון בכתב, אחר. על כך כתב בית המשפט את הדברים הבאים:

"עיכבון הסכמי צריך שיהיה מפורש בהסכמים שבין הצדדים ואינו יכול לנבוע מהסכם מכללא מכוח נוהג שוק או התנהגות הצדדים כשלעצמו ובייחוד שאלאלוף לא הרימה את נטל הראיה ביחס לנוהג שכזה".

מסקנות:

1. פסק הדין מעניק תוקף לסעיף עיכבון רחב המופיע בשטר המטען הימי, ומחזק את מעמדם של מובילים ומשלחים בינלאומיים הבאים לגבות חובות מיבואן/יצואן שנקלע לקיים.

2. מנגד, ציבור המשתמשים בהובלה הימית, האווירית והמשולבת, יצטרך למצוא דרכים אחרות לתקיפת סעיף זה - למשל, באמצעות דיני החוזים האחידים, ובדרכים אחרות (ראה סקירתנו בגליון מס` 1 של "יבוא ויצוא" אודות פסק הדין בענין יובל מחשוב ישיר Index.asp?ArticleID=62&CategoryID=91&Page=1).


פש"ר (חיפה) 410/03 בענין תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ - בהקפאת הליכים, החלטה מיום 1.2.04

  

לראש העמוד

 



מיסים עקיפים
קיבלתם דרישה לתשלום רטרואקטיבי - מה עושים?

מדריך לעוסק הנבוך (חלק ראשון)


 
דרישה לתשלום רטרואקטיבי של מסים עקיפים (מכס, מס קניה, היטלי סחר ועוד) נוחתת על ראשו של העוסק כרעם ביום בהיר. בסדרת כתבות המוקדשות לענין זה, נציע מספר דרכים להתמודדות עם המהלומה הקשה.

חלק ראשון - הבעיה

גיבורי סיפורנו הנוכחי הינם יבואנים (ליצרנים מקומיים נקדיש התייחסות נפרדת) המקבלים מרשויות המס דרישה לתשלום רטרואקטיבי של מסי יבוא (מכס, מס קניה או היטלים שונים (ובמונח הישן - תשלומי חובה - תש"ח)), בגין יבוא טובין שביצעו בעבר.

הסיפור עלול להיפתח במסמך יבשושי משהו המוצא על ידי בית המכס הרלבנטי, ובראשו מתנוסס הכיתוב: "הודעה בדבר חיוב". ההודעה מופנית ליבואן, עם העתק לסוכן המכס שלו, והיא חתומה במרבית המקרים על ידי מחלקת הגרעונות בבית המכס. לעיתים קודמת למסמך זה חקירה גלויה של מחלקת החקירות של המכס, אשר בעקבות ממצאיה מוצאת ההודעה בדבר חיוב. 

הודעת החיוב נחלקת לשלושה חלקים: בחלקה הראשון מובאים פרטים על רשימון היבוא הרלבנטי, והנמקה קצרה, ברוב המקרים -  קצרה מדי, להיווצרותו של חוב המס (הקרוי "גרעון").

בחלקה השני של ההודעה מופיעה טבלה המפרטת את חוב המכס, מס קניה או תשלום החובה (קרן), ולאחריהם, בנפרד, חיובים נוספים - רבית והצמדה, וקנס פיגורים.

חלקה השלישי של ההודעה כולל את שורת המחץ הדורשת לשלם את חוב המס תוך 35 ימים, "ולא - יווספו עליהם הפרשי הצמדה וקנס לפי העניין וכן  יינקטו אמצעי אכיפה לפי פקודת המסים (גביה) לרבות עיכוב מטענים על פי סעיף 4 לחוק מסים עקיפים".

הודעת החיוב מהווה מהלומה קשה ביותר ליבואן, מארבע סיבות עיקריות:

א. לוח הזמנים לתשלום הגרעון - על פי האמור בהודעת החיוב נדרש היבואן לשלם את הגרעון תוך זמן קצר, כאשר הסנקציות המתלוות לאי תשלום הינן חמורות ביותר - עיכוב מטענים והפעלת הליכי גביה, וגרעון המס נושא הצמדה וריבית וקנס פיגורים!

