גיל נדל משרד עורכי דין

 

גליון מספר 7 - ספטמבר 2004

עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 135 – סיון תשע"ח – יוני 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 134 – אדר ב' תשע"ט – מרץ 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 133 – אדר א' תשע"ט – מרץ 2019.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 132 – חשון תשע"ט – אוקטובר 2018.
עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 130 – סיון תשע"ח – מאי 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 129 – ניסן- תשע"ח – מרץ 2018.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 128 – שבט תשע"ח – ינואר 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 127 – חשון תשע"ח – נובמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 126 – תשרי תשע"ח – ספטמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 125 – אב תשע"ז – אוגוסט 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 124 – ניסן תשע"ז – אפריל 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 123 – שבט תשע"ז – פברואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 122 – שבט תשע"ז – ינואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 121 – חשון תשע"ז – נובמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 120 – אלול תשע"ו – ספטמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 119 – אב תשע"ו – אוגוסט 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 118 – תמוז תשע"ו – יולי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 117 – סיוון תשע"ו – יוני 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 116 – אייר תשע"ו – מאי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 115 – ניסן תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 114 – אדר ב תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 113 – אדר תשע"ו – מארס 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 112 – טבת תשע"ו – פברואר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 111 – כסלו-טבת תשע"ו - דצמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 110 – חשון-כסלו תשע"ו - נובמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 109 – תשרי-חשון תשע"ו - אוקטובר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 108 – אב-אלול תשע"ה - אוגוסט 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 107 - תמוז תשע"ה - יולי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 106 - ניסן תשע"ה - מאי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 105 - ניסן תשע"ה - אפריל 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 104 - ניסן תשע"ה - מרץ 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 103 - אדר תשע"ה - פברואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 102 - שבט תשע"ה - ינואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 101 - טבת תשע"ה - דצמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 99, אלול תשע"ד - ספטמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 98, אלול תשע"ד - אוגוסט 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 97, אב תשע"ד - יולי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 96, תמוז תשע"ד - יוני 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 95, סיון תשע"ד - מאי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 94, אייר תשע"ד - אפריל 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 93, אדר ב' תשע"ד - מרץ 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 92, אדר א' תשע"ד - פברואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 91, שבט תשע"ד - ינואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 90, טבת תשע"ד - דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 89, כסלו תשע"ד - נובמבר דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 88, חשון תשע"ד - אוקטובר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 87, תשרי תשע"ד - ספטמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 86, אלול תשע"ג - אוגוסט 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 85 - אב תשע"ג - יולי 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 84, תמוז תשע"ג - יוני 2013
הודעה חשובה ללקוחות המשרד וידידיו + גליון מס' 83 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם"
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 82, אייר תשע"ג - אפריל 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 81, ניסן תשע"ג - מרץ 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 80, אדר תשע"ג - פברואר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 79, שבט תשע"ג - ינואר 2013
גיליון מס 78 דצמבר 2012
גיליון 77 נובמבר 2012
גיליון 76 אוקטובר 2012
גיליון 75 ספטמבר 2012
גיליון 74 אוגוסט 2012
גיליון 73 יולי 2012
גיליון 72 יוני 2012
גיליון 71 מאי 2012
גיליון 70 אפריל 2012
גיליון מס' 69- מרץ 2012
גיליון 68 פברואר 2012
גיליון מס' 67 - ינואר 2012
גיליון מס' 66- דצמבר 2011
גיליון מס' 65- אוקטובר 2011
גיליון מס' 64 - ספטמבר 2011
גיליון מס' 63 - אוגוסט 2011
גיליון מס' 62 - יולי 2011
גיליון מס' 61 - יוני 2011
גיליון מס' 60 - מאי 2011
גיליון מס' 59 - אפריל 2011
גיליון מס' 58 - מרץ 2011
גיליון מס' 57 - פברואר2011
גיליון מס' 56 - פברואר 2011
גיליון מס' 55 - ינואר 2011
גיליון מס' 54 - ינואר 2011
גיליון מס' 53 - נובמבר 2010
גיליון מס' 52 - אוקטובר 2010
גיליון מס' 51 - ספטמבר 2010
גיליון מס' 50 - אוגוסט 2010
גיליון מס' 49 - יוני 2010
גיליון מס' 48 - מאי 2010
גיליון מס' 47 - אפריל 2010
גליון מס' 46 - מרץ 2010
גליון מס' 45 - פברואר 2010
גליון מס 44 - ינואר 2010
גליון מס' 43 – דצמבר 2009
גיליון מס' 42 - נובמבר 2009
גיליון מס' 41 - אוקטובר 2009
גליון מס' 40 - ספטמבר 2009
גליון מס' 39 - אוגוסט 2009
גליון מס' 38 - יולי 2009
גליון מס' 37 - מאי 2009
גליון מס' 36 - ינואר 2009
גליון מס' 35 - נובמבר 2008
גליון מס' 34 - ספטמבר 2008
גליון מס' 33 - יולי 2008
גליון מס' 32 - מרץ - אפריל 2008
גליון מס' 31 - פברואר 2008
גליון מס' 30 - דצמבר 2007
גליון מס' 29 - אוקטובר - נובמבר 2007
גליון מס' 28 - ספטמבר 2007
גליון מספר 27 - אוגוסט 2007
גליון מספר 26 - יולי 2007
גליון מספר 25 - יוני 2007
גליון מספר 24 - מאי 2007
גליון מספר 23 - מרץ 2007
גליון מספר 22 - פברואר 2007
גליון מספר 21 - ינואר 2007
גליון מספר 20 - דצמבר 2006
גליון מספר 19 - אוקטובר 2006
גליון מספר 18 - אוגוסט 2006
גליון מספר 17 - יוני 2006
גליון מספר 16 - מאי 2006
גליון מספר 15 - מרץ-אפריל 2006
גליון מספר 14 - ינואר-פברואר 2006
גליון מספר 13 - דצמבר 2005
גליון מספר 12 - אוקטובר-נובמבר 2005
גליון מספר 11 - ספטמבר 2005
גליון מספר 10 - אוגוסט 2005
גיליון מספר 9 - אפריל 2005
גליון מספר 8 - נובמבר 2004
גליון מספר 6 - מרץ 2004
גליון מספר 5 - ינואר 2004
גליון מספר 4 - ספטמבר 2003
גליון מספר 3 - אוגוסט 2003
גיליון מספר 2 - יולי 2003
עוד בנושא

 

יבוא ויצוא-ומה שביניהם

עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי


 תוכן העניינים
 
הובלה ימית / שילוח בינלאומי על מוביל שלא הצליח להוכיח את תביעתו לקבל דמי מכולה
סוכן אוניה חויב לפצות יבואן בגין נזק למטען שנגרם במהלך ההובלה
ניתן להעלות טענת קיזוז גם לאחר חלוף תקופת ההתיישנות המקוצרת
נזיקין תביעות נזיקין נגד המדינה  
משפט מינהלי גם לרשויות יש חובות כלפיכם !
 מכס קיבלתם דרישה לתשלום רטרואקטיבי - מה עושים? מדריך לעוסק הנבוך (חלק שני - הסכמי אזור סחר חופשי)



דבר המערכת


 לציבור העוסקים בסחר בינלאומי,

 אנו שמחים להציג בפניכם את הגליון השביעי של "יבוא ויצוא".

בגליון זה, כהרגלנו, כתבות ומאמרים בתחום ההובלה הימית, דיני המכס, והמשפט המינהלי.

 אנו סמוכים ובטוחים כי נמשיך לשרת את לקוחותינו ואת ציבור העוסקים בסחר בינלאומי - יבואנים, יצואנים, משלחים בינלאומיים, מובילים וסוכני מכס, במסירות ובמקצועיות ממשכננו החדש.

וכמובן, ברכת שנה טובה ומתוקה לכל קוראינו.

 קריאה נעימה,

                          

המערכת.

 

 

 הובלה ימית
על מוביל שלא הצליח להוכיח את תביעתו לקבל דמי מכולה

 

דווקא תביעה בסכום קטן (8277 ש"ח) שהוגשה לערכאה נמוכה (בית משפט השלום בתל אביב) יכולה ללמד אותנו כמה דברים על הדרך הנכונה להגשת תביעה לבית המשפט.

 סיפור המקרה:

המוביל מדפרי ליינס, שחברת אלאלוף שימשה כסוכנה בישראל, הגישה תביעה בסך 8277 ש"ח כנגד יבואן בגין אי החזרת מכולה.

היבואן קיבל את פקודת המסירה באוקטובר 1997. כעבור 4  שנים, בשנת 2001, פנה המוביל אל היבואן, לקבל  את המכולה. היבואן לא הצליח לאתר את המכולה, בשל הזמן הרב שחלף. 

המוביל טען כי אין בידו רישום של החזרת המכולה. המוביל הסביר שתיקי הובלה מושמדים לאחר 5-7 שנים, ועל כן, בעת הפניה בשנת 2001, תיק ההובלה היה אמור עדין להימצא בידי היבואן, והיבואן היה יכול להראות האם החזיר את המכולה או לא. המוביל הסתמך על העתק פקודת המסירה שהיה לו במחשב, ועל עדות עובדת אלאלוף, שהעידה שלפי רישומי הנמל שנמסרו לה המכולה לא הוחזרה.

לטענת המוביל, הואיל והמכולה לא הושבה, חייב היבואן לשפות את המוביל בשווי דמי המכולה.

היבואן טען כי לאור הזמן הרב שחלף אין ביכולתו לאתר את תיקי ההובלה, ועל כן אין ביכולתו להראות מה אירע למכולה. היבואן גם טען שהמוביל לא הראה שום מסמך המצביע על חובתו של היבואן להחזיר את המכולה למוביל.

פסק הדין:

בית המשפט, איך לומר, סילק בקלות את התביעה של המוביל. אין ספק כי הזמן הרב שחלף הוא זה שבסופו של דבר הכשיל את תביעת המוביל.

כידוע, על התובע להוכיח את תביעתו, לפי הכלל של "המוציא מחבירו עליו הראיה". בית המשפט עמד, בראש ובראשונה, על כך שאם המוביל טוען

שהיבואן היה צריך להחזיר את המכולה - עליו להראות מהו המקור לחובה זאת. בית המשפט קבע שהמוביל לא הוכיח היכן היה צריך להחזיר את המכולה (בנמל? בחצרי המוביל? במקום אחר?). המוביל הסתפק בהצגת העתק פקודת המסירה, ולא הביא שום עד או ראיה המצביעים על המקום להחזרת המכולה. אז אם המוביל לא יכול להוכיח שהיבואן חייב להחזיר את המכולה למקום מסויים, איך הוא יכול לטעון שהיבואן לא מילא את התחייבותו?!

בית המשפט הסכים ללכת הלאה. אפילו אם נאמר שהיבואן היה צריך להחזיר את המכולה לנמל, היה על המוביל להראות, למשל ע"י עדות של מישהו מהנמל, שהמכולה לא הוחזרה, אך המוביל לא הוכיח זאת. כל שהמוביל הראה הוא שאין בידו רישום שהמכולה הוחזרה, דבר שאינו מספיק.

בית המשפט הסכים ללכת עוד צעד קדימה: אפילו אם נאמר שהיבואן היה צריך להחזיר את המכולה לנמל, ואפילו אם נאמר שהמוביל הוכיח שהמכולה לא הוחזרה, עדין על המוביל להוכיח מה שווי המכולה שאותו הוא תובע. גם כאן כשל המוביל. בענן זה נשען המוביל על עדות של עובדת של אלאלוף (סוכן המוביל) שעדותה על מחיר המכולה מתבססת על כך שהבעלים אמר לה שזהו המחיר. ברור שבית המשפט לא יכול לקבל "עדות" כזו. 

פרשנות:

1. דיון בבית המשפט זה לא ענין של מה בכך. בית המשפט פועל לפי כללי ראיות ברורים, ומי שרוצה להוציא כסף ממשהו אחר צריך לעמוד בכללים אלו. לא הוכחת - לא זכית.

הנה כמה ציטוטים מפסק הדין שכדאי לזכור:

"למעשה לא הובאה בפני כל ראייה, אשר תבהיר, מהי הדרך שהוסכמה בין הצדדים להחזרת המכולה".

"בהמשך לאמור לעיל, משלא הובאה בפני כל ראיה, היכן היתה המסירה בפועל של המכולה לנתבעת, לא עמדה התובעת בנטל ההוכחה המוטל עליה, להוכיח היכן היה על הנתבעת להחזיר לה את המכולה".

"לכל אלה אוסיף, כי שאר המסמכים שצורפו לתצהיר עדת התביעה, לא נערכו על ידה. הם אכן מסמכי מחשב של החברה בה היא עובדת, אך היא העידה כי אלה מסמכי מחלקת היבוא, בעוד שהיא ממחלקת המכולות. כלומר שהעדה איננה עובדת במחלקה, המזינה את המסמכים האלה. משכך, ומשהיא לא ערכה אותם, ולא הזינה את תכנם במחשב החברה, אין מסמכים אלה יכולים להוות ראיה לנכונות תוכנן אלא רק לעצם קיומם".