ב.  מידת החשיפה לדרישה רטרואקטיבית - על פי החוק ניתן לדרוש את הגרעון במסי יבוא תוך חמש שנים מיום היווצרותו (ולעיתים אף יותר), ובמלים אחרות, רשויות המס רשאיות ללכת חמש שנים אחורה (ואף יותר)!

ג. בניגוד למס הכנסה, מסי יבוא אינם מוטלים על הרווח שהפיק היבואן בעיסקה, אלא מחושבים בדרך כלל כאחוז מערך הטובין המיובאים. יבואן שבעת מכירת הטובין לא גלגל את מסי היבוא על הקונה, עלול בעקבות חיוב רטרואקטיבי במסי יבוא עלול לאבד את כל רווחיו מהעיסקה ואף להיכנס להפסדים עצומים!

ד. הואיל ומדובר בדרישת תשלום המוצאת ליבואן לאחר מעשה, קשה ליבואן לחזות את התפרצות הענין ולפעול באופן מניעתי להקטנת הסיכון.

בנוסף, ההנמקה המופיעה בהודעת החיוב הינה לקונית וקצרה, דבר המקשה על היבואן להתמודד עם דרישת המס.

למרות המהלומה הקשה, קיימות דרכים להתמודדות הן עם לוח הזמנים הקצר, והן עם דרישת התשלום לגופה. יתירה מזאת, קיימות דרכים מניעתיות המאפשרות ליבואן להקטין מראש את מידת הסיכון. בנוסף, החוק מורה לרשויות המס לוותר על הגרעון בהתקיים תנאים מסויימים.

חלק שני: על זכותכם המליאה לחלוק על עמדת הסיווג של הרשויות ולמה אסור להרים ידים.

דרישות לתשלום רטרואקטיבי עשויות להופיע במספר מקרים עיקריים, וביניהם, סיווג טובין, תעודות מקור, והערכת טובין. נתייחס לסוג הראשון - סווג טובין - המהווה מקור רב חשיבות להוצאת דרישות לתשלום רטרואקטיבי.

כשמדברים על סיווג טובין מתכוונים לדבר חקיקה הקרוי "צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין" החתום על ידי שר האוצר. צו זה, הבנוי לפי "השיטה ההרמונית לתיאור מצרכים וקידודם" של ארגון המכס העולמי שמושבו בבריסל, כולל רשימה ארוכה ומפורטת של טובין. הרשימה ערוכה וממוספרת לפי חלקים, פרקים, פרטים ראשיים ופרטי משנה, הכוללים תיאור מילולי של מוצרים, מכשירים, מצרכים וכיו"ב, באופן המאפשר להצמיד מספר ("פרט מכס") לכל מוצר. בצידו של כל פרט מכס מצויין גם מהו שיעור המכס ומס הקניה המוטל על טובין המסווגים באותו פרט מכס.

בדרך כלל היבואן פונה לשירותו של סוכן מכס לצורך טיפול בשחרור הטובין מפיקוח רשות המכס, לרבות סיווג הטובין.  

מלאכת הסיווג אינה מלאכה פשוטה, ולעיתים היא עשויה להסתבך.

למשל, כאשר מדובר בטובין הכוללים מספר מרכיבים. היכן נסווג את המוצר? האם נסווג את המוצר בפרט המתייחס למרכיב א` או בפרט המתייחס למרכיב ב`?

צו תעריף המכס מכיל כללים המתייחסים למצבים כאלו. למשל, הכלל הקובע שתערובת וטובין מורכבים העשויים מרכיבים שונים יסווגו כאילו היו עשויים מהמרכיב המאפיין אותם ביותר. ואולם, עשויה להתעורר מחלוקת בשאלה מהו המרכיב המאפיין ביותר.

דוגמא: תרכובת מזון לתינוקות על בסיס חלב ועמילן תירס. האם סיווגה יהיה בפרט 19.01.1090 - תכשיר מזון לתינוקות מחלב, או בפרט 19.01.1020 תכשיר מזון לתינוקות מעמילן?

קיימים מכשירים המסוגלים לבצע מגוון רחב של פונקציות. באיזה פרט מכס נסווג את המכשיר? אולי בפרט המתייחס לפונקציה העיקרית של המכשיר? ומהי הפונקציה העיקרית של המכשיר?