ולכן: 

"לאור כל המפורט לעיל, אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה, ולכן אני דוחה את התביעה".

2. ברור שכאשר מוגשת תביעה זמן רב לאחר התרחשות המאורעות (גם אם בתוך תקופת ההתיישנות), הסיכויים להוכחת התביעה הולכים וקטנים.

"יכול והעובדה שהתובעת "נזכרה" כה מאוחר באובדן, ובדקה ברישומי הנמל זמן רב לאחר שהמכולה אמורה היתה להיות מוחזרת, לטענתה, גרמה לכך שגם בנמל, לאחר זמן כה רב, קשה היה למצוא מסמכים ולבדוק לאשורן את עקבות המכולה".

"גם אם לאחר ארבע שנים, כטענת התובעת, היה על מסמכי ההובלה להימצא בידי הנתבעת, עדיין השיהוי הרב, מצד התובעת, בהודעה לנתבעת כי חסרה מכולה, הינו בעוכריה, מבחינת הקושי בהתחקות אחרי מסמכים ישנים, כאשר לגרסת הנתבעת, מדובר במכולות רבות בכל שנה העוברות תחת ידיה".

3. וצל"ש לבית משפט השלום בתל אביב ולשופטת אושר פרוסט-פרנקל: פסק הדין ניתן תוך כשנה מהגשת התביעה. (ולמי שלא יודע - הדבר נחשב לקצב מהיר ביותר).

 

 
ת.א.  023167/03 (בית משפט השלום תל אביב-יפו), מדפרי לינס נ` א.הלפרן בע"מ, פסק דין מיום 13/05/2004


 לראש העמוד
 


 
הובלה ימית
סוכן אוניה חויב לפצות יבואן בגין נזק למטען שנגרם במהלך ההובלה

יבואן הזמין, באמצעות סוכן אוניה ישראלי, הובלה של מטען מחו"ל לישראל. המטען הגיע לישראל כשהוא ניזוק. מסיבות טכניות, היבואן אינו מצליח לתבוע את המוביל, ותובע את סוכן האוניה לקבלת פיצוי כספי בגין הנזק למטען. האם הדבר אפשרי? מסתבר שכן, לפי פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מחודש יוני 2004.

עובדות המקרה:

א. היתה זו חברת מרקיט מוצרי ייעול בע"מ (להלן: "היבואן") שפנתה לחברת י. כספי קווי מטען בע"מ, ששימשה כסוכנת האוניה BABA KAPTAN של המוביל Bartik (להלן: "סוכן האוניה" ו- "המוביל", בהתאמה), לצורך ארגון הובלה של 234 שקים של מגנזים קאוסטי  מנמל מודניה שביוון לנמל חיפה. כאשר נמסר המטען לרשותו של היבואן נתגלו בו נזקי רטיבות ל - 166 שקים, תוך שחלק מהשקים נראו קרועים ותכולתם נשפכה. המטען, ככל הנראה, לא היה מבוטח.

בתחילה הוגשה התביעה הן כנגד המוביל והן כנגד סוכן האוניה. בהמשך, ביקש היבואן למחוק את התביעה כנגד המוביל, שכן היבואן לא הצליח להמציא את כתב התביעה למוביל.

ב. לטענת היבואן, נגרמו לו נזקים כספיים כתוצאה מנזקי הרטיבות (חומר שניזוק, הוצאות שונות). היבואן טען כי הנזק נגרם בשעה שהמטען הוטען ו/או הובל ו/או פורק על ידי סוכן האוניה (או מי מטעמו), וכי סוכן האוניה התרשל בטיפולו במטען. בנוסף, טען היבואן כי סוכן האוניה הפר את חוזה ההובלה הדורש להעמיד לשירות היבואן אוניה כשרה להובלה.

ג. סוכן האוניה טען להגנתו, בין היתר, כדלהלן: 

פעילותו היתה כברוקר וכסוכן האוניה בלבד, ותפקידו הוגבל לגבי טעינה ופריקה בלבד בנמל המוצא ובנמל היעד.
הנזק למטען נגרם כתוצאה מתגובה כימית של החומר שהיה מצוי בשקים שאירעה עוד לפני ההעמסה, ולא כתוצאה מנזקי מים שנגרמו בעת ההובלה הימית כפי שטוען היבואן.
 

פסק הדין:
 א. בתחילה דן בית המשפט בשאלה לגבי על מי נטל ההוכחה להראות היכן אירע הנזק.

ראשית, בית המשפט קבע, לפי הכלל של "המוציא מחבר עליו הראיה", היבואן הוא זה שנדרש להוכיח שהמטען נמסר שלם וללא פגמים למוביל.

בית המשפט קבע כי היבואן עמד בנטל זה, שכן היבואן הציג שטר מטען נקי. בית המשפט קבע כי אילו היו נמסרים למוביל שקים קרועים שתכולתם נשפכת, היה המוביל מבחין בכך ולא היה מוציא שטר מטען נקי. 

במצב כזה, ועל פי כללי האג-ויסבי ופקודת הובלת טובין בים, עם הוצאת שטר מטען נקי מתחייב המוביל להמציא את המטען למקבליו כשהוא מצב שלם, טוב ותקין.

בית המשפט נעזר בראיה נוספת שהציג היבואן על מנת לקבוע שהנזק אירע במהלך ההובלה: היבואן צירף חוות דעת שמאי המצביעה על כך שהנזק לשקים נגרם כתוצאה מרטיבות בתאי האוניה שבה אוחסנו השקים. היבואן גם הציג את דו"ח המוכנות של האוניה בו צויין כי תאי האוניה נמצאו כשהם רטובים וניתנה הוראה לייבשם ורק לאחר מכן הוטענה בהם הסחורה.

בית המשפט דחה את טענות סוכן האוניה כי הנזק למטען נגרם כתוצאה מתגובה כימית של החומר שהיה מצוי בשקים שאירעה עוד לפני ההעמסה, שכן לא הובאה על ידי סוכן האוניה כל חוות דעת מומחה שתאשש טענה זאת.

בית המשפט קבע כי בנסיבות הנ"ל, הראיות שהביא היבואן הן מספיקות. לשם כך נעזר בית המשפט בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) הקובע :

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי נזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".

בית המשפט קבע שמאחר וליבואן לא היתה אפשרות לדעת מהן הסיבות שגרמו לנזקים, והמטען היה בשליטת סוכן האוניה (באמצעות המוביל), והמאורע שגרם לנזק מתיישב יותר עם הנחת קיומה של רשלנות מצד סוכן האוניה, נטל הראיה יהיה על סוכן האוניה, להראות שלא היתה מצידו התרשלות

ב. לאחר מכן נפנה בית המשפט לדון בטענתו של סוכן האוניה לפיו אין הוא אחראי לנזקים שאירעו במהלך ההובלה, שכן סוכן האוניה אינו מנפיק שטר המטען, אינו חתום עליו,  ותפקידו מתמצה בטיפול בטעינה ופריקה בלבד.

בית המשפט קיבל טענה זאת כשלעצמה, אולם לא היה בכך כדי להועיל לסוכן האוניה, שכן בית המשפט קבע כי סוכן האוניה התרשל בבחירת המוביל.

בית המשפט קבע כי סוכן האוניה פעל כשלוחו של היבואן בארגון ההובלה ובקשירת חוזה ההובלה בין היבואן לבין המוביל.

בית המשפט קבע כי סוכן האוניה ידע היטב מהו טיב המטען ואופיו, ומהו סוג האוניה הנדרשת לצורך הובלת המטען, שהרי זהו תחום עיסוקו ומומחיותו, ובהתאם לכך היה עליו לבחור עבור היבואן מוביל מתאים. בית המשפט קבע כי סוכן האוניה הפר את חובותיו כשלוחו של היבואן, והיבואן זכאי לפיצויים.

[בית המשפט פסק ליבואן חלק קטן יחסית מסכום שתבע, אולם פירוט בענין זה יחרוג ממסגרת רשימה זאת].

פרשנות:

פסק דין זה שב וחוזר על העמדה כי סוכן מכס, משלח בינלאומי, וכל גוף אחר שמטפל בארגון הובלה עבור מזמין (יבואן, יצואן), אינו יכול להסתתר לגמרי מאחורי הטענה: "אני לא הנפקתי את שטר המטען ולכן אני לא אחראי לנזק". במקרה של נזק, עשוי אותו מארגן הובלה לשאת באחריות בגין בחירה רשלנית של אמצעי הובלה, מסלול, מועדים, ועוד.

מארגן הובלה פועל כשלוחו של המזמין. בית המשפט קבע: "כאשר השלוח משתייך למקצוע שביחס אליו נקבעת רמת זהירות, עליו לנקוט בהתאם לאותו סטנדרט". ובמלים אחרות, על מארגן ההובלה להפעיל סטנדרט מקצועי סביר בבחירת המוביל.

 

 

ת.א.  017805/98 (בית משפט השלום חיפה), מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ` י. כספי קווי מטען בע"מ, פסק דין מיום 06/06/2004

לראש העמוד



  

הובלה ימית
ניתן להעלות טענת קיזוז גם לאחר חלוף תקופת ההתיישנות המקוצרת

 


כמה מלים על התיישנות:

אחד עקרונות הבסיסיים בתביעות המוגשות כנגד מוביל ימי בשל נזק שנגרם למטען, הוא - שבעל המטען (או המבטח) נדרש להגיש את התביעה לבית המשפט תוך שנה ממועד מסירת הטובין (או מהמועד שבו הטובין היו אמורים להימסר). (ראו סעיף III6 לכללי האג-ויסבי, הכלולים בתוספת לפקודת הובלת טובין בים).

בפסיקת בית המשפט העליון נקבע מספר פעמים כי מדובר בהתיישנות מהותית, דהיינו - אם לא מוגשת תביעה בתוך שנה, הזכות לקבלת פיצוי בגין הנזק פוקעת לחלוטין ומתבטלת.

מבחינה היסטורית, תקופת התיישנות של שנה באה להיטיב דווקא עם בעלי המטענים, ולמנוע מהמובילים הימים לקבוע בשטר המטען כי יש להגיש תביעה תוך חודש או חודשיים, כפי שהדבר נעשה לפני קביעתם של כללי האג בשנת 1924. יחד עם זאת, נקבעה תקופה של שנה ולא יותר, על מנת להחיש את הטיפול בתביעות כל עוד העובדות טריות והראיות זמינות, ולא להכביד יתר על המידה על מובילים ימיים, הבאים במגע עם גורמים רבים ושונים ברחבי העולם ומתקשרים איתם בהסכמים, בדרישה לשמור חומר ראיות ולעמוד במצב הכן לתביעה במשך שנים ארוכות. (ראו, למשל, ע"א 6260/97 פולסקה מורסקה נ` בנק נשיונל דה פריס - ניו יורק, פסק דין של בית המשפט העליון מיום 2.7.03).

ובקצרה - מוביל ימי יצליח, ללא כל קושי, לסלק על הסף תביעה של בעל מטען כנגד מוביל ימי בגין נזק למטען, המוגשת לאחר שנה ממועד מסירת הטובין, או מהמועד שבו היו הטובין להימסר.

אלא שחיי המעשה מלאים הפתעות והתפתחויות מעניינות, ובפני בית משפט השלום בחיפה הובא מקרה שבו נבחן עד היכן מגיעה תחולתו של הכלל הנ"ל. (בש"א (חיפה) 1020/03, כרמל שירותי ספנות בינלאומית (1992) בע"מ ואח` נ` קבוצת ביקל יצוא וחסר בע"מ, החלטה מיום 14.1.04).

סיפור המקרה:

מעשה שהיה כך היה: קבוצת ביקל יצוא וסחר בע"מ (להלן - "בעל המטען") השתמשה בשירותיה של חברות קוסקו וכרמל שירותי ספנות בינלאומיים (להלן - "המוביל הימי"), לצורך הובלת טובין. לטענת המוביל הימי, בעל המטען לא עמד בהתחייבויותיו הכספיות כלפי המוביל, ועל כן המוביל הגיש תביעה כספית כנגד בעל המטען בגין דמי הובלה ופיצויים.

בכתב ההגנה, העלה בעל המטען, בין היתר, טענה של קיזוז. לטענת בעל המטען, הובלת אחד המטענים הסבה נזקים ישירים למטען, ועל כן בעל המטען קיזז את הנזק מסכום דמי ההובלה שנתבע על ידי המוביל. (בעל המטען לא הגיש תביעה עצמאית כנגד המוביל הימי לתשלום פיצוי בגין נזק למטען)

טענות הצדדים:

לטענת המוביל הימי, יש למחוק מכתב ההגנה את טענת הקיזוז, שכן, כאמור לעיל, לפי כללי האג-ויסבי, אם בעל הטובין לא מגיש תביעה תוך שנה ממועד מסירת הטובין, המוביל פטור מאחריות כלשהי לגבי הטובין.

לטענת בעל המטען, המגבלה של שנה חלה על תביעות המוגשות ע"י בעל המטען כנגד המוביל. במקרה שלפנינו, אין מדובר בתביעה אלא בטענת הגנה של קיזוז, וזו אינה כפופה לכללי האג-ויסבי.