דוגמא: מכשיר לסינון מים, אשר בנוסף לפעולת הסינון הוא מאפשר לקרר את המים או לחמם אותם. מהי הפונקציה העיקרית של המכשיר? סינון? קירור? חימום?

לעיתים לא ברור מהי מהותו האמיתית של המוצר. לדוגמא: ארונית עץ המותאמת להנחה על רצפת כלי רכב בין המושבים הקדמיים. האם מהותו של המוצר הינה אביזר לרכב מנועי או שהינה רהיט עץ?

האם מהותו של מיכל פלדה גדול לדו תחמוצת הפחמן אשר צמודה אליו יחידת קירור הינה מקרר, או שמא מתקן לעיבוד חומרים, ואולי בכלל מהותו היא מיכל לגז דחוס?

בעיות הסיווג הנ"ל אינן רק שאלות אקדמיות המרחפות להן במסדרונות משרדי ארגון המכס העולמי ומחפשות פתרון, אלא עניינים בעלי משמעות כלכלית מרחיקת לכת כלפי היבואן. אם ייבאתם במהלך חמש השנים האחרונות מוצרים בערך של מאות אלפי דולרים וסווגתם אותם הפרט הפטור ממס קניה, ולדעת רשות המכס המוצר שלכם מסווג בפרט החייב במס קניה בשיעור 45% (לפני ההפחתה האחרונה של מסי הקניה), אתם חשופים לדרישת מס רטרואקטיבית בסכומי עתק (בתוספת הצמדה, ורבית וקנס פיגורים).

מה לעשות?

אכן, דרישת מס רטרואקטיבית בסכומי עתק עלולה להיות מהלומה קשה, אך אין זה אומר שצריך להרים ידים. להיפך. לעיתים דרישת הרשויות לתשלום גרעון מסים מבוססת על עמדת סיווג מסויימת שאינה בהכרח נכונה.

כאמור לעיל, סיווג מוצרים הינו ענין קשה ומורכב. בית המשפט העליון כתב פעם על מלאכת הסיווג (בפרפראזה על מדרש שדן בענייני מציאת זיווג), כי קשה מלאכת הסיווג כקריעת ים סוף.

קיימת ספרות רחבה בענייני הסיווג שיכולה להיות לעזר, לצורך ערעור על עמדת רשות המכס: כללי סיווג בצו תעריף המכס, דברי ההסבר של השיטה ההרמונית, תקדימים משפטיים בישראל, החלטות של ארגון המכס העולמי, החלטות של רשויות המכס בעולם ועוד.

היבואן רשאי לערער בפני רשות המכס על הודעת החיוב, ולהעלות את טענותיו, בכתב ובעל פה (בישיבות), באמצעות באי כוחו (סוכן המכס ו/או עורך דין), על מנת לשכנע את הרשות בצידקת עמדתו.

הפרקטיקה מלמדת כי במקרים רבים נסוגה רשות המכס מעמדתה וביטלה או צמצמה את הודעות החיוב.

זאת ועוד, החלטת רשות המכס אינה חסינה מביקורת משפטית, וניתן להביא את שאלת הסיווג להכרעת בית המשפט. קיימים פסקי דין רבים שבהם בית המשפט קיבל את עמדת היבואן וקבע כי עמדת הסיווג של רשות המכס אינה נכונה.

הדוגמאות שהובאו לעיל בנוגע לתכשיר מזון לתינוקות, מכשיר לסינון מים, וארונית עץ לרכב, נדונו בפני בתי המשפט, אשר קיבלו את עמדת היבואן/הנישום.

מנגד, התמודדות עם הודעת חיוב אינה בנויה במתכונת של "הכל או לא-כלום". ניתן, הן במסגרת התדיינות מול רשות המכס והן במסגרת כותלי בית המשפט, להגיע לפשרה עם רשות המכס, ולשלם חלק מסויים מהסכומים הנדרשים.

רשות המכס אינה חסינה מתביעות נזיקין. במקרים קיצוניים, בהם מתברר כי הודעת החיוב היתה משוללת כל בסיס והוצאה על ידי בית המכס באופן רשלני תוך גרימת נזק ליבואן (עיכוב משלוחים, הוצאות מימון ערבות בנקאית, הוצאות משפטיות ועוד) רשאי היבואן לפנות לבית המשפט לקבלת פיצוי כספי כנגד הנזק שנגרם לו.