ההחלטה:

בית המשפט קיבל את עמדת בעל המטען.

בית המשפט בחן את התכלית של סעיף ההתיישנות, הנועד לעודד טיפול מהיר בתביעות ולמנוע הכבדה על המוביל הימי, שיאלץ לשמור מסמכים וראיות לתקופות ארוכות. במקרה שבו המוביל הימי מגיש תביעה, ואילו בעל המטען הינו נתבע המעלה טענות הגנה של קיזוז בגין נזק, אין חשש לפגיעה במוביל הימי, שכן המוביל הימי, לצורך הוכחת תביעתו שלו, ממילא שומר את המסמכים והראיות, ולא יגרם לו נזק מהארכת תקופת ההתיישנות.

בית משפט השלום היה ער לקיומו של פסק דין אנגלי של בית הלורדים שהגיע למסקנה הפוכה, וקבע כי גם טענת הגנה של קיזוז כפופה ללוח הזמנים של שנה אחת. יחד עם זאת בית המשפט השלום איבחן את פסק הדין האנגלי מנסיבות הענין שלפנינו.

פרשנות:

1.      לא הצלחנו למצוא בפסק הדין התייחסות ממוקדת ללשונם הברורה של כללי האג ויסבי הקובעת כי "יהיו המוביל וכלי השיט פטורים, בכל מקרה, מאחריות כלשהי לגבי הטובין, אלא אם כן הוגשה תביעה לבית המשפט תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין או מן המועד אשר בו אמורים היו להימסר". לכאורה, נראה שיש כאן פטור גורף, אלא אם כן מוגשת תביעה. הואיל ובענין שלפנינו לא הוגשה תביעה ע"י בעל המטען, הפטור היה אמור, לכאורה, לחול.

2.      מעובדות החלטת בית המשפט לא הצלחנו להבין האם כתב ההגנה, על טענת הקיזוז שבו, הוגש תוך שנה ממועד קרות הנזק. אם אכן כתב ההגנה הוגש תוך שנה, יכול היה בעל המטען לנסות ולטעון כי יש לראות בטענת הקיזוז בכתב ההגנה כמעין תביעה, ולראות בבעל המטען כמי שהגיש תביעה תוך שנה. לא מצאנו לכך התייחסות בהחלטת בית המשפט, וספק רב אם טענה זאת היתה מתקבלת. 

3.      בית המשפט נאחז בתכלית החקיקה על מנת לבסס את מסקנתו של תקופת ההתיישנות של שנה אינה רלבנטית בענייננו. בענין זה נציין כי בית המשפט העליון עמד על החשיבות הרבה של הפרשנות האחידה של כללי האג ויסבי ברחבי העולם:

"באופן כללי אציין כי כללי HAGUE-VISBY אומצו על ידי מספר לא קטן של מדינות, ומאחר שמדובר בהובלות בין-לאומיות, יש עניין כי הפרשנות של כללים אלה תהא ככל האפשר אחידה במדינות השונות"

(רע"א 9444/00 בלינה מריטים ואח` נ` מנורה, פס"ד מיום 3.6.02)

פסק הדין האנגלי בענין Aries Tanker ([1977] 1 All ER 398) תומך היטב בטענת המוביל הימי, ועל מנת להגשים את תכלית הפרשנות האחידה, היה על בית המשפט לבחון סוגיה זו במספר מדינות, על מנת להגיע לתוצאה אחידה ברחבי העולם.

4.      החלטת בית המשפט, הגם שאינה מהווה הלכה מחייבת, פותחת פתח בפני בעלי המטענים להעלות טענות של קיזוז בגין נזק למטען (אם ארע) במקרה של תביעת מוביל לתשלום דמי הובלה דמי הובלה.  יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי העלאת טענת קיזוז כפופה לתנאים פרוצדורליים שונים. [ראה בענין זה בגליון מספר 2 של יבוא ויצוא:

Index.asp?ArticleID=63&CategoryID=91&Page=1

5.      ברור כי מומלץ לבעל מטען שנגרם למטענו נזק להגיש תביעה עצמאית תוך שנה, ולא להמתין לתביעת המוביל הימי ולהעלות טענת קיזוז, וזאת משני טעמים עיקריים: א. טענת קיזוז הינה טענת הגנה, ובאם המוביל הימי יבחר שלא להגיש תביעה כספית כנגד בעל המטען (כי, למשל, בעל המטען אינו חייב כספים למוביל) לא תהיה מסגרת שבה ניתן יהיה להעלות טענת הגנה בדבר קיזוז. ב. החלטת בית משפט השלום אינה מהווה הלכה מחייבת, ויתכן שבתי משפט אחרים יחלקו על מסקנת בית משפט השלום.
 
בשא 001020/03 (בית משפט השלום חיפה), כרמל שירותי ספנות בינלאומית (1992) בע"מ ואח` נ` קבוצת ביקל יצוא וסחר בע"מ, החלטה מיום 14/01/2004

 
לראש העמוד

 



תביעות נזיקין נגד המדינה

 
כמה פעמים נתקלתם בדרישות בלתי מבוססות לתשלום מסי יבוא שהוציא המכס, או בדרישות מיותרות של הרשויות לעמידה בתקנים? ובכן, כדאי לדעת כי ניתן להגיש תביעות משפטיות כנגד המדינה לתשלום פיצויים בגין אותה התנהגות.

בעבר, המדינה הייתה חסינה מפני תביעות, ובאופן עקרוני לא הייתה אחראית על רשלנות במעשה או במחדל.  מגמה זו השתנתה במרוצת השנים וכיום המדינה אחראית בגין מעשיה הרשלניים.

מהי רשלנות?

לא כל פעילות מוטעית של הרשות הינה מעשה רשלני או מחדל רשלני. התרשלות של הרשות, פירושה - שהרשות או הפועל מטעמה לא פעלו באופן סביר. אבל לא די בכך - רשויות המדינה יהיו אחריות לנזקי הניזוק שאירעו כתוצאה מפעולתן הרשלנית באותם מקרים שהרשויות היו צריכות לצפות את הנזק שנגרם לניזוק בעקבות מעשיהן.

כאשר המדינה פועלת כגוף "פרטי" קל יהיה להטיל עליה אחריות בגין גרימת נזק ברשלנות, בדיוק כשם שתוטל אחריות בנזיקין כלפי מזיק פרטי. כך, למשל, הוטלה אחריות בנזיקין על עיריית בית שמש על שלא מנעה קפיצות ראש למים רדודים בבריכה שהפעילה.

השאלה באילו מקרים היה על המדינה לצפות את הנזק שיגרם לניזוק הופכת לסבוכה יותר כאשר המדינה פועלת כגוף שלטוני, בעל סמכויות מגוונות. הכלל הוא שהמדינה תהיה אחראית בנזיקין, כאשר היא לא רק מפקחת באופן פסיבי על המתרחש אלא גם שולטת על מהלך האירועים ועל נקיטת הצעדים הדרושים.

יחד עם זאת נקבע, שהמדינה לא תהיה אחראית בגין פעולה שלטונית רשלנית אם אותה פעולה כרוכה בהפעלת שיקול דעת רחב, שאינה מוגבלת בסטנדרטים ברורים. פטור זה מוסבר ברצון שלא להתערב יתר על המידה במרחב הפעולה של הרשויות.

דוגמא: דרישות גרעון מחוסרות בסיס

הנה מקרה של הוצאת דרישות גרעון מחוסרות בסיס, שיכול להוות עילה לתביעת פיצויים כנגד המדינה. רשות המכס הוציאה דרישות גירעון כלפי יבואן. לאחר התדיינות ממושכת עם היבואן התברר לרשות שדרישות הגירעון מחוסרות בסיס והיא ביטלה אותן. כתוצאה מדרישות הגירעון נגרמו ליבואן נזקים כגון עיכוב שחרור משלוחים, ניתוב תיקים רבים לתהליך א` (דבר שגרר, למשל, עלויות אחסנה נוספות), הוצאות משפטיות, עלויות מימון (אם היבואן נדרש להפקיד ערבות בנקאית כנגד החוב) ועוד.

מה צריך לבדוק?

א. האם הרשות פעלה באופן סביר? ברור שיהיה צריך לבחון בכל מקרה לגופו את מידת הסבירות/אי סבירות בהוצאת דרישות הגירעון מלכתחילה. צריך לבדוק, למשל, האם פקידי המכס עיינו היטב בקטלוגים ובמסמכי הספק לפני הוצאת דרישות הגירעון, האם עמדת הסיווג שלהם מבוססת או שמא נוגדת את כללי הסיווג והנחיות הסיווג, ועוד.

ב. האם הרשות יכולה הייתה לצפות את הנזק שיגרם לנפגע במקרה הקונקרטי? בעיקרון - כן. רשות המכס יכולה הייתה לצפות שדרישות גירעון יגררו אחריהן עיכוב בשחרור המשלוחים, וניתוב תיקים לתהליך א`.

ג. האם הרשות ביצעה פעילות שלטונית אקטיבית, שאינה פיקוח בלבד אלא כוללת שליטה על מהלך האירועים ועל נקיטת הצעדים הדרושים? התשובה לכך היא חיובית. רשות המכס היא שיזמה והוציאה את דרישות הגרעון, בהסתמך על עמדות הגופים המקצועיים בבית המכס.

ד. האם פעילות הרשות, באותו מקרה קונקרטי, כללה שיקול דעת מצומצם יחסית, המוגבל בסטנדרטים ברורים? בהחלט, משום שקביעת סיווג/הערכה/מקור מעוגנות בדברי חקיקה, הסכמי סחר, ואמנות בינלאומיות.

לאור התשובות על שאלות אלו ניווכח שקיים סיכוי רב שרשות המכס תהיה חייבת לשלם פיצויים ליבואן בגין הנזקים שנגרמו לו בשל מעשיה.

*   *   *

את העקרונות הנ"ל ניתן ליישם במקרים מגוונים שבהם סבלתם מנזקים בעקבות מעשי הרשויות או מחדליהן. יש לבדוק באופן פרטני כל מקרה לגופו, ולבחון את התנהגותה של הרשות.
 


לראש העמוד



 

משפט מנהלי
גם לרשויות יש חובות כלפיכם!


החלטת הרשות נראית בלתי מבוססת? בקשו לעיין בחומר העובדתי. אתם סבורים שיש לכם מה לומר בעניין? דרשו מהרשות לשמוע אתכם. יש לרשויות השלטון חובות כלפיכם!

פעמים רבות, במהלך התנהלות שוטפת מול רשויות השלטון, נתקלים יבואנים ויצואנים בהחלטות בלתי מבוססות ובלתי מנומקות של הרשויות, כמו: "בקשתך נדונה ונדחתה", "לפי המידע שברשותנו הנך נדרש ל...".

במקרים המתאימים אפשר, אמנם, להגיש תביעה נגד רשויות השלטון שגרמו לכם נזקים כספיים, אך לעתים קרובות הפתרון פשוט הרבה יותר. מסתבר שלרשויות השלטון יש חובות כלפי האזרח: חובת ההגינות, חובת ההנמקה, החובה לשמוע את האזרח ועוד.


חובת ההגינות

"היחיד והשלטון אין הם שווי-זכויות, אין הם שווי-כוחות ואין הם שווי-מעמד", כתב שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, בפסיקת בג"צ שהתייחסה לאגף המכס והמע"מ. "...השלטון מחזיק בידו רוב כוח, רוב עוצמה ורוב עושר, עד שהיחיד - יהיו כוחו, עוצמתו ועושרו רבים ככל שיהיו - לא ישווה לו ולא ידמה לו". מסיבה זו, הדגיש חשין, חלה על הרשויות חובת ההגינות.

קבלת החלטה על בסיס תשתית עובדתית מתאימה

החלטת הרשות חייבת להתבסס על תשתית עובדתית מתאימה, והיא אינה יכולה להתקבל על סמך נתונים חלקיים ובלתי מספקים. "החלטתה של רשות סטטוטורית", קבע בג"צ בעתירה נגד שר המשפטים, "...חייבת להישען על נתונים בדוקים היכולים לשמש תשתית סבירה להחלטתה ומבססים אותה...". "בחינה נכונה ומקצועית של העובדות היא לב לבה ומהותה של תקינות קבלת ההחלטה המינהלית", קבע בית משפט מחוזי בתביעה נגד שר המסחר והתעשייה.

זכות עיון במסמכי הרשות

זכותו של כל אזרח לעיין במסמכי הרשויות בלי הגבלה (אלא אם הדבר פוגע באינטרס ציבורי חשוב). בכלל זה, נישום שמעוניין לעיין במסמכי רשות המס במקרה של מחלוקת עם הרשות. בפסק דין שנתן באחרונה בית המשפט העליון נקבע כי זכות העיון של הנישום במסמכי רשות המס היא כלל מחייב, וכי רק במקרים חריגים (כגון חשש לשיבוש הליכי חקירה) לא ייחשף החומר בפני האזרח. נקבע שם, בין היתר, כי "הנחת המוצא היא כלל הגילוי... החיסיון אינו מיועד להקנות יתרון טקטי לרשות המס במחלוקתה עם האזרח".