בחלקים הבאים נדון בסוגיות מקצועיות שונות הקשורות לעניינו -  כללי מקור, הערכת טובין, חוק מסים עקיפים, עיכוב הליכי אכיפה וגביה, ועוד.


 
לראש העמוד


 
 
 
 יבוא מזון לארה"ב - חובת מתן הודעה מוקדמת 
  
 

בעקבות אירועי הטרור, החל מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לנקוט בצעדים להגנת הציבור בארה"ב מפני התקפת טרור ביולוגית באמצעות מזון מיובא.  ה - FDA הטיל שתי חובות נרחבות שיש להם השפעה משמעותית על הגופים המייצאים מזון לארה"ב: האחת - חובת מתן הודעה מוקדמת על יבוא מזון לארה"ב, והשניה - חובת רישום מתקני מזון המייצרים, מעבדים, אורזים או מאחסנים מזון לצריכה בארה"ב.

לאור החשיבות העצומה שיש לתקנות החדשות של ה - FDA כלפי הציבור היצואנים, מצאנו לנכון להביא לידיעת הציבור את תוכן התקנות.

ברשימה זאת נסקור את חובת מתן ההודעה המוקדמת. הרשימה מבוססת על המדריך שפורסם באתר האינטרנט של ה - FDA. יחד עם זאת, הרשימה אינה מתיימרת לכלול את מלוא המידע הרלבנטי. את החומר המלא והמפורט ניתן למצוא באתר האינטרנט של ה - FDA בכתובת:
 
http://www.fda.gov/oc/bioterrorism/bioact.html

מהי ההודעה המוקדמת:

החל מיום 12.12.03 יש להודיע ל  - FDA על כל משלוח מזון (הן מזון לבני אדם והן מזון לבעלי חיים) בטרם הגעתו לארה"ב. מוצרים מסוימים פטורים מהודעה מוקדמת.

לשם מה נחוצה ההודעה המוקדמת?

ההודעה תעניק ל - FDA  שהות לקיים את הפעולות הבאות:

§ בדיקת מזון והערכתו, בטרם הגיעו לארה"ב.

§ פריסת משאבים יעילה יותר לצורך פיקוח.

§ בלימת מוצרים נגועים ומזוהמים.

 

מהו "מזון"?

§ פריטים המשמשים כמזון או שתייה עבור בני אדם או בעלי חיים (למשל: פירות, ירקות, דגים ופירות ים, מוצרי חלב, ביצים, תוספי מזון, מוצרי מאפה, ממתקים, חטיפים, מזון משומר, ועוד).  

§ מסטיקים.

§ פריטים המשמשים כמרכיבים במוצרים הנ"ל.

 

חריגים:

§ "מזון" אינו כולל חומרים הבאים במגע עם מזון (כלים, משטחים וכיוצא בזה), ולא חומרי הדברה.

§ מוצרי בשר, עופות ומוצרי ביצים הנבדקים ע"י המחלקה לחקלאות של ארה"ב אינם נכללים במסגרת כללי ה - FDA, וחלה עליהם מערכת חקיקה אחרת.

 

אילו אופנים של יבוא מזון טעונים הודעה מוקדמת?

§ מזון המיובא לצריכה, אחסון או הפצה בשטחי ארה"ב (לרבות מתנות, ודוגמיות לבקרת או למחקר).

§ מזון המובל דרך ארה"ב למדינה אחרת.

§ מזון המיובא לשטחה של ארה"ב ועתיד להיות מיוצא לארצות אחרות. ועוד.

 

אילו אופנים של יבוא מזון אינם טעונים הודעה מוקדמת?

§ מזון הנישא ע"י אדם המגיע לתחומי ארה"ב, או נלווה לו, ומשמש לצרכיו האישיים ולא לשם מכירה או הפצה.

§ מזון שהוכן ע"י אדם ונשלח על ידיו לאדם אחר כמתנה אישית (לא מסחרית).

 

מתי יש להגיש הודעה מוקדמת?

העיקרון: ה-FDA חייב לקבל ולאשר אלקטרונית את ההודעה לפני שהמשלוח מגיע לנמל היעד. המועד הסופי תלוי בסוג ההובלה.