 
החובה לנמק

רשויות השלטון חייבות לנמק את החלטותיהן, ואינן יכולות לצאת ידי חובה בהחלטות סתמיות. בג"צ קבע כי חובת ההנמקה חלה לא רק על בית המשפט, אלא על רשויות מינהליות באשר הן.

בית המשפט מתח בעבר ביקורת קשה על רשות המכס, שהטילה היטל בלא לנמק אותו במידה מספקת: "...המשיב (=רשות המכס) נהג במקרה זה בצורה הראויה לביקורת רצינית, שכן בהחלטתו על הטלת ההיטל הוא לא ציין את הבסיס החוקי להטלת ההיטל ולא את דרך החישוב, ובכך העמיד את המערערת במצב "קפקאי" שעליה להתגונן בפני חיוב שמהותו כלל אינה ברורה".

החובה לשמוע

אחת החובות החשובות של רשות שלטונית היא החובה לשמוע את האזרח לפני קבלת החלטה שפוגעת באינטרס מוגן שלו (זכויות קניין, חופש העיסוק ועוד).

הנה דברים שאמר בית המשפט העליון כשקיבל את ערעורה של חברה בענין זה: "...היות שההחלטה לחלט את הטובין פוגעת בקניינן... קמה להן הזכות להישמע בפני המכס בטרם תתקבל החלטת החילוט, ומנגד מוטלת על המכס החובה לאפשר להן לממש זכות זו".

אז אם קיבלתם החלטה לא מנומקת - דרשו את הנימוקים. החלטת הרשות נראית בלתי מבוססת? בקשו לעיין בחומר העובדתי. אתם סבורים שיש לכם מה לומר בענין? דרשו מהרשות לשמוע אתכם. יש לרשויות השלטון חובות כלפיכם, ומותר לכם לעמוד על כך שהן ימולאו.


 
לראש העמוד



 

מיסים עקיפים
קיבלתם דרישה לתשלום רטרואקטיבי - מה עושים?

מדריך לעוסק הנבוך (חלק שני)
 
הפעם נטייל במבוך מתוחכם המוכר בשם "פרוצדורה" ונספר על תקלות וצרות הקשורות להסכמי הסחר ולתעודות מקור. המסר: כדאי מאוד להיות מסודרים, אבל אם בכל זאת נפלתם - יש סיכוי שתוכלו גם לקום.

הסכמי אזור סחר חופשי וכללי מקור

מקרה מצוי שבו מוציאה רשות המכס הודעות חיוב ("דרישות גרעון") הוא כאשר רשות המכס סבורה כי המוצר המיובא אינו זכאי להקלת מכס על פי הסכמי הסחר שישראל חתומה עליהם.

מדינת ישראל חתומה על הסכמים לכינון אזור סחר חופשי ("הסכמי אס"ח") עם מספר הולך וגדל של מדינות. בין הסכמי הסחר הבולטים נציין את ההסכמים עם הקהילייה האירופית ועם ארה"ב.

אחד האלמנטים המרכזיים בהסכמי אס"ח הינו ביטול מכסים (מלא או חלקי, מיידי או הדרגתי) על מוצרים שמקורם באחת מהמדינות החתומות על הסכם הסחר.

על מנת ליהנות מהקלת המכס נדרש היבואן להציג בפני שלטונות המכס מסמכים המאשרים כי הטובין המיובאים הינם מוצרים שמקורם במדינה החתומה על ההסכם. מסמכים אלו קרויים תעודות מקור/מסמכי העדפה/תעודת תנועה, ועוד.

השאלה מהו "מוצר מקור" מוסדרת בהסכמי הסחר השונים. הסכמי הסחר כוללים כללים ("כללי מקור") המפרטים באילו נסיבות ייחשב המוצר כמוצר שמקורו במדינה חתומה.

הסכמי הסחר - מדוע נשלחות דרישות גירעון ?
דרישות גרעון בהקשר של הסכמי הסחר עשויות להישלח במספר מקרים, וביניהם המקרים הבאים:

אי עמידה בכללי המקור - לאחר חקירה ודרישה מתברר לרשות המכס כי המוצר שייבאתם אינו עומד בכללי המקור, ותעודת המקור שצורפה לטובין אינה תקיפה (על פי הסכמי הסחר ניתן לאמת את תעודת המקור עם המדינה/הרשות שהנפיקה את התעודה, ובמקרים המתאימים ניתן לפסול את התעודה). או אז רשות המכס עלולה לדרוש רטרואקטיבית את המכסים שלא שילמתם בעת שחרור הטובין.

 למשל: נניח שכללי המקור קובעים שמוצר שיוצר מחומר גלם שמקורו במדינה שלישית צריך לקבל ערך מוסף בשיעור מסוים במדינה החתומה. לאחר בדיקה התברר שלמוצר לא נוסף הערך הדרוש, והמוצר אינו זכאי להקלת המכס. במקרה כזה רשות המכס עשויה להוציא דרישת גרעון.

לאופן ההתמודדות עם מצב כזה נייחד את אחד הפרקים הבאים.

דרישות פרוצדורליות:

מקרה אחר שבו מוצאות דרישות גרעון ושאליו מוקדש חלק זה של סידרת המאמרים, הינו כאשר מתברר לרשות המכס שהיבואן לא עמד בדרישות הפרוצדורליות של הסכמי הסחר.

קיימות דרישות פרוצדורליות הקשורות לתעודות המקור (לסוגיהן השונים): מי מנפיק את התעודה, באיזה פורמט, מה צריכה התעודה לכלול, אימתי יש להציגה לרשות המכס, ועוד.

דוגמא: לפי צו תעריף המכס, יש להציג מסמך העדפה מהקהילייה האירופית לא יאוחר משעת התרת רשימון היבוא.

דוגמא נוספת: הסכם הסחר עם הקהילייה האירופית קובע פורמט ברור של טופס תעודת התנועה, והוא צריך להיחתם על ידי רשות המכס במדינה החברה בקהילייה האירופית.

ועוד דוגמא: על פי ההסכם עם הקהילייה האירופית "יצואן מוסמך" רשאי להנפיק חשבון הצהרה (המהווה תחליף לתעודת התנועה), בתנאי שעל גבי חשבון ההצהרה יופיע מספר היצואן המוסמך.

וקיימות עוד דוגמאות רבות.

נניח שהיבואן שחרר את הטובין בפטור ממכס, ולאחר מכן התברר לרשות המכס שהיבואן לא עמד בתנאי פרוצדוראלי זה או אחר. במקרה כזה, עשויה רשות המכס להוציא דרישת גרעון בטענה שהיבואן לא עמד בתנאים הנדרשים לקבלת הקלת המכס.