פירוט:
ה-FDA חייב לקבל הודעה מוקדמת (ולאשר קבלתה) בטווח הזמנים הבא:

המועד המוקדם ביותר: 

 5 ימים בטרם הגעת המשלוח לארה"ב (פרט לדואר בינלאומי).

המועד המאוחר ביותר:

§ הובלה יבשתית במשאיות - לא פחות משעתיים לפני הגעת המשלוח ליעדו.

§ הובלה יבשתית ברכבות - לא פחות מ - 4 שעות לפני הגעת המשלוח ליעדו.

§ הובלה אווירית - לא פחות מ - 4 שעות לפני הגעת המשלוח ליעדו.

§ הובלה ימית - לא פחות מ - 8 שעות לפני הגעת המשלוח ליעדו.

§ דואר בינלאומי - לפני שהמזון נשלח.

§ הובלה ע"י אדם המלווה את המטען - על פי אמצעי ההובלה של המלווה.

 

הערות פרוצדורליות למשלוח ההודעה:

§ כאשר ההודעה המוקדמת מוגשת באמצעות מערכת ההודעות המוקדמות של ה-FDA, אזי מספר האישור חייב ללוות את המזון ולהיות זמין בשעת ההגעה ליעד.

§ כאשר פריט מזון מגיע ע"י דואר בינלאומי, החבילה תישא את מספר האישור.

§ כאשר מדובר פריט מזון הנישא ע"י אדם פרטי, המזון חייב להיות מלווה באישור ההודעה המוקדמת.

 

 מי יכול להגיש הודעה מוקדמת?

כל אדם הבקיא בפרטים הנדרשים יכול להגיש הודעה מוקדמת, כולל: יצרנים, יצואנים, יבואנים, סוכני המכס, וסוכנים בארה"ב.

מה קורה במקרה שההודעה שהוגשה אינה מדויקת או שלא הוגשה הודעה?

יבוא מזון לארה"ב שאינו עולה בקנה אחד עם חובת מתן הודעה מוקדמת נחשב כיבוא אסור. ארה"ב תסרב לקלוט מזון מיובא שההודעה המצורפת אליו אינה מדויקת. המזון יעוכב בנמל היעד, אלא אם כן ישולח ליעד אחר.

 

איך יש למסור את  ההודעה המוקדמת?

יש להעביר את ההודעה באופן אלקטרוני, באחת מהדרכים הבאות:

§         מערכת ה - ACS (Automated Commercial Sysytem) של רשות המכס האמריקאית.

§         מערכת ההודעה המוקדמת של ה-FDA  www.access.fda.gov.

במידה ולא ניתן להעביר הודעה בשתי הדרכים הנ"ל, יש להיכנס לאתר ה - FDA בכתובת  www.access.fda.gov , להיעזר במספר פקס או בכתובת e-mail המצויינים שם, ולהעביר באמצעותם את ההודעה. דרך זו תהיה אפשרית אך ורק כאשר שתי המערכות הנ"ל יושבתו.

 

קבלת עזרה בשליחת ההודעה המוקדמת:

ה-FDA מציע הדרכה באתר עצמו. כמו כן מופעלת עמדת עזרה טלפונית מ 7:00 בבוקר עד 11:00 בלילה (זמן ארה"ב - EST).

 

איזה מידע יש לציין בהודעה המוקדמת?

§ שם, כתובת (בעבודה), מס` טלפון, פקס ודואר אלקטרוני של האדם מגיש ההודעה, וכן שם החברה וכתובתה, אם יש.

§ במקרה ואדם מעביר הודעה עבור גוף אחר, יש לציין את שם המעביר, שם העסק של המעביר, כתובת העסק, מס` טלפון, פקס ודואר אלקטרוני.

§ סוג הרשימון  וקוד הזיהוי שניתן ע"י רשות המכס האמריקאית (אם יש).

§ פרטי זיהוי של כל אחד מהפרטים במשלוח:

- קוד ה - FDA של המוצר.

- שם המוצר.

- הכמות המוערכת.

- קודים וזיהויים אחרים של המוצר (אם המוצר נדרש לשאתם).

§ אם מדובר במזון מעובד (דהיינו שאינו במצבו הטבעי), יש לצרף את שם היצרן, כתובתו ומס` הרישום שלו (אם יש) (מספר הרישום אינו נדרש אם מדובר במזון המיובא לשם שטעון או לשם יצוא באופן אחר).

§ אם מדובר במזון שאינו מעובד (במצבו הטבעי), יש לציין את שם המגדל (אם ידוע) ומקום הגידול.

§ ארץ הייצור (על פי הגדרות ה - FDA).

§ שם השולח, כתובתו ומספר הרישום שלו (מספר הרישום אינו נדרש אם מדובר במזון המיובא לשם שטעון או לשם יצוא באופן אחר)

§ שם הארץ שממנה המזון נשלח. אם המזון נשלח בדואר יש לציין את הארץ שממנה המזון נשלח ואת מועד שליחת המזון בדואר.

§ המידע הצפוי אודות הגעת המשלוח: מקום הגעה, תאריך ושעה. אם המזון נשלח בדואר יש לציין את שם הנמען וכתובתו.

§ שם וכתובת של היבואן, בעל המזון והנשגר (פרט לשטעונים מסויימים). אם המזון נשלח בדואר יש לציין את שם הנמען וכתובתו.

§ שם המוביל ואופן ההובלה. (פרט למשלוח בדואר).

§ פרטי ההובלה המתוכננת (פרט ממשלוח בדואר).

 

תיקון טעויות תוך כדי ההגשה:

שתי המערכות (זו של המכס וזו של ה - FDA) בוחנות את הטופס שמולא. במקרה של מידע חסר או מידע שנראה כבלתי נכון, וכן במקרה של טעויות כתיב, המערכת תתריע ותאפשר לבצע תיקונים באופן אלקטרוני.

 

איך נדע שההודעה המוקדמת התקבלה?

לאחר הגשת כל הטפסים הנחוצים, יתקבל אישור ומספר אישור של ה - FDA.

האישור קובע שעל פניו ההודעה נראית מלאה. האישור, עם זאת, אינו קובע שההודעה מדויקת, או שה-FDA אישר את המשלוח, או שהמשלוח יתקבל ללא בדיקות נוספות.

 

אילו טפסים יש לצרף למשלוח?

§ כאשר מדובר בהובלה מסחרית, אם ההודעה המוקדמת הוגשה באמצעות מערכת ה - FDA, המוביל חייב להצטייד במספר האישור שהתקבל מה - FDA. אם ההודעה המוקדמת הוגשה באופן אחר (למשל, באמצעות מערכת המכס),  מומלץ ביותר שהמוביל יחזיק ברשותו עותק של האישור או את מספר האישור בעת הגעת המשלוח למקום היעד.

§ כאשר מדובר במשלוח מזון בדואר, החבילה צריכה לשאת את מספר האישור.

§ כאשר מדובר במשלוח הנישא ע"י אדם המגיע לארה"ב, על האדם לשאת עותק של האישור.

 

מה צריך לעשות אם המידע משתנה לאחר קבלת האישור על ההודעה המוקדמת?

לא ניתן לשנות את האינפורמציה לאחר קבלת האישור. במקרה של שינוי יש להגיש הודעה מוקדמת חדשה. מומלץ לבטל את ההודעה הראשונה בטרם הגשת הודעה חדשה.

 

אילו שינויים דורשים מתן הודעה מוקדמת חדשה?

שינוי באחד הפרטים שיש לכלול בהודעה המוקדמת מצריך מתן הודעה מוקדמת חדשה, פרט לשינוי באחד הפרטים הבאים: שינוי בכמות מוערכת, שינוי בזמן ההגעה המשוער, שינוי במידע בנוגע להובלה, ושינוי בפרטי ההובלה המתוכננת.

 

איך ניתן להגיב ולהעיר על התקנות החדשות?

לתקנות יש תוקף חוקי מלא.  ה - FDA קיים כבר סבב תגובות ראשון על התקנות. בכוונת ה - FDA לקיים סבב תגובות נוסף בחודש זה (מרץ 2004). עדכונים אודות התקנות, והסברים בנוגע למשלוח תגובות ניתן למצוא בכתובת: 

http://www.fda.gov/oc/bioterrorism/bioact.html

     לראש העמוד

להורדת העלון כקובץ word  להורדת העלון כקובץ word