יבואן סבר כי הטובין מסווגים בפרט מסוים שאינו חייב במכס, ועל כן לא צירף תעודת מקור. זמן רב לאחר מכן, בעקבות בדיקות שערכה, הודיעה רשות המכס ליבואן שהטובין מסווגים בפרט מכס אחר החייב במכס, והוציאה ליבואן דרישת גרעון. אם יבקש היבואן להציג בדיעבד ראיות המצביעות על כך שמקור הטובין הינו במדינה חתומה (ועל כן הטובין זכאים לפטור ממכס) הוא עלול להיענות בסירוב, שכן הפרוצדורה אינה מאפשרת לעשות כן.

מה עושים? איך מתמודדים עם אי עמידה בדרישות הפרוצדורה?

לפני שנציע פתרון נדגיש את החשוב מכל: רצוי ומומלץ לעשות כל מאמץ אפשרי לעמוד בנהלים הקבועים בהסכמי הסחר. יש להיעזר בסוכני המכס שהינם הגורם המקצועי בתחום זה, ולהיוועץ בהם לפני מעשה. במקרה הצורך ניתן לברר את הענין עם רשות המכס.

הפרקטיקה מלמדת, שרשויות השלטון, ורשות המכס בכללן, אינן אוהבות לסטות מהנהלים והכללים, גם במקרים שנגרם הפסד כספי לאזרח. עמדתן של הרשויות במקרים כאלו צפויה: הן נצמדות לנוהל ומסתמכות עליו. התדיינות עם רשות המכס במקרים כדוגמת אלו שפורטו לעיל  אינה פשוטה, אינה קלה ליבואן, ומומלץ שלא להזדקק לה.

לעומת זאת, במקרים מסויימים, בתי המשפט עשויים להטות אוזן ליבואן, בייחוד כאשר הנזק הנגרם ליבואן גדול, וכאשר אין מדובר ב"אשמת" היבואן. לשיקולי צדק יש מקום בבית המשפט, ובית המשפט יהיה מוכן לצורך כך "לכופף" את הפרוצדורה.

הדברים יהיו אפשריים במיוחד במקרים בהם הנהלים אינם ברורים כל צרכם, ורשות המכס מנסה לאחוז באפשרות הקשה יותר ליבואן.

תקדים יורוקום

מקרה שהובא לפני בית המשפט העליון ימחיש את הענין (הפרטים שאינן רלבנטים לענייננו - הושמטו):

חברת יורוקום ייבאה מארה"ב ערכות של טלפונים סלולריים שכללו טלפון סלולרי, מטען, סוללה דקה וסוללה עבה. הערכות שוחררו בפטור ממכס, בעקבות צירוף תעודת מקור מארה"ב.

יורוקום נהגה להפריד את הסוללה הדקה מן הערכה ולמוכרה לצרכן בנפרד. בית המשפט קבע כי את הסוללה הדקה יש לסווג בפרט מכס אחר.

תעודת המקור שיורוקום צירפה התייחסה לערכה כולה (שכללה כאמור, טלפון סלולרי, מטען, סוללה דקה וסוללה עבה), ולא יכלה להושיע את הסוללה הדקה המסווגת לבדה. לכן, ביקשה יורוקום כי יינתן לה להוכיח, בדיעבד, לאחר יבוא הטובין לישראל ומכירתם, כי מקור הסוללה בפינלנד ועל כן הסוללה זכאית להקלת מכס.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת יורוקום, בטענה ש - "אין המבקשת (=יורוקום) יכולה להלין על איש זולתה, על כך שבדרך פעולתה נמנעה האפשרות להציג תעודת מקור".

בית המשפט העליון, בערעור שהגישה יורוקום, דווקא נעתר לבקשת יורוקום, ועל אפה וחמתה של פרקליטות המדינה, שייצגה את רשות המכס, איפשר ליורוקום להציג אישורים המוכיחים כי מקור הסוללה הדקה בפינלנד.

הענין לא נגמר כאן. יורוקום צירפה מכתב של גב` מריטה מלמיקנקרה (ככה זה בפינית...), מנהלת לוגיסטית של מכירות היצוא של נוקיה, המאשרת שהסוללות יוצרו בפינלנד. יחד עם המכתב צירפה יורוקום תצהיר של מנכ"ל יורוקום המתאר את המגעים עם אנשי נוקיה להשגת האישור.

פרקליטות המדינה התנגדה למכתב מפינלנד, וטענה שהוא אינו מספק. יורוקום, מנגד, הסבירה שדרישת המדינה לתעודות מקור בדיעבד אינה הגיונית ויש להסתפק במה שיש.

גם כאן נחלה המדינה מפלה ניצחת. בית המשפט העליון קיבל את המסמך של נוקיה וקבע כי יורוקום זכאית ליהנות מפטור ממכס בגין הסוללות על פי ההסכם עם הקהילייה האירופית.

בית המשפט העליון כופף את הפרוצדורה יפה-יפה: לא תעודת מקור אלא אישור מהיצרן, ולא מראש אלא בדיעבד. איך אמר בית המשפט העליון באופן מלומד - "לטעמי הציגה יורוקום תשתית ראייתית מספקת לביסוס החלטה מינהלית למתן פטור ממכס".

אז מה עושים?

נצנן קצת את ההתלהבות: אמנם פסיקת בית המשפט העליון הינה הלכה מחייבת במדינת ישראל, גם כלפי רשות המכס, ואולם קשה לראות את רשות המכס מיישרת קו באופן סיטוני עם פסק הדין הנ"ל. הגיוני להניח שמשפטני רשות המכס ימצאו את הדרך ליצור הבחנה בין פסק הדין לבין מקרים אחרים. לכן, חלילה מלזלזל בפרוצדורה ובנהלים.

מצד שני, ליבואן שכבר נמצא בעימות עם רשות המכס בענייני הפרוצדורה, תקדים יורוקום יכול לשמש סיוע לעת צרה. ניתן לנסות ולשכנע את רשות המכס לאפשר ליבואן לתקן בדיעבד את הפגמים הפרוצדורליים. כפי שכבר כתבנו בפרק הקודם, רשות המכס כפופה לביקורת שיפוטית, ובמקרה הצורך ניתן לפנות לבתי המשפט אשר יכולים להיעזר בתקדים יורוקום ולהגמיש את הפרוצדורה במקרים המתאימים.

המסר: כדאי מאוד להיות מסודרים, וחשוב לפעול לפי הנהלים הקיימים. אם בכל זאת נפלתם - יש סיכוי שתוכלו גם לקום.

  
 
 
לראש העמוד

 

להורדת העלון כקובץ word  להורדת העלון כקובץ word